אילו הייתי אזרח ארצות הברית אני מניח שלא הייתי בוחר בדונלד טראמפ. שום דבר באיש הזה, בערכים שלו, בביוגרפיה שלו, בנורמות ההתנהגות, במינויים, לא מלהיב אותי. כאזרח גא של מדינה אחת בלבד אני פטור מהדילמה. מה שמעסיק אותי הוא ההשפעה האפשרית של כהונת טראמפ על גורלה של המדינה שלי. למרות כל ההסתייגויות אני מציע: תנו צ'אנס לטראמפ.
קודם כל, משום שהפור נפל. טראמפ נבחר ברוב מרשים, וסחף אחריו גם את שני בתי הקונגרס. בשנתיים הקרובות, אולי גם בשנתיים שאחריהן, הוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה. הוא שולט ללא ערעור במפלגתו, ומפלגתו שולטת ללא ערעור ברשות המחוקקת. גם הרוב בבית המשפט העליון שלו, הודות למינויים שעשה בתקופת הכהונה הקודמת שלו, ומערכת המשפט מנועה מלגעת בו. חופש הפעולה שלו גדול במיוחד במדיניות החוץ, תחום שבמסורת הפוליטית האמריקנית מסור מראש לידיו של הנשיא.
מה יעשה טראמפ בכוח האדיר שניתן לו איש איננו יודע; ספק אם הוא יודע. אלפי דיפלומטים בכל העולם עסוקים בימים אלה בכתיבת מברקים בהולים לממשלותיהם שמנתחים את כוונותיו של הנשיא הנכנס. ההערכות בנויות בדרך כלל על ארבע רגליים: המינויים שלו; האנשים הקרובים לאוזן שלו; האינסטינקטים הבסיסיים שלו; הערכים שיש לו ואין לו.
אני מציע לקורא לא לייחס חשיבות גדולה מדי למינויים: טראמפ רואה בשירות החוץ קופה קטנה לשלם בה על חובות שצבר במערכת הבחירות. הוא לא הנשיא הראשון שנוהג כך
אני מציע לקורא לא לייחס חשיבות גדולה מדי למינויים: טראמפ רואה בשירות החוץ קופה קטנה לשלם בה על חובות שצבר במערכת הבחירות. הוא לא הנשיא הראשון שנוהג כך. מייק האקבי, השגריר המיועד לישראל, הוא מטיף אוונגלי אדוק. המינוי שלו אמור לשמח את האוונגלים, שהצביעו לטראמפ בהמוניהם. סטיב ויטקוף, השליח המיועד למזרח התיכון, הוא טייקון נדל"ן. ביקום של טראמפ הוא תומך נלהב ותורם. אין לו ניסיון מדיני.
שניהם יחבקו בכל כוחם את ישראל ואת ממשלתה. ראשי המתנחלים יציפו אותם בהזמנות לשבת. כל זה ישמח הרבה ישראלים, אבל כאשר נתניהו ירצה להבין מה זומם הבית הלבן הוא ישלח לוושינגטון את רון דרמר.
הרגל השנייה היא המקורבים. כרגע הבולט ביניהם הוא אילון מאסק, האיש העשיר ביותר בעולם. מאסק רוקד כל הדרך לבית הלבן. לא ברור מה הוא עושה על דעת עצמו ומה הוא עושה על דעתו של טראמפ וכמה זמן ישלים טראמפ עם תשומת הלב שמאסק מקבל. לפני ימים אחדים פגש בחשאי את שגריר איראן. בישראל נדרכו: מה זה אומר לגבי ההמשך?
האינסטינקטים של טראמפ הם אולי המרכיב המשמעותי יותר. הם מושכים אותו אל הבדלנות, זאת שנמצאת בלב America First, סיסמת התנועה שהקים. אמריקה תחילה - העולם אחר כך
האינסטינקטים של טראמפ הם אולי המרכיב המשמעותי יותר. הם מושכים אותו אל הבדלנות, זאת שנמצאת בלב America First, סיסמת התנועה שהקים. אמריקה תחילה - העולם אחר כך. טראמפ מתהדר בכך שבארבע שנות כהונתו בבית הלבן אמריקה לא הייתה מעורבת במלחמות. הוא לא מדייק בעובדות אבל מדייק בכוונה: הוא יעשה כמיטב יכולתו למנוע מעורבות צבאית אמריקנית בסכסוכים בעולם.
אף על פי כן, הוא מאמין שבקצה כל סכסוך בינלאומי יש עסקה שמחכה לו ורק לו, הדיל של המאה. מלחמה לא; עסקה כן. מעניין מה תהיה ההשפעה של הקונספציה הזאת על שתי המלחמות שמטרידות כרגע את העולם - זו שבאוקראינה וזו שבמזרח התיכון. בכוחו של הממשל האמריקני להפסיק את שתיהן.
באוקראינה כל מה שטראמפ צריך הוא להפסיק את הזרמת הנשק והסיוע. פוטין והוא יגיעו לעסקה שתשאיר בידי רוסיה חלק מהשטחים שכבשה. משאלי עם מהונדסים יספקו חזות לגיטימית להעברת הריבונות. פולין, ליטא, פינלנד ומדינות נוספות ישקלו מחדש את הזיקה שלהן למערב, אבל השקט ישוב למרכז אירופה, לפחות לזמן מה.
נתניהו מייחל למעורבות אמריקנית בהתקפה על מתקני הגרעין באיראן. מביידן לא היה לו סיכוי לקבל תשובה חיובית. האם יקבל תשובה חיובית מטראמפ הבדלן? ספק גדול. סביר יותר להניח שטראמפ יתחיל בהחרפת הלחץ הכלכלי על איראן ואז יציע לאיראנים עסקה.
התחנה הקודמת זכורה לכולנו: הבית הלבן של טראמפ תפר עם נתניהו ודרמר את מה שכונה עסקת המאה. העסקה כללה סיפוח של חלקים מהגדה לישראל. נתניהו הכריז על הסיפוח כעובדה מוגמרת, ואז שלף ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, עסקה חלופית עם האמירויות, והסיפוח היה כלא היה.
מאז הקמתה של מדינת ישראל מתרפקים מנהיגים בשתי המדינות על הערכים המשותפים לאמריקה וישראל: דמוקרטיה, צדק, שלטון החוק, זכויות אדם, מורשת יודו-נוצרית, תנ"ך. המציאות בשני הצדדים לא תמיד איששה את המיתוס, אבל המיתוס עבד
הרגל הבאה בהבנת טראמפ היא ערכים. מאז הקמתה של מדינת ישראל מתרפקים מנהיגים בשתי המדינות על הערכים המשותפים לאמריקה וישראל: דמוקרטיה, צדק, שלטון החוק, זכויות אדם, מורשת יודו-נוצרית, תנ"ך. המציאות בשני הצדדים לא תמיד איששה את המיתוס, אבל המיתוס עבד. היה אפילו נשיא אחד, ביידן שמו, שכינה את עצמו ציוני והאמין בזה.
את טראמפ כל זה לא מעניין. הוא לא נבחר כדי להגן על משטרים דמוקרטיים או על מורשת משותפת. להיפך: מנהיגים סמכותניים קוסמים לו הרבה יותר ממנהיגים דמוקרטיים. פשוט יותר להגיע איתם לעסקה. כאשר נתניהו אמר לקלינטון, אובמה וביידן שהוא מצטער, יש לו קשיים בקואליציה, הם השתכנעו והניחו לו. כאשר יאמר את התירוץ הזה לטראמפ הוא יבוז לו. טראמפ החדש, המנצח הגדול, לועג למנהיגים חלשים.
עסקה בלבנון, עסקה בעזה, עסקה בריאד, עסקה בטהרן. אולי זה מה שישראל צריכה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.11.24
