באותו יום, ממש באותן שעות, התרחשה דרמה כפולה משני צידי האוקיינוס. דונלד טראמפ השיג ניצחון מוחץ בארה"ב. בנימין נתניהו הדיח את יואב גלנט בישראל. אנחנו לא באותו מקום. ארה"ב היא עדיין המעצמה החזקה בעולם. מיליונים רוצים להגר אליה. מיטב המוחות נוהרים אליה. והם לא יפסיקו בגלל הניצחון של טראמפ.
ישראל במקום אחר. אנחנו בעיצומה של המלחמה שבקרוב תהפוך לארוכה בתולדות המדינה. אנחנו בהתשה. אנחנו בשחיקה. אנחנו זקוקים לכל טיפה של אנרגיה. וברגע הקשה הזה מחליט נתניהו להדיח את האיש היחיד, שר הביטחון, שזוכה לאמון הגבוה ביותר, 58% לפי הסקר האחרון, לעומת 60% שמביעים חוסר אמון בנתניהו. בישראל נותרה עכשיו ממשלה שאין בה שר אחד, רק אחד, שאפשר לסמוך עליו. זו בעיטה בחוסן הלאומי. ארה"ב תעמוד בטלטלה. נתניהו מעמיד את ישראל בסכנה.
נכון, מדובר רק במשחק כיסאות פוליטיים. שר מודח. שר ממונה. כבר היינו שם. מינויים פוליטיים היו ויהיו. הם חלק מהדמוקרטיה. לא סוף הדמוקרטיה. אבל זה לא הסיפור. לא הפעם. משום שהדחת גלנט היא פגיעה בביטחון הלאומי. זו פגיעה בלוחמים. זו רמיסה שלהם. זו הדחה שהמטרה שלה היא לתת עוד למשתמטים ולהגדיל את העומס על משרתים. זו מכירת כל האינטרסים הלאומיים של ישראל - עבור הנצחת הקואליציה האסונית ביותר של ישראל מיום הקמתה. זו קואליציה שרבים או רוב אנשיה לא שירתו בצבא, ואין להם שום בעיה לרמוס את אלה שמגינים עלינו בגופם. אלה שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר על מלחמה שאחרי כל הישגיה, ראש הממשלה מתעקש להפוך אותה למלחמת התשה, רק משום שזה מתאים לו.
העובדה שפעם צעקו כאן בטעות "זאב, זאב", לא אומרת שהוא שוב לא מגיע. הלוואי שהיה אפשר, שוב, להפנות אצבע מאשימה לאליטות ולעיתונות ולטעון ש"לא כצעקתה"
לפני כעשור, כשהדפתי טענות על "סוף הדמוקרטיה" וסוף מדינה, ציטטתי דברים מתוך "מדד הדמוקרטיה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה: "השיח הציבורי הכאוב והמיואש השכיח בארץ והתחושה הרווחת שמצבה של הדמוקרטיה הישראלית מידרדר כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעיקר באמצעי התקשורת, הם כנראה לא לגמרי מדויקים". הדברים הללו מוצגים כאן כדי להבהיר: העובדה שפעם צעקו כאן בטעות "זאב, זאב", לא אומרת שהוא שוב לא מגיע. הלוואי שהיה אפשר, שוב, להפנות אצבע מאשימה לאליטות ולעיתונות ולטעון ש"לא כצעקתה". הכל בסדר.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיהכל לא בסדר. עוד לפני הפגיעה בדמוקרטיה זו פגיעה בקודש הקודשים של החוסן הלאומי. משום שכבר ב-7 באוקטובר הגיעו המוני מתנדבים ליחידות הקרביות, גם אלה שלא הספיקו לקרוא להם. 130% התייצבות, דיווחו יחידות רבות בגאווה. אנחנו לא שם. זה נגמר. הציניות של נתניהו הצליחה לשחוק את המוטיבציה. ומה שעשה נתניהו השבוע יגרום לנתונים הללו לצנוח. אם זו לא פגיעה בביטחון הלאומי, אז לא ברור מהי פגיעה. כשנתניהו מדיח הוא בעצם כבר נושך. לא את גלנט. את כולנו. הזאב כבר כאן.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.11.24
