על חקירות בלשכת ראש הממשלה. כמובן איני מכיר את פרטי הפרשות אלא מן התקשורת ולא אביע דעה כלשהי לגופן לעת הזאת. עצה אחת שלא נתבקשה לרשויות החוקרות והאוכפות, משטרה ופרקליטות. אנא מכן – בזריזות, בקצב מהיר. הגם שהדברים מורכבים אולי, אינם בשמיים. החובה היא שהנושאים לא "יימרחו". כדאי להפיק לקחי עבר ולעבוד יומם ולילה. הכרעה לכאן או לכאן חיונית כדי לדעת היכן אנו עומדים ולטהר את האווירה הקשה.
על האנטישמיות. כשלעצמי איני מן המופתעים מפוגרום אמסטרדם. האנטישמיות, השנאה העתיקה מכולן, מימי פרעה והמן במקרא, איננה ניתנת לשירוש. כפי שכתב הרב מנחם זמבה הי"ד, שנספה בפולין בשואה, אין לאנטישמיות הלובשת ופושטת צורה פשר. פעם היהודים נרדפים כי הם עשירים, פעם כי הם עניים, פעם כי הם שמאל ופעם כי הם ימין. אין פירוש הדבר שאין להיאבק בה, במערכת הפוליטית, באכיפה (לא ראינו זאת כראוי בהולנד), בחינוך. אין הדבר קל, בעולם של רשתות חברתיות ופייק ניוז, אבל הוא הכרחי, באופן שגם יגרום לאנטישמיים להיות במגננה ולשלם מחיר.
כשיסדנו את המעקב הממשלתי אחר תופעות האנטישמיות ב-1987, היו בממשלה ש"הרימו גבה" בתימהון כאילו הצענו לעסוק בהיסטוריה עתיקה. התנסינו גם בגל עכור בכל משבר עם הפלסטינים, לא כל שכן עתה, ובחומרה יתרה. העידן הנוכחי מייצר במיוחד את האנטישמיות האיסלאמית הקיצונית, המאיימת בטרור גם על אירופה בכלל, ואליה חוברים אלמנטים קיצוניים נוספים, "אנטישמיים מקצועיים". מלבד לקונן, נחוצה עשייה. נזכור כי הפוגרומים עתה אינם שונים במהותם ה"מעשית" ממעשי הנאצים בראשית תקופתם, אך בשונה מאז אין ככלל ממשלות מאחוריהם, ולהפך. בעיניי חיוני לגייס את הממשלות הרלוונטיות לפעולה, לא רק על ידי פניות ישראליות ויהודיות אלא לא פחות על ידי גורמים מקומיים הרואים בבעתה את הקיצוניות האלימה. אנשי רוח, אנשי תקשורת, מנהיגי ציבור – הם הצריכים לעמוד בראש המאבק, לא הקורבנות בלבד. עת צרה היא – וזו המשימה.
על הבחירות בארה"ב. הפוליטיקה האמריקאית שינתה פניה. כישראלי, שמחתי בשעתו על החלטת הנשיא טראמפ, למשל, להעביר את השגרירות לירושלים, דבר שהגיעה שעתו מכבר, אך רק מי שעצמאי מגורמי הממסד הדיפלומטי הוותיק יכול היה להכריע כך. מנגד, אילו הייתי אמריקאי הייתי מתלבט, חושש מחד גיסא מאדם לא צפוי כפי שהעידו עליו מי שעבדו עימו כנשיא בקדנציה הקודמת, ומאידך גיסא חושש מההשפעות הקרויות משום מה "פרוגרסיביות" – אוי לאותו פרוגרס – במפלגה הדמוקרטית. משנבחר טראמפ, הייתי מייחל לגיבוש אסטרטגיה ישראלית נבונה ורגישה מול ארה"ב הנוכחית על כל המשתמע, לרבות החיוניות לשמור דלתות פתוחות לעבר המפלגה הדמוקרטית. וכמובן – את הקהילה היהודית ואת קשייה יש לכבד ולטפח את הקשר עימה. יש בתוכנו, לרבות במשרד החוץ, כוחות המסוגלים לכך. יינתן להם לעבוד.
אליקים רובינשטייןצילום: נדב אבסועוד על החטופים והחטופות. בכל אירוע דואגים הנואמים בכנות להזכיר את החטופות והחטופים. בבתי הכנסת אנו מתפללים בכנות בעבורם. חשוב – אבל ממש לא מספיק. מי שבידו לקדם את הנושא היא הממשלה. אנא תנו לנו לחוש כציבור שלא רק מדברים אלא גם עושים, באופן שייצור אמון. גם קולם של הנושאים והנותנים כדאי שיישמע. הלב נכמר.
על קו המשווה. חברי הקרוב השופט סלים ג'ובראן ע"ה היה יו"ר העמותה "קו המשווה" העוסקת בהשמת אקדמאים ערבים בעבודה. לבקשתו באתי במקומו, יחד עם ידידי פרופ' מוחמד ותד. אחד ממפעליה של העמותה, בניהול סאמי אסעד המעולה המסיים עתה, הוא גיוס משרדי עורכי דין מובילים לקבל סטודנטים ערבים לטרום התמחות, בתקווה שימשיכו כמתמחים ואף מעבר לכך. מחזור סיים לאחרונה. ממש התרגשתי באירוע הסיום. יש תקווה. המנכ"לית החדשה של העמותה תהיה אישה ערבייה, מראם מרעב ג'ובראן שצמחה מבפנים. בהצלחה.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.24
