במבחן התוצאה של 29 השנים שחלפו מאז הירצחו, כבר אפשר להגיד בלי למצמץ: רבין נכשל. לא שלום ולא נעליים, רק דם ואש, תימרות עשן ומזרח תיכון על ספידים. אם היה חי, רבין מן הסתם היה הראשון להודות בכך, אולי אפילו מצטרף לבקשת קרוביו לוותר על התכנסויות ממלכתיות ולחסוך יום אבל לאומי נוסף לציבור הישראלי שלא מפסיק להתאבל מאז 7 באוקטובר 2023. מזלנו שלא התוצאה קובעת אלא הרצון שלנו הישראלים להיאחז בחיים, אחרת היינו על הרצפה, מדממים געגוע ל-101 חטופים, צורחים בבכי על היפים בבנינו ובנותינו שנפלו במאותיהם כדי שנוכל לישון בלילה ולעבוד בבוקר, נטרפים מהכאב שעבר על נשים, ילדים וגברים ביום הארור ההוא, ונופלים כנועים לרגלי היגון.
ב-2024 אנחנו כבר יודעים שאף הסכם שלום לא יתקן בחזרה את חדרי הלב שניזוקו, ואף הסדר מדיני לא ינקה את פשעי חמאס ועוזריהם. אלא שתוצאות הן עניין זמני, במיוחד במזרח התיכון. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את מר "חמאס לא מהווה איום" נתניהו מה הוא חשב על המצב הביטחוני תחת שלטונו במרוצת 18 השנים האחרונות, ומה בדיוק עבר לו בראש כשאישר להעביר להם מיליוני דולרים במזוודות. כבר הרבה שנים שנתניהו בוחר לעצמו את התוצאה הרצויה – שמשתנה לפי היום והשעה, זכות שרבין ז"ל מעולם לא נהנה ממנה. קיבל שנתיים להוביל את המהלך המדיני, והוצא להורג בידי בן עוולה עוד לפני שהספיק לקבל החלטה בנוגע לתוצאה הרצויה.
תחת קורבן השלום שהוסר מן הדרך הצבנו מתקרבן מלחמה שלא מתכוון ללכת לשום מקום. במקום חשבון דולרי בחו"ל קיבלנו בן פרובלמטי במיאמי. במקום לממש את הסכמי אוסלו של הנשיא קלינטון נחתום על תוכנית המאה של הנשיא טראמפ
רבין נכשל ואנחנו הפסדנו. במקום הסיגריה שלו קיבלנו את הסיגר של נתניהו. תחת קורבן השלום שהוסר מן הדרך הצבנו מתקרבן מלחמה שלא מתכוון ללכת לשום מקום. במקום חשבון דולרי בחו"ל קיבלנו בן פרובלמטי במיאמי. במקום לממש את הסכמי אוסלו של הנשיא קלינטון נחתום על תוכנית המאה של הנשיא טראמפ. אם מדובר על להשתדרג מבחינת מנהיגים, נראה שמצבנו מעולם לא היה גרוע יותר, ועדיף להודות בזה ממש עכשיו, לפני שיגיעו גדודי השופרות. אחרי שסיימו משמרת בציר פילדלפי ועברו במשרד רה"מ, בטח תשמעו אותם בימים הקרובים תוקעים מעל כל גבעת טיקטוק את הצירוף הנצחי של שברים לזכר אלו שהלכו לבלי שוב ותרועה לכבוד אלו שעוד ייפלו בקרב, ויחרישו את האוזניים בזמן שאנחנו מנסים להבין למה מוחקים פרוטוקולים מ-7 באוקטובר.
במבחן התוצאה הישראלי, נכון להיום הבורח הוא המנצח. נתניהו בורח כבר שנים – ממשפטו הפלילי, מהאלימות המילולית של בנו, מוועדת חקירה ממלכתית, ממבטם הסובל של שורדי הפרעות, מזעקתם האילמת של החטופות והחטופים. הנה, גם אנחנו מעדיפים להיות בורחים מאשר נשחטים או חטופים: מי שרץ מהר ניצל בנובה משליחי השטן. לא פלא שכל כך הרבה אנשים מנסים לברוח מכאן.
אם רבין היה רואה את זה, הוא היה מת מבושה. האיש שעשה שיימינג ל"נפולת של הנמושות" – כך כינה את הישראלים שעזבו ב-1976 את הארץ מפחד המלחמה, ראה ביורדים מופת של פדיחה ישראלית. תחת שלטון נתניהו זה כבר מודל לגיטימי עבור מי שלא מסוגל יותר. בלמ"ס היו צריכים להמציא כלי מדידה חדשים כדי להבין את היקף התופעה, ולא ממש הופתעו לגלות שלכבוד יום הולדת 77 למדינה ולרגל כמעט 10 מיליון תושבים, עומדים הישראלים לשבור שיא חדש של הגירה שלילית ולציין זינוק דרמטי של 46.4% במספר העוזבים לעומת השנה הקודמת.
יותר מ-55 אלף ישראלים שוקלים את יחסיהם עם המדינה, ורבים מהם גם מעלים לטיקטוק תיאורים איך נראה היום המושלם שלהם בקוסמוי. הם לא אשמים
יותר מ-55 אלף ישראלים שוקלים את יחסיהם עם המדינה, ורבים מהם גם מעלים לטיקטוק תיאורים איך נראה היום המושלם שלהם בקוסמוי. הם לא אשמים. הם רק בחרו להכריע לטובת עצמם במבחן התוצאה של החיים, בהנהגת ממשלה עלובה שעסוקה בלהוסיף כיסאות לשולחן שלה במקום להתעסק בהפחתת ארונות המתים של חיילינו. מאז הטבח בדרום יותר ויותר ישראלים התייאשו מערפל המלחמה ומדוקטרינות הקונספירציה. יש כאלה שמצביעים בקלפי, ויש כאלה שמצביעים בכרטיסי טיסה. ללא אופק – אלא אם אתם מחשיבים ככזה בית צמוד קרקע בעזה, בלב שכונה ירוקה עם בית כנסת ובתי ספר ומכולת – הם רק ילכו ויתרבו.
המוצר המדיני שהציע רבין לציבור בשנות ה-90 פג תוקף באופן סופי בשעה 6:29 בבוקרו של 7 באוקטובר, אלא שקדמו לרגע הזה 28 שנים של שחיקתו האינטנסיבית והמכוונת בידי ממשלת הליכוד הנצחית. במבחן התוצאה, רבין מת. אבל החזון שלו חסר כמו אוויר לנשימה. השאיפה ליחסים סבירים עם המדינות השכנות לטובת חיים נורמליים תושג רק באמצעות הסכמים מדיניים. מה שרבין ידע ביום הירצחו, נתניהו, שייבדל לחיים ארוכים וטובים, כבר לא ילמד לעולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.11.24