לפני הרבה שנים ראיינתי את אליקים העצני, מראשי המתנחלים בחברון. אלה היו ימי הרומנטיקה של מפעל ההתנחלות. בין המתנחלים היו שהאמינו בכיבוש נאור - בגדה ובעזה ירווה לו באושר בן ערב, בן נצרת ובני. העצני, עורך דין במקצועו, הציע את שירותיו המשפטיים לפלסטינים. הוא היה מאוהב בחברון ושווקיה. שאלתי אותו אם לא בא לו לפעמים לנסוע למקום רחוק, שקט, אירופה הקלאסית. "מקסימום איסטנבול", השיב בנחרצות. חשבתי על התשובה שלו השבוע, כשצפיתי בסרטונים מהפוגרום באמסטרדם: הלכה איסטנבול, וגם אירופה הקלאסית כבר לא משהו.
אפשר לנסח את המשוואה בפשטות: ככל שאנחנו מאריכים שבת בעזה ובדרום לבנון, ככל שתמונות של אזרחים מגורשים ובתים הרוסים גודשות את המסכים, כך אנחנו מתרחקים משאר העולם. הפוגרום באמסטרדם הוא רק חלק מקמפיין הולך ומתרחב. הפגיעה בכלכלה, במדע, בחופש התנועה, בדימוי של ישראל במערב, גם בתחושת הביטחון של מי שחובש כיפה, עונד מגן דוד או מדבר לתומו בעברית ברחוב, קשה ומוחשית. חלק מהקמפיין מתוכנן ומאורגן; חלק ספונטני וסוחף. את רוסיה מחרימות ממשלות; את ישראל מחרימים פעילי שמאל שגוררים ממשלות אחריהם. הסיפור שאספר כאן מלמד משהו על דרכי ההתארגנות של הקמפיין. במרכזו אוניית מטען ששמה "קתרין".
תחילת הסיפור בנמל הייפונג בווייטנאם, ביולי שעבר. על קתרין הוטענו שמונה טונות של RDX, חומר אורגני שמשמש את תעשיית הנשק הישראלית לייצור פצצות. ממשלת וייטנאם הקומוניסטית: דווקא היא. האונייה הפליגה מווייטנאם ביולי. התוכנית הייתה לשוט מסביב לאפריקה, אולי כדי לעקוף את המצור שמטילים החות'ים על השיט בים סוף. כל המידע שמופיע כאן התפרסם בהרחבה ברשת החברתית ובאינטרנט, בין השאר במאמר מאת מדיסון בנון, פעיל BDS אמריקני שמתגורר ביוהנסבורג.
קבוצת עובדים בנמל הייפונג הפיצה את הידיעה על המטען ברשת. חברים בארגון חרם דרום-אפריקני התגייסו מיד לפעולה. הם עקבו אחר האונייה באפליקציה מארין טראפיק, שעוקבת אחר תנועת האוניות בכל העולם.
קתרין ביקשה לעגון בוולביס ביי, נמיביה. הפעילים, שהתאגדו בקבוצת וואטסאפ משותפת, פנו לשרת המשפטים של ממשלת נמיביה איבון דאוסאב. השרה השתתפה בוועידה אנטי-ישראלית ביוהנסבורג בחודש מאי. שם פגשו אותה פעילי החרם לראשונה. עכשיו ציפו ממנה לפעול. היא כתבה מכתב לרשות הספנות הנמיבית ובו דרשה לאסור על כניסת האונייה. הנימוק: עגינת האונייה עשויה לחשוף את נמיביה לעבירה על האמנה נגד ג'נוסייד ולתביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג. במקביל יצרו הפעילים סערה ברשת החברתית.
חברי הקבוצה לא מסתפקים במרדף אחר אוניות. הם פתחו בקמפיין נגד מכירת פחם דרום-אפריקני לישראל. הטיעון: הפחם מניע את חיי היומיום בישראל, מאיר בסיסים צבאיים והתנחלויות בגדה ומזין את מכונות מפעלי הנשק. במילים אחרות: הקמפיין שלהם לא חותר רק למנוע תחמושת מצה"ל - עצם החיים בישראל לא לגיטימיים בעיניו.
לעצור את האונייה
בחזרה לקתרין. נפתח האשטג תחת השם "לעצור את האונייה". נענו לו פעילים משורה של מדינות לאורך נתיב האונייה. הקמפיין הצליח למנוע ממנה לעגון בנמיביה, אנגולה, פורטוגל, מונטנגרו, קרואטיה ומלטה. בעקבות מחאה של האופוזיציה בפורטוגל הורתה ממשלתה לאונייה להסיר את הדגל הפורטוגלי שהתנופף מעליה. האונייה נותרה ללא דגל, מצב בעייתי ביותר בעולם הספנות.
מלטה הייתה התחנה הבאה. ממשלת מלטה הודיעה לא מזמן על כוונתה להכיר בפלסטין כמדינה, וזכתה לגינוי חריף מפי ישראל כ"ץ, שר החוץ עד השבוע שעבר. הקמפיין נגד עגינתה של קתרין באי זכה לכותרות ראשיות בתקשורת המלטזית ולגל סוחף ברשתות. האונייה נאלצה לעגון מחוץ למים הטריטוריאליים. ויכוח ניצת בדעת הקהל, האם מותר לספק לצוות האונייה מזון. בסוף האונייה הניפה את דגל גרמניה והסתלקה.
לפי הפרסומים באינטרנט, קתרין הייתה אמורה לפרוק את המטען הישראלי בסלובניה. חברה גרמנית בשם "לובקה מארין" נשכרה כדי לפרוק ולשנע אותו לנמל בישראל. בפועל האונייה הפליגה ממלטה לאלבניה, אולי בגלל שממשלתה הפרו-פלסטינית של סלובניה סגרה בפניה את הנמל (תיירים מישראל הם דווקא רוצים). זה קרה לקראת סוף אוקטובר, ארבעה חודשים לאחר שהאונייה הפליגה מווייטנאם. העיכובים, כותב בגאווה פעיל החרם, עלו הרבה כסף לישראל ולחברות הביטוח.
המטרה עכשיו, הוא מוסיף וכותב, היא להטיל מצור על כל הסחר הימי של ישראל. גרמניה היא יעד ההתקפה העיקרי: התמיכה של ממשלתה בישראל מוצגת כפגיעה אנושה בחוק הבינלאומי ובזכויות אדם. כל צד משתמש בעבר של גרמניה לצרכיו, והאירוניה חוגגת.
והנה עוד אירוניה: התחנה הבאה של קתרין הייתה נמל אלכסנדריה המצרי. מה היא פרקה או הטעינה שם לא נאמר.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיבשבת פרסמה התקשורת במלטה ידיעה על אונייה נוספת, MARIO A שמה, שיצאה מנמל אלג'סירס בספרד לכיוון חיפה או אשדוד. האונייה שייכת ל"מארסק", חברת הספנות הדנית הענקית. לפי הידיעה, האונייה עמוסה בנשק אמריקני שמיועד לצה"ל. פעילי החרם עוקבים אחריה במטרה לעכב אותה בדרך ולהרתיע את החברה הדנית ממשלוחים נוספים.
אני משער שבשלב הנוכחי יש לישראל דרכים להבטיח את המשך הייבוא והייצוא הביטחוני. עם זאת, הלחץ מחמיר וגובה מחירים. פניתי למשרד הביטחון שלנו בשאלות בעניין הזה. התשובה הייתה חד-משמעית: "אין תגובה".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.11.24
