ימים ספורים אחרי שהתפייט בגרון חנוק על גבורתם של תושבי ניר עוז והאחריות שלו כלפיהם בעקבות ביקור במקום (וזכה לצל"שים מגוחכים, כאילו שמדובר במעשה אצילי ולא במובן מאליו), שר האוצר חשף שהכל היה בלוף, תרגיל יח"צ חלול וציני: "לא אתן את ידי לעסקה של הפסקת מלחמה", אמר שלשום לבן כספית ולעמית סגל ב"פגוש את העיתונות" (חדשות קשת), "ולא חושב שיהיה מישהו אצל חבריי בממשלה ולא במערכת הביטחון שיאפשר את הפסקת המלחמה. אנחנו נסיים את המלחמה הזאת כשחמאס מחוק, נעלם ומושמד".
את הדברים הללו, שמשמעותם הברורה היא הפקרת החטופים והחטופות לגסיסה ארוכה ומשפילה ואז למוות, הוא אמר בעודו עונד סיכה צהובה על דש הז'קט, כי למלחמה אין גבול ומתברר שגם לא לחוצפה. אבל סמוטריץ', שלא מכחיש שמשאת נפשו היא סיפוח הגדה המערבית ו(לכל הפחות) צפון רצועת עזה, מרשה לעצמו כי הוא יודע שמרבית הציבור כבר חדל להתעניין בחזית הדרומית, מלבד כשמגיעות חדשות איומות על נפילת חיילים.
את מה שמתחולל שם בימים אלה, צרכני האקטואליה מקבלים לרוב מבעד לפילטרים המשומנים של דובר צה"ל ועיתונות מגויסת. אפילו הבלחה חשובה של מציאות פלסטינית, למשל בכתבה השנויה במחלוקת (מימין ומשמאל) של אוהד חמו בחדשות קשת על סלידת הפליטים והפליטות משלטון חמאס, לא עוסקת בסוגיית מטרת הלחימה בשלב זה, התועלת שלה וכמובן שאלת עמידתה בדיני ומוסר (סליחה על הביטוי) המלחמה. למעט קהל מפגינים ומפגינות שאינו גדל, החטופים והחטופות הם איפשהו בין זיכרון עמום לכאב ראש.
להדחקה, להכחשה ואפילו להסכמה עם המציאות הזאת יש סיבות רבות, בחלקן לגיטימיות וענייניות. זאת בניגוד לפרצוף הדמוני והחד-ממדי שנשקף מעבד למראות המעוותות של השמאל הקיצוני בעולם (ומיעוטו גם בארץ). אבל המורכבות של האמת לא משנה את התוצאה, שלא ניתן להסתתר מפניה: ישראל נמצאת בדרך הבטוחה להפוך את האסון הגדול בתולדותיה לאסון מסוג אחר - מוסרי, מדיני וכלכלי. העובדות בשטח שקובע צה"ל בצפון רצועה (באמצעות סלילת כבישים, בניית תשתיות וגירוש התושבים), היעדרו של אופק לסיום המלחמה והעמימות השלטונית בנוגע לעתיד הרצועה מריחים כמו כיבוש ולא מהסוג הזמני. התגברות השיח בימין על הקמת התנחלויות, ללא שום מאמץ מצד ראש הממשלה להבהיר שלא יקום ולא יהיה, רק מגבירה את החשד שישראל יותר קרובה להגשמת החלומות של סמוטריץ' מאשר לסיום הסיוט של עינב צנגאוקר.
ובעוד אפילו האפיפיור קורא לבדוק האם ישראל מבצעת רצח עם בעזה, מסך הבערות הישראלי, שמתחיל להידמות למה שקורה ברוסיה מינוס העלמת מתנגדי משטר, רק נעשה עבה וסמיך יותר
ובעוד אפילו האפיפיור (בסך הכל הדמות הכי חשובה עלי אדמות עבור קהילה קטנה של 1.4 מיליארד בני אדם) קורא לבדוק האם ישראל מבצעת רצח עם בעזה, מסך הבערות הישראלי, שמתחיל להידמות למה שקורה ברוסיה מינוס העלמת מתנגדי משטר, רק נעשה עבה וסמיך יותר: בלי התמונות שמתפשטות כמו אש ברשתות התקשורת הגדולות ביותר, בלי פיקוח רציני על התנהלות הצבא, בלי דין וחשבון על מעשים שמגרשים את ישראל ממשפחת העמים, בציפייה שממילא דונלד טראמפ יסתובב עם מקל גדול וירשה לנו הכל. בין אם זה מה שיקרה או לא, יגיע הרגע שבו ציבור פטריוט וציוני (כן, ציוני) יצטרך לצעוק "לא בשמנו". הרגע הזה מתקרב בצעדי ענק. איש לא יוכל להגיד "לא ידעתי".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.11.24
