כמעט שנה לקח לממשלה להחליט שהחזרת תושבי הצפון לבתיהם היא אחת ממטרות המלחמה. ברקע נשמעים דיווחים על מגעים להסדרה, אך גם אם תושג, עוד ארוכה ומורכבת הדרך להחזרת התושבים שפונו מ-42 היישובים הסמוכים לגבול לבנון ועוד אלפים שעזבו מיישובי הסביבה - והיא אינה עוברת רק בהצהרות והחלטות שמבטיחות את הרחקת האיום על החיים בצפון.
שיגורים מלבנון כפי שתועדו אתמול מהגליל
(צילום: שי אילוז)
1. מרחב חיץ
במשך שנים היו הבתים המפוארים שבנו בלבנון עד קו הגבול תמרור אזהרה בפני תושבי הצפון. במלחמה התברר עד כמה שימשו עשרות הכפרים לאורך הגבול למוצבי תקיפה קדמיים, שנועדו לביצוע תוכנית חיזבאללה לכיבוש הצפון ולטבח עשרות אלפי תושבים שהיו מוצאים עצמם כמעט חסרי כוח הגנה צבאי משמעותי.
רוב הבתים הללו נהרסו בשבועות האחרונים, בפעולה הקרקעית שהובילו חמש אוגדות, אך החשש בצפון הוא שביום בו תסתיים המלחמה ישובו בחיזבאללה לשקם את החורבות ובתוך שנים יבנו את כפרי הטרור מחדש.
ללא פרימטר ביטחוני, שטח השמדה שאליו לא יוכל אף אדם להתקרב בדומה למרחב החיץ המעמיק בגבול עזה - קו המגע ישוב להיות מרחב שבו אף הורה שפוי לא יסכים לשלוח את ילדיו לשחק מול עמדות ירי ותצפית טרור. נוסף לפרימטר, דרושה מעטפת הגנה אמיתית ומשמעותית באמצעות מערכות טכנולוגיות ולוחמים.
2. שיקום היישובים
לאורך המלחמה אספו ברשויות המפונות נתונים על הנזקים הרבים בתשתיות, במבנים, במוסדות החינוך ובשטחים הציבוריים, שנפגעו מאש חיזבאללה ומתנועת כוחות צה"ל. כך למשל, ראשי היישובים דורשים לא להסתפק בתיקונים קוסמטיים ולרבד את הכבישים מחדש, ואילו במס רכוש מתעקשים על תיקונים מקומיים.
על אלה מתווספים נזקי הזמן, שלא מוכרים כנזקי מלחמה ומעולם המדינה לא נדרשה לתת מענה לעשרות יישובים שמעל שנה לא חיו ופעלו בהם. התושבים זקוקים גם לשיפוי עבור ההוצאות הצפויות להם במעבר מבתיהם הזמניים ובשיקום הבתים שנפגעו על תכולתם.
"עדיין לא הוחלט מי אחראי על מה", אומר משה דוידוביץ, ראש המועצה מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות. "מגיעות אלינו כל מיני מינהלות שהוקמו במשרדי הממשלה אבל כולן עוסקות בינתיים בהכול - ולא עושות כלום. מלאכת השיקום עוד לא החלה".
3. שיקום הנפש
זה לא יקרה ביום אחד, אבל מהר מאוד ימצאו את עצמם עקורי הצפון שוב יחד ויידרשו להקים מחדש את הקהילה שאיבדו. הם יהיו זקוקים למאגרי חוסן ותקווה. אל כיתות הלימוד ישובו תלמידים שחלקם לא למדו כלל, חלקם העבירו את השנה במסכי הזום וחלקם למדו כמעט כרגיל. כל אלו יישבו בכיתה אחת עם פערים רבים - וכולם יצטרכו להגיע אל קו הסיום בכיתה י"ב כאשר הם שווים בידע ובכלים שרכשו, כמו כל שאר ילדי ישראל.
בנוסף, בחודשים שחלפו חוו הילדים טראומה מתמשכת, והם זקוקים לריפוי. גם הסמכות ההורית שנפגעה משהות ממושכת בחדרי מלון קטנים תידרש לשיקום. החזרה הביתה תשיב חלק עצום מהנפש שכבתה וגם הזמן יעשה את שלו, אבל התושבים שישובו לצפון זקוקים למענה רגשי ונפשי מקצועי.
4. מרכז בצפון
התושבים שמצאו עצמם נקלטים בערי המרכז כבר לא מופתעים יותר לנוכח הפערים העצומים שנחשפו אליהם מאז הגיעו לעיר הגדולה. הם גילו אז כי במשך עשורים השקיעו הממשלות הון עתק בפיתוח יישובי הדרום ומרכז הארץ בתחומי החינוך, הבריאות, הפנאי והתשתיות. כדי להשיב אותם הביתה, נדרשת המדינה להוכיח כי הם ראויים לאותם תנאים גם בפריפריה הצפונית.
אביחי שטרן, ראש העיר קריית שמונה שתושביה מהווים כ-40 אחוזים מסך המפונים, אומר: "התושבים שלי טעמו מה היא נגישות לשירותי בריאות, מקומות תעסוקה עם שכר מעל הממוצע, חינוך עם אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות ותחבורה ציבורית מפותחת. המדינה לא יכולה לצפות שהם יחזרו למאמצי שיקום שיבקשו להשיב את המציאות שהייתה כאן ב-6 באוקטובר. הבשורה לתושבים חייבת להיות שדרוג האזור ופיתוחו, ולא רק שיקומו. בסוף, גם מי שהתאהב ביתרונות החיים במרכז הארץ יודע שאין שווה לחיים היפים שהיו לנו בצפון".
5. הכרה ועתיד
בשעה ששיקולים פוליטיים ממשיכים לעמוד לנגד עיני מקבלי ההחלטות, ובמציאות שבה איש לא יודע כמה כספים אכן יגיעו ובין מי הם אמורים להתחלק - יידרשו לא רק השקעות ממשלתיות ומהלכים אמיתיים של פיתוח מנועי צמיחה. התושבים יצטרכו לעלות צפונה עם ערכים שאולי כבר נשכחו: האתגר הציוני בהתיישבות בגבולות המדינה חוזר, וקו המחרשה חייב לשוב ולהעמיק תלמים בכל רגבי אדמות הגבול.
בחוזה החדש בין המדינה לאזרחיה יהיה ברור לשני הצדדים שלחיים סמוך לגבול יהיו מחירים, וגם כל שכבות ההגנה והביטחון לא יוכלו להבטיח שקט ביישובים. החלוצים בצפון צריכים לזכות בכבוד, הערכה ותנאים שיאפשרו להם חיים טובים יותר, שיש בהם עתיד. לכן, חוץ מהתמריצים הנדרשים כדי להחזיר את האוכלוסייה החזקה צפונה, תידרש המדינה לדאוג להם להטבות ייחודיות, ולפתח יזמויות כלכליות וסביבתיות שיתרמו לפיתוח המרחב ויהיו חלק מהסיפור החדש שייכתב עם תום המלחמה.
