תמיר נמרודי נחטף חודש לפני יום הולדתו ה-19 מהבסיס שבו שירת בעוטף עזה. היום (שישי) הוא יום הולדתו ה-20, השני שהוא מציין בשבי. בבית משפחתו יש מסורת קבועה: ימי הולדת נפתחים בבוקר עם עוגה של אימו חירות, בלונים ושירת "היום יום הולדת" של כל המשפחה. "הילדים יודעים שאמא לא מפספסת יום הולדת, גם אם כבר בפעם השנייה תמיר לא כאן", אמרה אימו.
ציון יום הולדתו ה-20 של החטוף תמיר נמרודי
"לא האמנתי שאגיע לפעם השנייה שבה חוגגים לתמיר יום הולדת בלעדיו", אמרה בעצב אימו, "אני צריכה לראות איך אני אוספת את עצמי, איך אני מגייסת כוחות לעשות עוד טקס. הייתי מעדיפה להיכנס למיטה ולא לצאת, אבל אני צריכה להשאיר את תמיר במודעות כל הזמן, את כל החטופים".
את יום ההולדת בחרה המשפחה לציין בטקס בכיכר החטופים ובאיסוף עוגות ודברי מאפה, שאותם יחלקו לנזקקים לשבת. "בפתק שמצאו אצל תמיר בבסיס הוא כתב שחשוב לו לעזור להרבה אנשים, ילד בן 18 שכותב כזה משפט – היה לי צורך לעשות עם זה משהו", שיתפה אימו.
"ביקשנו מהציבור להכין מאפים, עוגות, חלות ולהביא לכיכר. אנחנו נארוז ונתרום אותם". לדבריה, "יהיה גם טקס שבו אבא שלו ואני נדבר, אומנים ישירו, אני מניחה שאהיה עייפה בסוף היום הקשה הזה. תמיר הפך אותי לאמא – הוא הבכור שלי, צמח לי ילד מדהים עם רצון לשנות משהו בעולם הזה ואני נעה בין גאווה לגעגוע ותסכול, אני חווה מנעד שלם של רגשות".
באירוע עצמו, אמרה אימו של תמיר: "היום, תמיר שלי, אתה אמור לציין 20 שנים להולדתך. איך אני אמורה לציין יום זה בלעדיך? בלי ההשכמה המסורתית שלנו בבוקר עם בלונים, עוגה, מתנה, בזמן שאחיותיך ואני מזייפות לך שיר יומולדת בקולי קולות בחדר. איך מציינים יום הולדת 20 כשאני אפילו לא יודעת אם זכית להיות בן 19? אני מוצאת את עצמי מול דף לבן, מנסה לכתוב את הגעגוע, את הכאב. הכל כל כך חי ונוכח, אבל המילים בורחות.
"לפני 20 שנה הפכת אותי לאמא, חיברת אותי לרגש שלא הכרתי קודם, למחויבות ולאחריות. למדנו הכול יחד, ועכשיו אני לומדת עליך מחדש, מסיפורים. הפתק שנמצא בין חפציך מעיד על שאיפותיך הטהורות: “להצליח לעזור להרבה אנשים, ליצור מעגל חברתי קרוב, לא לפגוע.” בעולם שיש בו כל כך הרבה חושך, אתה מכוון לי את הדרך כמו מגדלור בזמן סופה.
"תמיר שלי, אתה חסר לי כל כך. משתדלת לא לחשוב על מה שעברת, רק מאחלת לך חירות אמיתית. בנובמבר הקודם, יום הולדתך ה-19, הפרחנו בלונים בתקווה לשחרורכם. כשבועיים לאחר מכן התממשה עסקת החטופים הראשונה. גם היום נפריח בלונים, ומי ייתן ותתממש עסקה שנייה ואחרונה שתשיב את כולכם הביתה. יש עוגה, תמיר, יש בלונים… רק תחזור. בבקשה תחזור".
ביום הולדתו הקודם המשפחה עוד הייתה תחת הלם החטיפה. הם יצרו טקס סמלי ביישוב שבו הם גרים, בסופו הפריחו בלונים בקריאה להחזיר את כל החטופים. חירות סיפרה כי "שבועיים אחרי יום ההולדת שלו הייתה העסקה הראשונה, אנחנו מקווים שהפרחת הבלונים עכשיו תסמל את העסקה הבאה, והאחרונה הלוואי".
מאז החטיפה, אמרה חירות, לא התקבלו אותות חיים מתמיר. "ראינו אותו עובר את הגדר על הרגליים, עם מחבלי חמאס כשהוא יחף, בפיג'מה, זאת התמונה האחרונה שיש לנו. אנחנו שנה וחודש אחרי. קיבלנו אות חיים מסשה שלשום, וזה נותן תקווה שחלקם עדיין מחזיקים מעמד, אבל אין לנו מושג מה מצבו של תמיר".
חירות שיתפה כי ליום הולדתו של בנה היא מאחלת "שימצא את השלווה, השקט, החופש. אני רוצה לתת לו כוח איפה שהוא לא נמצא ולהגיד לו שאני כל כך גאה בו. אני כל כך מקווה שהוא יוכל לחזור ולהמשיך את החיים שלו מאיפה שהוא הפסיק, להגשים את החלומות שלו והשאיפות".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.11.24
