סגן עברי דיקשטיין ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 51 של גולני שנפל אתמול בדרום לבנון, גר באותו רחוב ביישוב עלי עם סרן שילה ראוכברגר ז"ל וסרן רועי בית יעקב ז"ל. שלושתם נהרגו במלחמה. בן 21 בלבד היה עברי במותו. אביו הוא איש גולני לשעבר, אלוף-משנה (במיל') אילן דיקשטיין, שנפצע במהלך שירותו. בנו הלך בעקבותיו לגולני וחזר ארצה מאדמת לבנון בתור החלל ה-109 של גולני מאז 7 באוקטובר.
מאחורי הסיפור של עברי והרחוב מוכה הצער בעלי נמצא סיפורה של אותה קבוצה, שבניה מגיעים מכל חלקי הארץ והקשת הפוליטית, אך לא מכל סוגי האוכלוסיות. הם אלה שנושאים בנטל ומשלמים את המחירים הכבדים ביותר: בעומס הפיזי, במצוקה הנפשית, במועקה הכלכלית וכמובן גם בהקרבת החיים עצמם למען המולדת. לפי נתונים חדשים שפירסם צה"ל, 794 חיילים וחיילות נפלו מאז 7 באוקטובר 2023, מתוכם 370 רק בתמרון ברצועת עזה. 5,346 חיילים נפצעו בגופם (4,605 בעזה) ואילו 11,944 חיילים הגיעו לחדרי המיון בבתי החולים. בצבא לא סתם נדרשים לסטטיסטיקה הקשה הזאת, אלא מבקשים להעביר מסר לראש הממשלה מבלי להזכיר את שמו: מצוקת כוח האדם היא אמיתית, בוערת, דוחקת. והוא חייב לעשות עם זה משהו. לא עכשיו – אתמול.
אולי נוח לאנשים לחשוב שהסיפור מסתכם בגיוס גברים חרדים, אבל המציאות הקודרת היא שהצבא צריך עוד ומהכל
אולי נוח לאנשים לחשוב שהסיפור מסתכם בגיוס גברים חרדים. אמנם יש חובה חוקית ומוסרית לתקן את האפליה, גם אם שליחת שוטרים צבאיים לבני-ברק לא תפתור כלום. אבל המציאות הקודרת היא שהצבא צריך עוד ומהכל: חיילים בחובה, במילואים ובקבע. חסרים לא פחות מ-7,500 לוחמים. אנשי המילואים נמתחו עד לקצה גבול היכולת. וגם אנשי הקבע, מגזר שהיה במשבר חמור עוד לפני המלחמה, נשחקים עד דק ולא זוכים למעטפת ראויה.
לכן צה"ל מבקש כבר חודשים ארוכים לשנות את החקיקה כדי להתאים את המצב לצרכים העדכניים: להאריך את שירות החובה מ-32 חודשים ל-36 חודשים, ובכך להגדיל את מצבת הלוחמים, לתכנן טוב יותר את בניין הכוח וגם לחסוך ימי מילואים יקרים למערכת ומתישים ללוחמים. מנגד, יש צורך בהול להעלות את גיל הפטור ממילואים בחמש שנים (מ-40 ל-45). אבל בגלל שהארכת השירות נכרכה בחוק הגיוס נוצר פלונטר משתק שמעמיד את הצבא בסיטואציה מסוכנת של תת-תקינה. או בשלוש מילים: אין מספיק אנשים.
כיוון שהסוגיה החרדית היא הבוערת מכולן, בצה"ל מנסים לפעול ככל הניתן בתוך הכאוס הפוליטי הקיים. היעד השנתי (שנמדד בצבא מאוגוסט) שנקבע עומד על 4,800 חיילים חרדים וספק רב אם הוא יושג: בשליש הראשון גויסו 900 חרדים מתוך יעד של 1,300. ביום ראשון הקרוב ייצאו 1,000 צווים נוספים מתוך 7,000 שעליהם הנחה שר הביטחון הקודם, יואב גלנט. במקביל בצה"ל מקדמים במרץ את "חטיבת החשמונאים", שמיועדת כולה לחיילים חרדים: מדובר במלאכה מורכבת של איתור מפקדים, בניית תשתיות וגיבוש מינהלות שיתאימו לאורח החיים החרדי, ובעיקר בניסיון לגייס את הגברים החרדים בהסכמה. בפשטות, בצבא מעדיפים לקחת עוד קצת את הזמן, ובתנאי שלא הם יהיו אלה שיטילו סנקציות, אלא המדינה. "המבחן הוא לא בשליחת הצווים לחרדים אלא בגיוסם ובשילובם", אומרים בצבא. ואכן, בצבא מרגישים כיצד הדרג הפוליטי מנסה להפיל גם את התיק הזה באמצעות ההיצמדות לטרמינולוגיה סטטיסטית של "עמידה ביעדי גיוס", כאילו שאין כאן משבר לאומי-חברתי שמאיים לפרק את "צבא העם".
הפערים לא ייסגרו רק מתוך החברה החרדית. שינויים נוספים נדרשים וגם עליהם להתחולל מתוך הבנות חברתיות
אולם, כאמור, הפערים לא ייסגרו רק מתוך החברה החרדית. שינויים נוספים נדרשים וגם עליהם להתחולל מתוך הבנות חברתיות. במגזר החרד"לי, למשל, יצטרכו להביט בהצלחה המוכחת של הנשים הלוחמות, שגיוסן הגיע לשיא של כל הזמנים וכיום יש בצה"ל יותר מ-7,000 נשים בתפקידי לחימה. בנוסף, הצבא חייב לפעול נגד הקלות שבה נשים מקבלות פטור ובעיקר פטור מ"הצהרת דת": מצב שבו לא פחות ממחצית הצעירות בגיל גיוס לא תורמות למאמץ הלאומי לא מתקבל על הדעת. גם הפטור והנשר (כלומר שחרור במהלך השירות) עקב פטור נפשי זקוק לרפורמה דחופה, על מנת שיותר ויותר כתפיים ייכנסו תחת האלונקה.
המצוקה משפיעה גם על התמרון בלבנון, שנמצא בשלב רגיש למדי, על רקע הדיווחים על מגעים מתקדמים להפסקת אש. כך, למרות שהצבא התקדם השבוע לגזרה המכונה "קו הכפרים השני" (הגדרה פשוטה למציאות מתעתעת בשטח), נותרו מעט מאוד מילואימניקים לטובת המשימה גם בגלל העומס הרב וגם בגלל שאין כוונה (לא בדרג המדיני ולא בדרג הצבאי) להרחיב את הפעולה מעבר ל"מקפצות" שהקים חיזבאללה כדי לאיים על יישובי הצפון. למרות התוצאה הקטלנית של המטח לנהריה השבוע וגם פציעת שני חיילים אתמול עקב התפוצצות כטב"ם באזור אליקים, בצה"ל מציינים כי חיזבאללה לא חוצה את קו ה-100 רקטות ליום בימים האחרונים. עם זאת, בצבא מסתייגים מדברי שר הביטחון שלשום בנוגע ליעדי המלחמה ("לפרק את חיזבאללה מנשקו") ומבהירים: "המטרה היא להרחיק את האויב ככל שניתן, לא נגיע לפצמ"ר האחרון".
מבעד למסכי העשן של המו"מ המדיני, מסתמנת המתנה לתשובת לבנון. סלע המחלוקת, כצפוי, הוא השאלה אם תינתן לצה"ל הזכות לאכוף באש הפרות של ההסכם. עד אז, בצה"ל צריכים להתמקד בנקודת הלחץ הרגישה ביותר של חיזבאללה וממשלת לבנון – ביירות
מבעד למסכי העשן של המו"מ המדיני, מסתמנת המתנה לתשובת לבנון. סלע המחלוקת, כצפוי, הוא השאלה אם תינתן לצה"ל הזכות לאכוף באש הפרות של ההסכם. עד אז, בצה"ל צריכים להתמקד בנקודת הלחץ הרגישה ביותר של חיזבאללה וממשלת לבנון – ביירות. ואכן, 30 בניינים הופלו שם תוך 48 שעות, והאוכלוסייה מגיבה בהתאם באמצעות בריחה מהעיר. יש בכך כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות בלבנון וגם במדינות כמו צרפת, שדוחפות להסכם. לא פחות מ-67 ישראלים נהרגו עקב פעולות חיזבאללה, 16 מתוכם אזרחים ואזרחיות ו-51 לוחמים. 41 מהם נפלו בשטח הלבנוני. כולם נתנו לארץ את כל אשר יכלו לתת. כל הסכם חייב לשקף זאת, אחרת מה הטעם.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.11.24
