פרשת הדלפת המסמכים שפרטים ממנה הותרו אתמול לפרסום היא חמורה מבחינה ביטחונית ומוסרית. אמנם לא הייתה סכנה מיידית לביטחון מדינת ישראל, אך הייתה פגיעה משמעותית במקורות מודיעיניים. אך יותר מכך הפרשה מסוכנת לישראל במישור המוסרי. דובר בלשכת ראש הממשלה לעניינים ביטחוניים עוסק בקמפיין שנועד להשחיר את אותם ישראלים שטרחו לצאת לרחובות כדי לקרוא לשחרור חטופים. לא מעבר לזה. אפילו לא קראו להפיל את נתניהו. הם העזו לקרוא לשחרר את הקרובים, החברים, הילדים והילדות שלהם משבי חמאס.
והוא, שתפקידו היה לנהל את הקשר עם הכתבים הצבאיים, בחר בקפידה מסמכים שיחלישו את המשפחות הללו, את האנשים שהופקרו. זו טרללת חסרת תקדים, וגם כעת קשה להאמין שמישהו מטעם ראש הממשלה עוסק בקמפיין שכזה בשיא המלחמה. ומדוע? בגלל החשש מסיום המלחמה. עסקה לשחרור החטופים תביא להפסקת אש קצרה או ארוכה, דבר שיוביל (אולי) לפירוק הממשלה.
התפיסה בעד המשך המלחמה משפיעה גם על הלחימה בשטח: עוד מבצע בבית לאהייה, בית חאנון וכמובן ג'באליה. ולאחר מכן חלקים בעיר עזה ומשם שוב דרומה, לחאן-יונס, רפיח ואולי גם מחנות המרכז. אין לחמאס כבר פיקוד מרכזי או יכולת לחימה של גוף צבאי, רק קבוצות מחבלים שמנסות לזנב בצה"ל. אבל חיילים עדיין נפגעים והסוף אינו נראה באופק. כל עוד לא ייכנס גוף שלטוני אלטרנטיבי לחמאס, דבר לא ישתנה באמת, אולי רק עוד מחבלים הרוגים, אך למרבה הצער גם חיילים.
הממשלה אינה מעוניינת בחלופה שלטונית לחמאס. להפך. היא רוצה לשמר את חמאס כדי להמשיך את המלחמה, ובוודאי שאינה רוצה בעסקה. ממשלת נתניהו החדשה, בגיבוי האופוזיציונרים עד לפני רגע, גדעון סער, זאב אלקין ושות', החליטה שמלחמה זה טוב עבורה ולעזאזל החטופים. נשארו רק 101, כמחצית מהם בחיים, ובכל יום שחולף מספרם פוחת. אז מה זה לעומת ההישרדות בשלטון, ההימנעות מבחירות או בריחה מוועדת חקירה ממלכתית? בשם השארתו של המלך בשלטון, כל האמצעים כשרים. אפשר לפטר את שר הביטחון בעת מלחמה בלי למצמץ (אבל אסור לתת לראש ממשלה להעיד במשפטו במהלך מלחמה). אפשר לנהל קמפיין מטורף, מלא שטנה, נגד ראש השב"כ רונן בר, מאחר שהגוף בראשותו בודק את טרללת הדלפת המסמכים. וכמובן שאפשר לומר דברים שמתפרשים כקריאה לרצח של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, נוסח דבריו של שלמה קרעי, "הקם להורגך, השכם לפטרו". כמה שנאה, כמה טיפשות.
המחסומים כבר הוסרו. הפיטורים של גלנט נתנו את האות להשתוללות של יריב לוין שרוצה להחזיר את ההפיכה המשפטית, של קרעי, של הלשכה, של הבן יקיר לי מיאמי. והיעדים הבאים כבר מסומנים
המחסומים כבר הוסרו. הפיטורים של גלנט נתנו את האות להשתוללות של יריב לוין שרוצה להחזיר את ההפיכה המשפטית, של קרעי, של הלשכה, של הבן יקיר לי מיאמי. והיעדים הבאים כבר מסומנים: ראש הממשלה רוצה לראות את רונן בר עוזב את תפקידו ולמנות במקומו מישהו שיהיה נאמן למלך אך לא לממלכה. אפשר להיות בטוחים שראש שירות מטעם לא יחקור פרשה הקשורה ללשכת נתניהו, חמורה ככל שתהיה. השירות יהפוך לגוף ממושמע שיבצע את כל מה שראש הממשלה והמשפחה יבקשו. ממש כשם ש"השר לביטחון לאומי" מראיין לכאורה סגני ניצבים במשטרה, גם משפחת נתניהו תטרח לאשר את ראשי האגפים בשירות על פי נאמנותם למפלגת השלטון ולמשפחת המלוכה. שטאזי על אקסטזי. לשם האיש חותר כשברקע עדותו ההולכת וקרבה במשפטו.
ולאחר מכן השמיים הם הגבול מבחינתו. המתנגדים יפחדו לדבר, החוקים ישונו כדי להיערך לבחירות הבאות. כל מי שהיה קשור לאירועי 7 באוקטובר יעזוב, כל מי שהמרה את פיו של ראש הממשלה יוגלה. ורק הוא, האיש שלא ידע, לא שמע ולא ראה, רק הוא יישאר בתפקידו.
נתניהו ואנשיו בונים על הזיכרון הקצר של הציבור: שעם ישראל ישכח מי קרא לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות, מי העביר לחמאס 360 מיליון דולר במזומן בשנה, ומי עמד בראש המערכת כאשר אירע המחדל החמור בתולדות המדינה. האחראי הראשי מנסה להעלים את מתנגדיו וכל דבר הקושר אותו ל-7 באוקטובר. השאלה אם הציבור בישראל יאפשר לו להמשיך בכך.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.11.24
