כשבית המשפט המחוזי סירב השבוע לבקשת נתניהו לדחות את עדותו, נרשמה התרגשות. מי היה מאמין שנתניהו לא יצליח לשכנע את השופטים שהמצב הביטחוני לא מאפשר לו לעלות על דוכן העדים. אבל כשבית המשפט גם קבע, שאם יחול "שינוי מהותי חדש" בעקבות התפתחות חריגה ובלתי צפויה במלחמה יורשה לנתניהו להגיש בקשה חדשה לדחיית עדותו – מיהרתי לבדוק בממ"ד את מצב המים.
התפתחות חריגה ובלתי צפויה? הצחקתם אותו. מי שמצליח לתעתע בבית המשפט במשך שנים, שמושך את המלחמה חודשים כדי להימנע מעדות – לא ימצא, או ימציא, התפתחות חריגה שלא תאפשר את נוכחותו בבית המשפט?
הטענה של נתניהו שאין קשר בין ניהול המשפט לניהול המדינה עמדה השבוע במבחן, כשנתניהו הציג בעזרת עורכי דינו טענה הפוכה. לשמוע את עורך דינו, עמית חדד, מסביר ברצינות תהומית שנתניהו שם את צורכי המדינה לפני הצרכים האישיים שלו, ומונה את האירועים שמנעו את הכנתו לעדות – ניתן היה לחשוב שנתניהו התיישב בעצמו בקוקפיט כדי לחסל את מוחמד דף.
השיא היה כשהסנגורים טענו שראש הממשלה היה עסוק במגעים לעסקת חטופים. על איזה מגעים מדובר? וכמה זמן הוא משקיע בזה? בעיקר בחודשים האחרונים, כשכלום לא קורה
אבל השיא היה כשהסנגורים טענו שראש הממשלה היה עסוק במגעים לעסקת חטופים. על איזה מגעים מדובר? וכמה זמן הוא משקיע בזה? בעיקר בחודשים האחרונים, כשכלום לא קורה.
אין עילה, סיבה או אמתלה שנתניהו לא ישתמש בה, בין אם ביטחונית ובין אם משפטית, כדי לדחות את עדותו. הוא יודע שבפעם הראשונה שבה יעמוד על דוכן העדים – זו תהיה הכרעה שהמשמעות שלה שהוא ויתר על עסקת טיעון. אחרי שיתחיל להעיד, יהיה לו קשה לחזור לשם.
הוא יכול לנסות לא להעיד ראשון – מה שמנוגד לחוק הקובע שהנאשם צריך להיות עד הגנה ראשון. הוא יכול לא להעיד בכלל – מה שייזקף לחובתו. הוא יכול לבקש מנאשמים אחרים שיעידו לפניו והוא יכול להחריף את המלחמה.
לדחות את משפטו בטענה שבית המשפט בירושלים אינו ממוגן, להשתמש בטראומה מפגיעת הכטב"ם בקיסריה, להתלונן על כך שמסוכן לו להיות במקום מסוים בשעה קבועה והעיקר – לדחות את חתונתו של בנו אבנר שתוכננה ל-26 בנובמבר, מגבירים את החשד שנתניהו מתכוון למשוך את המלחמה הזאת כמה שאפשר.
גורם שמכיר היטב את נתניהו מתנדב להוריד את מפלס החרדה. נתניהו חותר להסכם בלבנון, הוא אומר. הוא רוצה בו. כל הדיבורים של שר הביטחון החדש, שאחת ממטרות המלחמה היא לפרז את חיזבאללה מנשקו והקביעה שלו שכבר ניצחנו, זו טעות פוליטית וציבורית. הוא היה צריך להדגיש את האתגרים שעדיין קיימים לפניו, גם כדי לא לייחס לגלנט את כל הניצחונות, וגם כי הציבור לא מרגיש שניצחנו.
מתנה לטראמפ
ובכל זאת, אם נכונים הפרסומים ב"וושינגטון פוסט", שנתניהו משהה את ההסכם עם לבנון כדי לתת אותו כמתנה לנשיא החדש עם כניסתו לבית הלבן – מעין תשורה של "ניצחון מדיני" על גבם של החיילים – היא לא פחות משערורייה. ובכל זאת, אף אחד לא אומר: זה לא יכול להיות. הכל יכול להיות. מה ההבדל בין זה לבין דחיה שוב ושוב של המגעים לעסקת חטופים רק כדי לשמור על הקואליציה?
אותו מקורב לנתניהו, טוען שזה לא רק זה. נתניהו סובל מפראנויה. זה לא חדש, וזה לא קשור למשפט, ואפילו לא רק למלחמה. הוא בפחד תמידי שרודפים אותו, שרוצים להרוג אותו. אבל זה שהוא פרנואיד לא אומר שלא רודפים אותו, אומר אותו אדם. זה נכון שמנסים לפגוע בו, בטח האויבים שלנו. אבל תחושת הסכנה שלו מאוד מוגזמת. וחוץ מזה, יש גם צד של נראות. אי-אפשר שראש הממשלה יגלה פחד.
הוא צודק. לפחות בעניין הנראות. איך לומר? זה לא ממש סקסי לראות ראש ממשלה שנלחץ ממה שכל המדינה עוברת כבר חודשים ארוכים. כולנו תחת מתקפה, וכל אחד מאיתנו יכול להיפגע.
אז קח את עצמך בידיים, אדוני ראש הממשלה, אתה תהיה בסדר.
חוק הגיוס
כנראה שהפרשות הביטחוניות שצצו לאחרונה במשרד ראש הממשלה, שראשיתן בעצירת אלי פלדשטיין והמשכן בחקירתו של ראש הסגל של נתניהו, צחי ברוורמן לא יפילו את ממשלת נתניהו.
מה שעדיין עשוי להפילה, הוא אי-העברת חוק הגיוס. זה עכשיו הסיפור ואין בלתו. נתניהו בעצמו מבין את זה, כשאמר לראשי הקואליציה: "יש שני איומים שצריך לפתור – איראן וחוק הגיוס". לא ייאמן. אלה שני הצדדים של המשוואה על פיו.
אחרי שני ניסיונות של סמוטריץ' וגולדקנופף לעקוף את החוק שהביאו לפיטורי שר הביטחון, ניגשים עכשיו לניסיון שלישי: חוק ההשתמטות תוך חלוקה של "סוכריות" למילואימניקים. הטבות שהמילה "מעליב" קטנה עליהן בצורה של שוברים. ואוצ'רים. שובר לטיפול נפשי ליחיד או לזוג; שובר למילואימניקים עם ילדים; הטבה במחיר למשתכן; שובר של אלפים בודדים לחופשה עם ילדים. וסמוטריץ' עוד מעז לצייץ ל"אחיי לוחמי המילואים", וקורא להם להכיר את ההטבות המפליגות שהוא יזם למענם.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי בזמן המלחמה, כשמדי יום אנחנו שומעים על עוד הרוגים או פצועים, כשמשפחות מתפרקות, נשים קורסות תחת העומס, ילדים נשברים מגעגועים לאבא, לוחמים מתחילים לסרב לצווים – זורקים להם כמה שקלים ומצפים שהם יתרצו?
אז ככה: שום דבר לא השתנה בחוק הגיוס. חוק המעונות לא יחזור למליאה אחרי שסער ואלקין הודיעו שיצביעו נגדו. לא בטוח שיש או שיהיה בקרוב נוסח חדש של חוק שיולי אדלשטיין יכול לחיות איתו, מערכת הביטחון תומכת בו והחרדים יכולים להצביע בעדו. ואם זה יימשך כך – יש מצב שהממשלה לא עוברת את חודש מארס, שזה התאריך האחרון אחרי הארכות של חוק התקציב.
זה יהיה הכדור האחרון: האקדח שירה כבר במערכה הראשונה, יירה גם בסיום.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.11.24
