תמיר נמרודי נחטף חודש לפני יום הולדתו ה-19 מהבסיס שבו שירת בעוטף עזה. היום (שישי) הוא יום הולדתו ה-20, השני שהוא מציין בשבי. בבית משפחתו יש מסורת קבועה: ימי הולדת נפתחים בבוקר עם עוגה של אמו חירות, בלונים ושירת "היום יום הולדת" של כל המשפחה. "הילדים יודעים שאמא לא מפספסת יום הולדת, גם אם כבר בפעם השנייה תמיר לא כאן", אמרה אמו.
"לא האמנתי שאגיע לפעם השנייה שבה חוגגים לתמיר יום הולדת בלעדיו", אמרה בעצב אמו, "אני צריכה לראות איך אני אוספת את עצמי, איך אני מגייסת כוחות לעשות עוד טקס. הייתי מעדיפה להיכנס למיטה ולא לצאת, אבל אני צריכה להשאיר את תמיר במודעות כל הזמן, את כל החטופים".
את יום ההולדת בחרה המשפחה לציין בטקס בכיכר החטופים ובאיסוף עוגות ודברי מאפה, שאותם יחלקו לנזקקים לשבת. "בפתק שמצאו אצל תמיר בבסיס הוא כתב שחשוב לו לעזור להרבה אנשים, ילד בן 18 שכותב כזה משפט – היה לי צורך לעשות עם זה משהו", שיתפה אמו.
"ביקשנו מהציבור להכין מאפים, עוגות, חלות ולהביא לכיכר. אנחנו נארוז ונתרום אותם". לדבריה, "יהיה גם טקס שבו אני ואבא שלו נדבר, אומנים ישירו, אני מניחה שאהיה עייפה בסוף היום הקשה הזה. תמיר הפך אותי לאמא – הוא הבכור שלי, צמח לי ילד מדהים עם רצון לשנות משהו בעולם הזה ואני נעה בין גאווה לגעגוע ותסכול, אני חווה מנעד שלם של רגשות".
ביום הולדתו הקודם המשפחה עוד הייתה תחת הלם החטיפה. הם יצרו טקס סמלי ביישוב שבו הם גרים, בסופו הפריחו בלונים בקריאה להחזיר את כל החטופים. חירות סיפרה כי "שבועיים אחרי יום ההולדת שלו הייתה העסקה הראשונה, אנחנו מקווים שהפרחת הבלונים עכשיו תסמל את העסקה הבאה, והאחרונה הלוואי".
מאז החטיפה, אמרה חירות, לא התקבלו אותות חיים מתמיר. "ראינו אותו עובר את הגדר על הרגליים, עם מחבלי חמאס כשהוא יחף, בפיג'מה, זאת התמונה האחרונה שיש לנו. אנחנו שנה וחודש אחרי. קיבלנו אות חיים מסשה אתמול, וזה נותן תקווה שחלקם עדיין מחזיקים מעמד, אבל אין לנו מושג מה מצבו של תמיר".
חירות שיתפה כי ליום הולדתו של בנה היא מאחלת "שימצא את השלווה, השקט, החופש. אני רוצה לתת לו כוח איפה שהוא לא נמצא ולהגיד לו שאני כל כך גאה בו. אני כל כך מקווה שהוא יוכל לחזור ולהמשיך את החיים שלו מאיפה שהוא הפסיק, להגשים את החלומות שלו והשאיפות".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.11.24
