יום חמישי, 7 בנובמבר. בירה מערב אירופית. משחק כדורגל. ובסופו, אספסוף ערבי רודף אחרי יהודים במרכז העיר ומכה בהם, מי בלהב סכינו ומי בקצה אלתו. רק שפה לא מדובר באמסטרדם שתפסה את הכותרות אחרי הלינץ' הארור שביצעו מהגרים ערבים באוהדי מכבי תל אביב, אלא באירוע דומה שאירע בברלין באותו לילה בסיומו של משחק בין מכבי ברלין לקבוצת שחור לבן נויקלן, שנערך בשכונת המהגרים המוסלמים נויקלן.
התקרית הזו, בנוסף לתקרית בשבוע שעבר שבה הוכה יהודי אוהד מכבי ברלין בפאב בשכונת קרויצברג בברלין בידי ערבי שגם סינן לעברו קללות, צריכה להוריד מעל הדיון הפומבי את שאלת התנהגותם של אוהדי מכבי: מה שעשו ראוי לגנאי, אבל הלינץ' שבוצע בהם, הפוגרומים, לא היו קשורים להתנהגותם. הם תוכננו בקפידה שבועות מראש, ולא היו זקוקים לשום קטליזטור.
אבל איך בכלל הגענו למצב הנורא הזה שבו פורעים ערבים מזהים ומכים יהודים בלב אירופה עם חוסר התערבות כמעט מוחלט של המשטרה המקומית? נחזור לשנת 2015, השנה שבה מדינות אירופה פותחות את הדלתות והלב למיליוני פליטים ומהגרים, לא רשומים וללא מסמכים, רובם גברים צעירים שהגיעו עם טראומת מלחמות, אלימות ככלי עיקרי לפתרון סכסוכים, ושנאה ליהדות ולישראל מגיל ינקות. תוך פחות מעשור חלק לא קטן מהמהגרים הללו הוציאו לפועל את ההסתה התיאורטית היוקדת של האקדמיה, עולם האומנות והתרבות והשמאל המערבי כלפי ישראל, והמציאו את המשוואה הנוראית שלפיה ניתן להצדיק את האלימות כלפי ישראלים ויהודים באירופה, במדיניות ממשלת ישראל.
גם לאחר שהאלימות הפנתה את חיציה כלפי האזרחים המקומיים (אלימות, כהגדרתה, אינה מכירה בגבולות), סירבו המקומיים לתת סמכויות גדולות מדי בידי רשויות הביטחון. אוזלת היד של השוטרים ההולנדים בחמישי בערב לא הגיעה מתוך ואקום. לפני חודש דיווח כאן איתמר אייכנר ששוטרים הולנדים מסרבים להשתתף באבטחה של מוסדות וארגונים יהודיים. בהפגנות האלימות בגרמניה בשנה האחרונה השוטרים מותקפים בחמת זעם ללא יכולת להשיב. שוטרים מוסלמים מסרבים להיות מזוהים כמי שנלחמים בהפגנות נגד ישראל. מוקדם יותר השנה, כשסיקרתי את האירוויזיון במאלמו, שוטרים ביקשו ממני למחוק תמונות שצילמתי בשטח ציבורי, סירבו לסייע לי כשהוקפתי בעשרה מפגינים וחטפתי מכות, ועצרו אותי שלוש פעמים בגלל שהמפגינים טענו שנוכחותי מפריעה להם.
הניסיון למנוע את חזרת הפשיזם בכל מחיר, והעלאת חיי והווי היהודים באירופה כזבח להיטהרות האירופית, הולידה, כמובן, את הפשיזם החדש
הניסיון למנוע את חזרת הפשיזם בכל מחיר, והעלאת חיי והווי היהודים באירופה כזבח להיטהרות האירופית, הולידו, כמובן, את הפשיזם החדש. הניאו-פשיזם הוא התופעה הבולטת ביותר באירופה המודרנית: מהחגורה הפוליטית במזרח, כולל אוסטריה, ודרך מפלגות ענק במרכז ובמערב אירופה, מפלגות פרו-רוסיות, מתנגדי האיחוד האירופי ובעיקר מתנגדי כניסת מהגרים.
ליהודים ולישראלים לא נותר אלא איזה רעל לבחור. הרעל האנטישמי הציאנידי של האיסלאם הקיצוני וחסר המעצורים בעידודו מהיציעים של השמאל האירופי, או הרעל המוכר והידוע של הפשיזם הימני, שמבטיח להיות האויב של האויב שלנו.
