שורה של דגלי ישראל מתנופפים בצד הציר המרכזי של פרוזדור נצרים, בחלק המערבי שלו, עד למוצב הגדול בחוף הים, מדרום לשכונת המגדלים העזתית שייח' עג'לין. המוצב הזה, שנראה כבר כבסיס לכל דבר, כמרקחה: הוקמו בו מכלאות מעצר זמניות וחדרי חקירה, מתחמי מגורי קבע לחיילי המפקדה הגדודית ולפלוגת הלוחמים שצמודה לה. תעלות נחפרות פה כעת מסביב לקומפלקס, להגן על הבסיס ששורץ עובדי בינוי וקציני הנדסה. החלק החשוב בבסיס הזה נמצא בינו לבין החוף: מחסום החוף החדשני שדרכו, מקווים בצבא, תעבור בקרוב מסה גדולה של אוכלוסייה פלסטינית לדרום הרצועה, עם הרחבת הלחץ על מרחב ג'באליה.
יואב זיתון בפרוזדור נצרים
( צילום: יואב זיתון)
6 צפייה בגלריה
חפירות בפרוזדור נצרים. בציפייה למעבר עשרות אלפי עזתים הוכנו חדרי חקירות, מכלאות מעצר ועמדות בידוק
(צילום: יואב זיתון)
זהו רק ביטוי אחד לכיבוש הקרקעי המתרחב של רצועת עזה על ידי צה"ל, בשנה השנייה למלחמה: פרוזדור הביתור נצרים מוחזק על ידי שתי חטיבות מילואים משולבות בחי"ר ושריון, הצפונית והדרומית. לא מדובר בחטיבות המרחביות המוכרות למשימות ההגנה בשטח הישראלי של אוגדת עזה בנגב המערבי, שאליהן פלשו אלפי מחבלי חמאס ב-7.10. ה"צפונית" ו"הדרומית" קרובות יותר לשתיים משלוש החטיבות שהחזיקו את רצועת עזה לפני ההתנתקות. יש גם חטיבה שלישית, בימים אלו הנח"ל, כמו אז לפני 2005, שעושה זאת בדרום הרצועה: זו שמחזיקה את ציר פילדלפי שבין רפיח לסיני, כרצועה מתרחבת לאורך 14 ק"מ שצה"ל כבש כבר לפני כחצי שנה.
פרוזדור נצרים נהיה ענק, חשוף ומישורי, מלבד קו "רכס ה-70" הסמוך לגבול. בחודשים האחרונים הכפיל המסדרון את שטחו לכ-56 קילומטר מרובע – מובלעת ישראלית צבאית גדולה בליבה של צפון רצועת עזה. שמונה קילומטרים אורכה של הטריטוריה הזו, על בסיס הציר שפרצה אוגדה 36 לפני שנה בדיוק, מהגבול בקו הרוחב של קיבוץ בארי ועד לחוף הים, כחלק מהתמרון הצה"לי שנגמר בתחילת השנה בצפון הרצועה.
בישראל ייעדו את הפרוזדור כקלף למיקוח עם חמאס להשבת החטופים: ניסוג מהציר, וכמיליון עזתים ישובו לבתיהם מאזור חאן יונס ועיירות העקורים הצמודות לה בחוף, לבתיהם בעיר עזה ובנותיה, בתמורה לכ-100 החטופים שנותרו בשבי. אלא שהמו"מ לעסקה התפוצץ ונדחה ונמרח ומוסמס וכלל הרבה יותר ספינים מפריצות דרך.
מדובר למעשה בשתי מגמות שמתרחבות בשקט-בשקט, בחסות הפיכת רצועת עזה לזירת לחימה משנית לאחר הכניסה הקרקעית של צה"ל לדרום לבנון. האחת – הרחבת השטח הצה"לי הכבוש והתבססות בתוכו (כשלתוכנית הרחבת פרוזדור נצרים מוכן כבר עותק "העתק-הדבק" לציר פילדלפי), והשנייה – ההתעלמות הממשלתית מחרחורי הגסיסה של החטופים. שתי המגמות, למרבה הצער, ישתלבו בנקודה כלשהי בעתיד.
לפי כל דוח מודיעיני שמוגש לשרי הקבינט, מצבם של עשרות החטופים שנותרו בחיים בשבי חמאס מורע משבוע לשבוע. בצה"ל מעריכים שמדיניות חמאס היא לרצוח אותם אם מזוהה התקרבות של כוחות. ככל שהמו"מ לא יותנע מחדש, כך בעיית החטופים – כזכור יעד מלחמה מוגדר של ממשלת ישראל – תיפתר לשיטת חלק משרי הימין באופן טבעי וטרגי. ההתנגדות של אותם שרים לשחרר מאות מחבלים, תתייתר. מותם בשבי של עוד 30-20 חטופים ייבלע בים השכול על החיילים הנופלים, ואז, כשהזעם בציבור יתועל נגד חמאס, ההנהגה הישראלית לא תמהר לסגת מהשטח העזתי שצה"ל כבש מידי ארגון הטרור – ששרים וח"כים בימין לא מסתירים את שאיפותיהם להקים בו התנחלויות מחדש.
6 צפייה בגלריה
חיילים ב"מפעל הבטון". מכולות מגורים, מקלחות ושירותים עם קו מים חדש מישראל, ופינת עישון ורביצה
(צילום: יואב זיתון)
פקודת הפינוי מוכנה
בתחילת המלחמה קראו למחסום הגבול פה "מעבר 96". כשבצה"ל הבינו שפרוזדור נצרים יישאר בידיים ישראליות, הוקם במקום "נפ"ק 3" (נקודת פיקוח) שכללה כוח קטן לניטור חציית הכוחות פנימה והחוצה מהפרוזדור. כיום מדובר כבר ב"טרמינל 3", בסיס צבאי גדול ומסודר בקצה חורשת בארי, שנמצא בתהליכי הקמה מתקדמים.
לא ניתן יותר לנסוע פנימה לשטח העזתי במכונית פרטית או להתפלח תוך התחזות לחיילי מילואים כבעבר. יש שערי בידוק עם בוטקה מוסדרים, שלוש נקודות פיקוח בשרוול הכניסה, תיאומים בין אוגדת עזה לאוגדת נצרים (כיום אוגדת המילואים 252). האמרים פתוחים נכנסים ויוצאים תדיר, גם ג'יפי דיפנדר ממוגנים (דוד) שמוכרים יותר ממשימות הבט"ש באיו"ש, ובעיקר משאיות וטנדרי בינוי, מנופים ומקדחים, כאוטוסטרדה.
6 צפייה בגלריה
האמר סיור ומשאית על הציר הדו־מסלולי. ג'יפים שמוכרים מהבט"ש באיו"ש ורכבי בינוי
(צילום: יואב זיתון)
המחסום המערבי ביותר בטרמינל 3 הוא מעבר 96 על הגדר, וגם הוא כבר מחולק לשניים: כניסה לכלי רכב קלים ולמשאיות, וכמה עשרות מטרים משם – כניסה לכלים משוריינים כמו טנקים ונגמ"שים. מעבר 96 מוחזק על ידי כוח משולב בחי"ר ובשריון.
המוצב הראשון מתנהל על מי מנוחות: "מפעל הבטון" שמו, על שם מפעל בטון צה"לי שאיפשר את המהלך ההנדסי הגדול בהקמת פרוזדור נצרים ושיקום מכשול הגבול שנפגע בתחילת המלחמה. קודם היה כאן מפעל תבואה עזתי, שכן מרחבים אלו, הסמוכים למזבלה הגדולה של העיר עזה ונושקים לישראל, עובדו עד 7.10 כשטחים חקלאיים של הפלסטינים, בינות מוצבי חמאס.
בחצר המוצב, שמוקף בטונדות וסוללות אדמה, ניצב מנגל שמדי פעם המילואימניקים עושים בו על האש. יש גם מכולות מגורים ממוגנות ונוחות לשינה עבור החיילים, פינת עישון ורביצה מוצלת, מכולת מקלחות ושירותים מסודרים, במקום השירותים הכימיים שהיו בהתחלה. תחושה כללית של מוצב קבוע, קטן ונעים לשהייה. צה"ל חיבר לכאן גם קו מים חדש מישראל, והחיילים עם פלאפונים פתוחים עליהם. לא צריך כבר להשאירם בארץ או להעביר למצב טיסה כשנכנסים: צה"ל דאג להתקין בפרוזדור נצרים גם אנטנה סלולרית של סלקום לשימוש החיילים, שיוצרים קשר ישיר עם הבית מבלי לטפס לגגות בניינים כדי להיקלט על ידי אנטנה שבעוטף.
מעמדות המוצב ניתן לראות היטב את צפון הפרוזדור – חשוף לגמרי, עם מאות בתים ובניינים שצה"ל שיטח כדי להרחיבו עד לפאתי שכונות העיר עזה, כמו זייתון וסברא. "יש פה קצת ירידת מתח מבצעי, ואני מפנק את החיילים שחוזרים מפעילות בכל מיני מטעמים, למשל הספינג'ים האלו", מציע לי באדיבותו דותן בן-טובים, מהנדס בניין בן 54 מרמת-גן ולוחם ותיק, בעודו הופך את הסופגניות בשמן העמוק שמבעבע לפניו. כחלק מאותו שאנטי, החיילים במוצבים לא לובשים קסדות או שכפ"צים כמו בחודשים הראשונים כאן, נעים על חצי מדים וחצי בגדי ספורט ומתמגנים רק ביציאה מהמוצב לפעילות מבצעית.
לאורך הנסיעה על ציר נצרים לא ראיתי טנק אחד. כוחות השריון מפוזרים בשטחו, שהתרחב כבר לכשבעה-שמונה קילומטרים של "שטחי אבטחה ואחזקה", בהגדרה הצה"לית. לשם הבהרה, בתחילת השנה דיברו בצה"ל על הרחבת הפרוזדור לקילומטר-שניים מהציר. הציר עצמו ייסלל מחדש בקרוב באספלט, לקראת חורף שני של צה"ל בעזה.
המוצבים לאורך הפרוזדור הם בעיקר משני סוגים: בנייה צה"לית שמבוססת בעיקר על מכולות ותשתיות צבאיות, או על בסיס מבנים עזתיים שצה"ל תפס בלחימה והשמיש כמוצבים לחיילים. אחד מאותם מוצבים הוא בניין ציבורי פלסטיני גדול, הבולט בשטח. "הכל נתיק, הכל פריק", מבטיחים בצה"ל לגבי הפרוזדור. "חלק גדול מהבנייה כאן היא מודולרית, שאפשר להרים על משאיות וכלי הנדסה ולקפל מהר לארץ". בפיקוד הדרום יש פקודה נצורה לפרק הכל ולסגת במהירות עד אחרון החיילים, לשטח ישראל.
בין המוצבים, לאורך הציר הדו-מסלולי, מבצע צה"ל קידוחים כדי לוודא שאין מנהרות חוצות מתחת לציר נצרים. מדובר במבצע שמוביל גדוד ההנדסה תחת אוגדה 252 עם קבלנים אזרחיים, כדי למנוע מלכודי תופת או פתחי יציאה למחבלים מבטן האדמה, ולהבטיח שהציר יהיה עוד יותר בטוח לנסיעה. המנהרה האחרונה מתחת לציר התגלתה לפני שבועיים בלבד, בעומק של יותר מ-20 מטרים. היא נחקרה וסומנה ותושמד בהמשך. במקביל, מורחב מבצע קידוחי החיפוש לשאר שטח הפרוזדור. לפני מספר חודשים, בקרב האחרון בגזרה, הרגה חוליית מחבלי חמאס חייל צה"ל במוצב בפרוזדור, ככל הנראה בסיוע מנהרה. מחבלי חמאס יכולים לחפור מנהרות תופת כאלו מהעיר עזה שרחוקה קילומטרים אחדים מפה – ולכן בצה"ל ינסו להסיר את האיום.
בתחילת השנה התקרבו עזתים לא מעטים למוצבים, בעיקר מדרום לצפון, ונורו או הורחקו. חמאס גם שלח עזתים מסוממים למוצבי צה"ל כדי לבחון את תגובת החיילים. התופעות הללו דעכו, וגם נהירת מאות העזתים, בהם חמושים, לעבר מוצבי הפרוזדור בליל המתקפה האיראנית ב-1.10 – נהירה שנבלמה בכוח – לא חזרה על עצמה. הכוחות מקבלים לעיתים התרעות לפשיטות של חמאס, גם אם בהיקפים קטנים של חוליות גרילה, לעבר המוצבים הקדמיים של הפרוזדור. ירי פצמ"רים או רקטות על המוצבים קיים, אבל הרבה פחות, ויש שבועות שלמים של שקט בחלק מהמוצבים כאן. במידת הצורך, רמקולים שמחוברים לסנסורי גילוי מתריעים על שיגורים.
כיום צה"ל מאפשר ומעודד עזתים מכ-300 אלף שנותרו בצפון הרצועה לחצות לדרומה, אך חמאס מונע זאת וגם העזתים מעדיפים להישאר בחורבות ובמחסות העקורים של העיר עזה. לאחרונה חמאס הקים מתחם אוהלים לא רחוק מהמעגנה, קילומטרים אחדים ממערב המסדרון. צה"ל נערך במוצב הגדול שעל החוף לברור את עשרות האלפים שהוא מקווה שיגיעו בקרוב ויחצו דרומה. זה יקרה, מקווים בצבא, עם התרחבות הפשיטה הקרקעית בג'באליה לאזורים ושכונות נוספות בעזה עצמה. בבסיס, מלבד חדרי החקירות ומכלאות המעצר הזמני, הוכנו גם עמדות בידוק שיצמצמו את החיכוך בין הלוחמים לעזתים.
ארז מזרח, ארז מערב
המחסום השני בפרוזדור נצרים הוא בציר האורך הפנימי של רצועת עזה, המכונה בצה"ל טאנצ'ר ועל ידי העזתים סלאח א-דין. כרגע הוא נטוש מחיילים, ומאויש במידת הצורך לטובת תיאום העברת חולים או פצועים עזתים באישור ישראלי משני צידי הרצועה. סביב העמדה יש בטונדות וגדרות, דגלי ישראל ותחילתו של ציר לבנים קטנות שנוח יותר לנסיעה מערבה. בתחילת השנה, כאשר חציתי עם כוח צה"ל את העמדה הזו, היא הייתה מוקפת במבנים עזתיים שחיילים ביססו בהם מוצבים ארעיים. היום אין זכר למבנים הללו. חלקם היו בני שלוש וארבע קומות, וכולם שוטחו כליל.
אחזקת והרחבת טריטוריית נצרים מתאפשרת בזכות מאמצי ישראל להשיג לגיטימציה מהעולם, בעיקר מארה"ב, שמדי פעם נוזפת ומאיימת, אך לא מעבר. צה"ל, באמצעות מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מביא מדי כמה ימים כתבים זרים שיראו במו עיניהם ויצלמו את מאות משאיות הסיוע שישראל מכניסה לעזה עם אוכל, מים, דלק ותרופות, גם לצפון הרצועה, ממעבר ארז, שגם הוא התרחב בין לילה לשני טרמינלים – ארז מזרח וארז מערב.
הסיוע הזה מגיע לידי חמאס ששולט כך באוכלוסייה ומתאושש צבאית, למרות המכות שהוא סופג תדיר מצה"ל. בכך ישראל גורמת לשני מצבי יסוד: תחזוקת חמאס כנכס מוחלש שעדיין שולט באזרחים העזתים בהיעדר חלופה שלטונית, עם מפקדים גזרתיים שנותרו בחיים, גם בג'באליה ובצפון הרצועה; והרחבת הטריטוריות שכבשה ישראל ברצועה, מבלי לקדם עסקת חטופים. בפיקוד הדרום לא קיבלו שום הוראה להתניע מהלך של חברות קבלן אמריקאיות שיחלקו את האוכל לעזתים במקום חמאס, במה שנראה כעוד ספין שזוכה לגיחוך מצד מפקדים שמובילים את הלחימה בחמאס בשטח. "לא שמענו על זה ולא קיבלנו שום הוראה להתכונן לאפשרות שכזו", אומר אחד מהם. "בינתיים אנחנו מרחיבים את נתיבי אספקת הסיוע ההומניטרי, אך קשה למנוע ממנו להגיע לידי חמאס בקצה, כי פעיליו גם גונבים את המשאיות עצמן לאחר הפריקה ומאיימים על חיי הנהגים העזתיים".
דפוסי הלחימה בפרוזדור נצרים התמסדו גם הם ככל שחלפו החודשים: חמאס מנסה לזנב בפשיטות הגדודיות של כוחות צה"ל שנוגסות בעוד טפח מהשטח הפלסטיני שבקצוות המסדרון. לאחרונה הכוחות עשו זאת בעיקר בנוסיראת. חמאס מצידו מנסה לנצל את המאפיין הסטטי של הפעולה במרחב נצרים, ומפעיל צלפים משלו. "המחבלים פה פועלים בשיטת גרילה, מניחים מטעני חבלה ובורחים בניסיון לפגוע בכוחותינו", מתאר אל"ם יונתן מאיר, מח"ט 179, אחת משתי החטיבות שפעלו בפרוזדור בשבועות האחרונים. "העבודה כאן היא סביב השעון. המסדרון פוגע ביכולות של חמאס לחזור לתפקד, מקשה עליו לקום מהקרשים. הלוחמים שלי במילואים כבר 10 חודשים, ואנחנו משתדלים לבנות להם לוח זמנים יציב ומרווח ככל האפשר".
פעולות ההתבססות בשטח לא מוגבלות לפרוזדור נצרים. צה"ל מקים מחדש בימים אלה, לראשונה מאז ההתנתקות, את מעבר כיסופים, כדי שיהיה עוד מתחם להכנסת סחורות (וכוחות, במידת הצורך) לפלסטינים במרכז רצועת עזה. בנוסף, מתחילה להתממש תוכנית צה"לית להעתקת המודל של פרוזדור נצרים גם לציר פילדלפי שמתרחב אט-אט ומתמסד אף הוא, בדרום הרצועה, בואכה גוש קטיף ההיסטורי, לשולי רפיח המוכרעת.
