פשוט סליחה. בוועדת הכלכלה, אתמול, דרש ח"כ דוד ביטן לסלק מהדיון את חנה כהן, דודתה של ענבר היימן ז"ל שנחטפה ונרצחה בשבי חמאס. "אמרתי שאני מבקש להפסיק", הטיח ביטן באישה שהייתה נישאת על כפיים במדינה שבה רגש הבושה חי וקיים; "תוציאו אותה החוצה", אמר ח"כ שמקבל משכורת מהציבור בתמורה לשירות הציבור - אחרי שאמרה לו "הבת שלנו מתחת לאדמה", ובעצם אמרה, מתחת לכאב, שהוא לא עושה את תפקידו. אלה העובדות, זו האמת. למילותיה יש רק תשובה אפשרית אחת: סליחה. "אני מצטער. אנחנו עובדים על זה". אבל ישראל 2024 היא מקום שבו המילה "בושה" מוזכרת בעיקר בהקשר של היעדרה. ובהיעדר בושה, התשובה היא "תוציאו אותה".
אלוקים לא שומר. יום לפני כן עלתה על בימת הכנסת השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן, על מנת לשחרר את אלה המילים: "ישראל היא תמונת מראה של ארצות-הברית - להם יש את פרעות הקמפוסים, לנו יש את קפלן. שם כמו כאן ראשי האקדמיה, האליטה בעיני עצמה, המשפטנים, האמנים והזמרים כולם בצד שגנבו להם את המדינה. נתניהו כמו טראמפ מתמודד מול תקשורת עוינת ומסיתה. אותם כינויים, אותן הפחדות, סקרים, כתבי אישום… לשניהם יש מכנה משותף אחד: תמיכת העם ואלוקים לצידם".
היעדר הבושה מופיעה, קודם כל, בדברים עצמם: בהסתה, במגמתיות, ובסוף גם בניכוס השקרי של תמיכת העם ואלוהים
היעדר הבושה מופיעה, קודם כל, בדברים עצמם: בהסתה, במגמתיות, ובסוף גם בניכוס השקרי של תמיכת העם ואלוקים. מילא העם (אם מתעלמים מההמונים שיוצאים לרחובות מדי שבוע במטרה להיאבק על חיי החטופים - הרי אולי אין בכלל חטופים, או מלחמה, או כאוס מסוכן), אבל אלוקים? האם השרה וחברי סיעתה הם נציגיו עלי אדמות? האם הוא הצהיר נאמנות לערוץ 14? ובכלל, הדבר האמיתי שהשרה צריכה להתבייש בו היא הנושא שעליו לא דיברה: 30 נשים נרצחו מתחילת השנה, מתוכן 16 על רקע אלימות במשפחה. את הנתונים המחרידים האלה השרה לענייני נשים השמיטה. העיקר שאלוקים בחדר.
בושה בלשכה. במקביל לכל אלו, הבושה הגדולה האופפת את הפרשות בלשכת ראש הממשלה - מהדלפת המסמכים, דרך "שיפוץ פרוטוקולים" ועד לחשדות כי קצין בכיר נסחט על ידי בכירים בלשכה. ראש הממשלה, כמובן, לא ידע. הוא גם לא מאפשר לעיתונאים לשאול אותו שאלות בחודשיים וחצי האחרונים. לא שיש על מה. בסך הכל 101 חטופים בעזה, מלחמה מתגלגלת, צפון ועוטף מופקרים, כלכלה בקריסה ושר ביטחון שפוטר באמצע מלחמה לטובת מחליף נטול ניסיון.
אל תתבלבלו. ואם כבר שר הביטחון המפוטר יואב גלנט, ראוי גם להתייחס לאדוות של היעדר הבושה. אלה היכו בנו בעוצמה כשהאחרון הגיע להופעה של שלמה ארצי וזכה לתשואות. אותו אדם שעמד לצד ראש הממשלה בזמן שנשא את הנאום נגד מערכת המשפט, שהיה חלק מממשלת חורבן שמסרבת עד עכשיו לקחת אחריות על מעשיה (גם אם בנאום התפטרותו הכיר סופסוף באי-החזרת החטופים כאות קין על החברה וההנהגה הישראלית) - זכה לתשואות משל היה מנהיג ראוי או צדיק בסדום. הוא לא. היעדר בושה באופן עקבי מוביל לבלבול עמוק. אנחנו שם.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.24