בשבועות האחרונים, מדי יום ראשון, יוצאות הכותרות מישיבת הממשלה על ההאשמות והגידופים שמשמיעים חברי הממשלה כלפי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כמו גם הקריאות לפטרה. יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט התקנא כנראה בחבריו לממשלה, ועם הגעתה של היועצת לדיון שנערך בוועדה בראשותו, ניתן האות להשתלחות חסרת תקדים ורסן בשומרי הסף המשפטיים - השתלחות שהגיעה לנקודת רתיחה של ממש.
כמוצאי שלל רב, מתנפלים חברי קואליציה ושרי הממשלה על ראשת מערכת אכיפת החוק, עם שורת הטחות ואמירות קשות ומופרכות שאין דבר וחצי דבר בינן לבין המציאות היומיומית והשוחקת של המערכת. ההשתלחות המתוזמרת מעידה שלא מדובר בביקורת בחלל הריק, אלא בתוצר של מחשבה שהחלה לקרום עור וגידים בלשכת ראש הממשלה, לקראת עדותו בבית המשפט המחוזי בירושלים במשפטו הפלילי בעוד כשבועיים, וכתוצאה מ”חוויית ההצלחה" שנרשמה עם פיטוריו של שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, שומר סף בפני עצמו.
אותותיו של "סינדרום גלנט", בשילוב "סינדרום טראמפ", עם ניצחונו הגורף של הנשיא האמריקני הנבחר ותוכניותיו מרחיקות הלכת להחלשת מנגנוני שמירת הסף בארצות הברית, ניכרים אם כן. זה סדר הפעולות המסתמן להכשרת המהלך הדרמטי: קריאה לפיטורים של היועצת המשפטית לממשלה היא בבחינת "הכשרת לבבות הציבור", השתלחות מתמשכת, ניסיון לפגוע ולהתיש את המיועד לפיטורים, גיבוש "עילות" לכאוריות לפיטורים ולהיעדר תפקוד ומעל לכל – הרגלת דעת הקהל, כי פיטוריה של היועמ"ש לממשלה אינם גזירת גורל שהציבור ומערכת אכיפת החוק אינם מסוגלים לעמוד בה.
מעל לאלה, ניכר כי תחושת המסוגלות של רה"מ נתניהו לפיטורים גוברת, כך שלפי בכיר בממשלה, הוא "קיבל ביטחון וכבר לא שולל את פיטורי היועמ"שית". כששעון החול לקראת עדותו של נתניהו במשפטו הפלילי הולך ואוזל, הולך ומתחדד כי האינטרסים של רה"מ נתניהו זהים לאלו של משרתו הנרצע ומתעב מערכת המשפט מלידה, שר המשפטים יריב לוין. ישנה שותפות גורל בין מימוש רכיביה השונים של ההפיכה המשטרית ולשחיקה-עד-בלימה-מוחלטת של משפטו הפלילי של רה"מ נתניהו.
המסקנה המצערת והבלתי-נמנעת, היא כי מדובר בממשלה שפועלת בשיטות של מאפיה, המחפשת לכן יועץ משפטי שייתן לה שירותי קונסיליירי
משכך, "הכשרת הקרקע" וגיבוש העילות המופרכות לפיטוריה של היועמ"שית החלו לקרום עור וגידים, כבסיס לדיון המתחייב מכוח המנגנון הקבוע בחוק לפיטורים. המסקנה המצערת והבלתי-נמנעת, היא כי מדובר בממשלה שפועלת בשיטות של מאפיה, המחפשת לכן יועץ משפטי שייתן לה שירותי קונסיליירי, יס-מן התפור למשאלות ליבה התיאוקרטיות, המשיחיות והאנטי-ציוניות, שסופן בחורבן בית שלישי.
תמונת המצב החמורה לפיה רה"מ המואשם בפלילים לוחץ להחליף את ראשת התביעה הציבורית, מחייבת דיון ציבורי ומקצועי בשאלה מהי הנקודה שבה שומרי הסף – החל משב"כ שמכוח החוק אמון על שמירת הדמוקרטיה ועד בג"ץ שבסמכותו לדון בנבצרות - עוצרים את פסטיבל הבלהות ההיסטורי הזה, המאיים לחרב את שלטון החוק.
ואולם, מי שתולה את מבטחו אך ורק בעוצמתם של שומרי הסף, כמחסום האחרון מפני איבוד אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, עלול למרבה הצער להתבדות. שר ההיסטוריה מוכיח, כי במדינות שהפכו מדמוקרטיות לדיקטטורות, מי שאפשר את קיומו של המשטר הדיקטטורי הוא דווקא הרוב הדומם שקיווה לשמור על חייו השלווים. במילים אחרות: בלימת פיטורי היועמ"שית איננה נחלתם של שומרי הסף בלבד, אלא גם של הציבור הישראלי מכל גוני הקשת, הנדרש לקרב בלימה והשהייה על מנת להבטיח את דמותה של ישראל כדמוקרטיה חופשית וליברלית.
