שוחחנו לפני צהרי יום שלישי. חבריי מהאקדמיה המשפטית האמריקנית היו אחוזים בחרדה לקראת הבחירות אצלם. העובדה שהמועמד שמנגד הוא דונלד טראמפ רק העצימה את נטייתם השבטית המולדת להצביע לדמוקרטים. הם באמת ובתמים חוששים ממה שיישאר מארה"ב לאחר שהוא ייכנס שוב לבית הלבן. אלא שבאותה שעה הם היו חרדים באותה מידה ממשהו נוסף: ממה שיקרה אם טראמפ יפסיד. ולא היה ברור ממה הם חוששים יותר.
כבר לא מדובר רק בסט ערכים שונה שמפריד בין הניצים, ואפילו לא רק בסט גרסאות הפוכות למציאות העובדתית, אלא במחלוקת לגבי כללי ההכרעה המשפטיים. וכשאין כללים, אין הכרעה, יש רק יצרים ואלימות, כלומר: מלחמה. מלחמת אזרחים
חרדתם זו התבססה על אירועי בחירות 2020. קהילת המשפט האמריקנית חוותה אז שבר עמוק לנוכח המאבק שהוביל טראמפ כנגד "גניבת הבחירות" כטענתו ע"י ביידן, שהתנהל גם בתוך המשפט. התברר אז למרבה האימה שכבר לא מדובר רק בסט ערכים שונה שמפריד בין הניצים, ואפילו לא רק בסט גרסאות הפוכות למציאות העובדתית (האם הפריצה לקפיטול אמיתית או שמא בוימה ע"י ביידן כדי לעצור את טראמפ, כפי שעשה היטלר בשריפת הרייכסטאג ב-1933?), אלא במחלוקת לגבי כללי ההכרעה המשפטיים. וכשאין כללים, אין הכרעה, יש רק יצרים ואלימות, כלומר: מלחמה. מלחמת אזרחים.
לא היה לזה תקדים בעבר. אפילו בבחירות 2000, כשהתעוררה מחלוקת משפטית סוערת באשר לזהות המנצח, בעקבות התוצאות הצמודות בין אל גור הדמוקרטי לג'ורג' וו בוש הרפובליקני. החלטת בית המשפט העליון של ארה"ב ברוב של חמשת השופטים הרפובליקנים (שמרנים) לעצור את ספירת הקולות ולהעניק את הנשיאות לבוש, הביאה אז לתחושה אצל רבים שהנשיאות נגנבה מהם, אולם השוני היה עצום. באותה פרשה הייתה אמנם מחלוקת לגבי פרשנות הכללים ואופן יישומם, אבל לא לגבי מהותם. מאחר שמחלוקות פרשניות הן חלק מהשיטה (לעולם יהיה פער בין הנורמה המשפטית לבין המציאות שהיא מבקשת להסדיר) הן לא פרמו אותה, ולכן התוצאה התקבלה בסופו של דבר ע"י כולם.
כאמור, בבחירות 2020 הסיפור היה אחר לגמרי. טראמפ ומשפטניו ערערו על כללי ההכרעה עצמם והציעו כללים אלטרנטיביים תחתם. כך למשל טענו שלפי החוקה לסגן הנשיא מייק פנס סמכות לקבוע את מהימנות הקולות, לבטל את הצבעת האלקטורים שמייצגים קולות פסולים ואף להכריז על טראמפ כזוכה - טענה שהתבססה על פרשנות דחוקה של החוקה שמעולם לא הוכרה קודם. אף שארה"ב שרדה זאת בסופו של דבר, החרדה כאמור נותרה בעינה שאם טראמפ יפסיד גם הפעם, הערעור על כללי ההכרעה יביא לפירוק הברית, ממש כפי שקרה במלחמת האזרחים ב-1861, כשהצפון והדרום לא הסכימו על כללי ההכרעה בנושא העבדות (מי גובר? בית המשפט העליון שתמך בעבדות או הנשיא ובתי הנבחרים שביקשו לחוקק חוק עוקף הפסיקה שימשיך לאסור אותה בצפון).
שלשום, כשנודע ניצחון טראמפ, התחושות התהפכו. באופן פרדוקסלי זה הרגיע אותן: הסדר המשטרי יישמר.
ואילו דווקא אצלנו החשש מכאוס חוקתי התעצם עם פיטורי גלנט. שוב התברר שהממשלה הנוכחית מוכנה לערער על כללי ההכרעה כל אימת שהיא מפסידה. במקום להכיר בהפסד, היא מעצבת מחדש את הכללים שיעניקו לה ניצחון. בדיוק כפי שניסה לעשות טראמפ ב-2020. כך למשל, בסירובה לקבל את הפסדה בסיבוב הנוכחי למול בית המשפט העליון (במקום למנות את השופט עמית לנשיא היא בוחרת לשתק אותו) וכך בנושאים נוספים. גם מתנגדי הממשלה מסרבים פעמים רבות להכיר בהפסדיהם ומעלים חדשות לבקרים כללים אלטרנטיביים הזויים, למשל שהנשיא יפטר את ראש הממשלה או שהרמטכ"ל יסרב לקבל את מרותו. כך שלחרדה אצלנו יש מאין לינוק, במיוחד כשאצלנו היא מוצדקת יותר. בניגוד לאמריקנים, לנו – כפי שלמדנו בדרך הקשה ב-7 באוקטובר – אין את הפריבילגיה של הישרדות אחרי מלחמת אחים.
כשנודע ניצחון טראמפ, באופן פרדוקסלי זה הרגיע את חבריי בארה"ב: הסדר המשטרי יישמר. דווקא אצלנו החשש מכאוס חוקתי התעצם עם פיטורי גלנט.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.11.24
