לפני כחודש פורסמה באחד מאתרי החדשות ידיעה לפיה ישנה ירידה דרמטית של לא מפחות מ-97.5% בתלונות על אלימות במשפחה מאז שהשר בן גביר נכנס לתפקידו, תוך שילוב פרשנויות של גורמים בסביבת השר, לפיהם - המדיניות הנחושה שלו "נותנת את אותותיה בשטח".
ברשותכם, אשים בצד את הביקורת העיתונאית על הפרסום שנראה כאילו נלקח, מה שנקרא - "העתק-הדבק" - מדף המסרים של אחד מיועצי השר. כמי שעוקבת אחר נתוני האלימות במשפחה במשך שנים, ובקשר עם גורמי המקצוע בשטח, פניתי למשטרה וביקשתי לראות את הנתונים התמוהים בעצמי. למען הדיוק, פניתי פעמיים. אך אלו סירבו לחשוף אותם בפניי, וכך גם בפניכם, ושלחו אותי להגיש בקשה דרך "חופש המידע", על מנת שבקשתי תיבחן.
למה זה חשוב? מעבר לזכות הציבור לדעת ולפגיעה בחופש העיתונות, שעומדת בבסיס ההחלטה לפגוע ביכולת של אמצעי התקשורת לקבל נתונים מסוג זה בזמן אמת, אי-אפשר לטפל בבעיה אם לא מכירים בה, אם מנסים להסוות אותה או לטאטא אותה מתחת לשטיח. אי-אפשר להיאבק על תקציבים, לקדם חקיקה או לדעת אילו מענים ופתרונות לייצר - אם מייפים את המציאות כדי שתתאים לצרכים פוליטיים של שר כזה או אחר.
אלימות במשפחה זו לא תופעה שולית או זניחה. 16 נשים נרצחו מאז החלה שנת 2024 על רקע זה. אחד מכל 10 אנשים בישראל - נשים וגברים - סובל מאלימות מצד בן או בת זוגו. במשך שנים נלחמנו על חשיפת התופעה הזו, שהייתה במחשכים, תופעה שמתרחשת בחדרי חדרים ועטופה בבושה חברתית. במשך שנים התנהל פה מאבק להעלאת המודעות ולהסרת מחסום הבושה. מאבק שמטרתו לתת לתופעה הזו שם ופנים, להסביר שהיא חוצת אוכלוסיות ומגזרים, שיש לה הרבה צורות ושהיא יכולה לקרות בכל בית.
קשה עד בלתי אפשרי לקדם מאבקים חברתיים בתקופות בהן אנו במלחמה קיומית. תקופות בהן האובדן, הכאב והצער כה גדולים שהם מטשטשים את כל מה שמסביב. זה קשה עוד יותר בממשלה עם מיעוט נשים כמו זו שמכהנת כיום בישראל
יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים יצוין החודש, ותמונת המצב בישראל מטרידה: לצד העלייה במודעות הציבורית לתופעה, המענים, ובעיקר אלו שיכולים לספק ביטחון והגנה, רחוקים מלהספיק. למעשה, חוסר היציבות הפוליטי של השנים האחרונות בלם כל התקדמות משמעותית בתחום. גם היום, בישראל של 2024, כמות הנרצחות מדי שנה לא פוחתת, ויותר מדי נשים מאוימות נותרות ללא הגנה.
הדר גיל-עדצילום: עוז מועלםקשה עד בלתי אפשרי לקדם מאבקים חברתיים בתקופות בהן אנו במלחמה קיומית. תקופות בהן האובדן, הכאב והצער כה גדולים שהם מטשטשים את כל מה שמסביב. זה קשה עוד יותר בממשלה עם מיעוט נשים כמו זו שמכהנת כיום בישראל, בה נראה שאין ולו נציג אחד שמשמיע את קולן של מאות אלפי המשפחות שנמצאות במעגל האלימות ונאבק על מציאות אחרת עבורן. אבל גם בתקופות קשות כמו זו אסור לנו להסיט מבט, או להפסיק להילחם על חברה שוויונית ובטוחה יותר. אחרת נמשיך למנות כמות בלתי נתפסת של קורבנות גם ביום המאבק הבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.11.24
