שמונה נרצחים ביום, עשרות פצועים, בהם ילדים בני 4 ו-5, ואיומים על חיי רופאה רק מפני שעשתה את עבודתה, כך נראה סוף השבוע שלנו, בחברה הערבית. עבור הציבור הרחב, כותרות כאלה עשויות לטלטל לרגע, אך עבור החברה הערבית מדובר בשגרה מדממת שאין לה סוף. אנחנו חיים בג'ונגל שבו הפושעים הם המלכים; מקום שבו החוק הוא בגדר המלצה בלבד, והכוח נמצא בידי מי שמחזיק בנשק. במציאות הזו גבולות המותר והאסור מיטשטשים, והמונח "אזרח שומר חוק" מאבד את משמעותו.
כאשר ארגוני הפשיעה הם אלו שקובעים את כללי המשחק, מי שמסרב לשתף פעולה נמצא בסכנה מיידית, ומי שמנסה להיאבק על מקומו מגלה שאין מערכת שתגן עליו. כך, גם האדם הנורמטיבי ביותר בחברה הערבית עומד בפני שתי אפשרויות: להתכופף, לשתוק ולהיכנע לפחד – או להפוך לעבריין בעצמו כדי לשרוד. וכך הופכת המציאות את כולנו לעבריינים בפוטנציאל, לא מתוך בחירה אלא מתוך חוסר ברירה.
אבל אלה לא רק אנחנו, זו מדינה שלמה שאיבדה את הסדר החברתי. קווי הגבול בין המותר להאסור נעלמו, והיכולת לזהות מיהו "הטוב" ומיהו "הרע" מתפוגגת במהירות. הכי קשה וכואב שהילדים שלנו גדלים למציאות שבה "שורד" הוא לאו דווקא החזק או הערכי, אלא זה שמוכן לעשות הכל – גם אם זה כולל עבירה על החוק או על הערכים. זו מציאות שבה העבריין הוא המודל לחיקוי.
מטה החירום למאבק בפשיעה ובאלימות פרסם דוח – "כשרעש היריות חזק יותר מפעמון בית הספר" – על מעורבות של בני נוער בפשיעה בחברה הערבית, לאחר שהתברר שיותר ויותר בני נוער וילדים נפגעים באופן ישיר ממשבר הפשיעה, גם אלה שנהרגים ונפצעים וגם אלה שחוברים לארגוני הפשע. הדוח מעלה כי בחמש השנים האחרונות נרצחו כ-75 בני נוער וילדים מתחת לגיל 18 בגלל מעורבות באירועי פשיעה. בעשור האחרון הצטרפו למעלה מ-1,750 יתומים למשפחת השכול שנפגעה מאירועי פשיעה. אלה נתונים מדהימים, שהיו אמורים לטלטל את הממשלה.
הילדים שלנו חווים פחד כפול: פחד מהפשע שמסביבם, מהאלימות ברחובות, מהירי ומהכוחניות של ארגוני הפשיעה – וגם פחד ממערכת שאינה מצליחה להגן עליהם
הילדים שלנו חווים פחד כפול: פחד מהפשע שמסביבם, מהאלימות ברחובות, מהירי ומהכוחניות של ארגוני הפשיעה – וגם פחד ממערכת שאינה מצליחה להגן עליהם. הם חיים בתחושת חוסר אונים, בידיעה שהמדינה לא מסוגלת להבטיח להם את הזכות הבסיסית ביותר – ביטחון אישי.
המציאות הזו לא רק מקבעת את כוחם של ארגוני הפשיעה – היא מכרסמת כל חלקה טובה בחברה הערבית. בעולם שבו הישרדות היא התכלית, הערכים והשאיפות נשחקים, והחלומות לבניית חברה טובה יותר הולכים ונמוגים.
אין ספק שההסתה והכישלון של בן גביר פוגעים לא רק בחברה הערבית אלא בחברה הישראלית כולה, והמציאות הזו מחייבת שינוי דחוף בהנהגה ובמדיניות. אבל לצד זאת, זו ההזדמנות שלנו, בחברה הערבית, לבנות מחדש את התשתית האזרחית והחברתית שלנו, לטפח כוח פנימי שיאפשר לנו לעמוד על זכויותינו, להתארגן בצורה אפקטיבית ולהוביל שינוי בעצמנו. המדינה לא תפעל עבורנו אם לא נבנה את הכוח הזה מבפנים.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.11.24
