במובנים רבים, בכל דמוקרטיה ליברלית השלטון נתפס כאויב האזרחים וזכויותיהם. הטעם פשוט וידוע: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". הניסיון המדמם של האנושות מלמד שכוח משכר את כולם, גם את אלה שהגיעו עם כוונות טובות לשרת את עמם ואפילו את אלה שלא מודעים לכך שהם הושחתו מרוב שכנוע בצדקת דרכם. לכן מי שחושש לחירותו - וכולנו חייבים להיות כאלה כל הזמן - חייב לוודא שלא יצטבר כוח רב מדי בידיים מעטות מדי. זו תורת הדמוקרטיה על רגל אחת.
על מצע זה צמח גם רעיון הפרדת הרשויות. כדי למנוע צבירת כוח שלטוני במקום אחד אנו מחלקים אותו לכמה רשויות נפרדות, כשכל רשות מתומרצת לדחוף אצבע לעין הרשות האחרת, להידחף לענייניה ולבקר את מעשיה. בדרך זו נוצרת מערכת של איזונים ובלמים שגם מסייעת לפיקוח האחת על השנייה וגם מתמרצת את הרשויות השונות לשתף פעולה ביניהן - מה ששוב ימנע צבירת כוח על ידי רשות יחידה. כלומר: בניגוד לשיח הנוכחי שדורש שכל רשות תעסוק רק בשלה (השופטים ישפטו, המחוקקים יחוקקו והרשות המבצעת תבצע), הציפייה הדמוקרטית הפוכה. שלוש הרשויות חייבות להתערב זו בענייניה של זו מתוך הבנה שככל שהן יתקוטטו ביניהן יותר, כך אנו האזרחים נהיה מוגנים יותר מסכנת הדיקטטורה.
לכן המחזה שראינו אתמול בוועדת החוקה, כשעל היועצת המשפטית לממשלה ואנשיה הומטרו ביקורות ושאלות מצד חברי כנסת, אינו מעשה "שלא ייעשה" ובוודאי שאינו "קץ הדמוקרטיה" כפי שמיהרו לטעון רבים בטעות - אלא בדיוק להפך. הכנסת אמורה לפקח על היועמ"שית ולבקר את מעשיה כמו על שאר בעלי התפקידים ברשות המבצעת והשופטת בדיוק כמו שהאחרונות אמורות לעשות לכנסת עצמה. היה אכן ראוי לעשות זאת בתרבות דיון אחרת ועם פחות עלבונות אבל זו לא מהות העניין. עצם זימון היועמ"שית לישיבה והדרישה ממנה לתת תשובות היא פעולה דמוקרטית לעילא ולעילא, בדיוק כפי שהיא עצמה מבקרת את הממשלה והכנסת ודורשת מחבריהן תשובות. מעשים אלה לא רק מותרים אלא אף רצויים מאוד מבחינה דמוקרטית.
כך גם אין בעיה בשלטי חוצות שיוצאים נגד היועמ"שית בטענה שדם ראש הממשלה יהיה על ידיה אם לא תמגר את ההסתה כנגדו, בדיוק כמו שאין בעיה בשלטי חוצות שיוצאים נגד ראש הממשלה בטענה שדם החטופים על ידיו אם לא ישיבם בהקדם. גם הציבור הוא חלק ממערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטיה ומותר לו לומר את דעתו אפילו בצורה בוטה. ושוב, כל עוד זה לא עולה כדי הסתה, גם זה לא רק מותר, אלא רצוי וראוי. עם כל הכבוד, אנחנו לא בתאוקרטיה, ואיש - לא היועמ"שית, לא ראש הממשלה ולא אף אחד אחר - קיבל את סמכותו מידי האל ולכן אסור לפגוע בקדושתו. בדיוק להפך.
בניגוד לדרישה הנוכחית, שלוש הרשויות חייבות להתערב זו בענייניה של זו מתוך הבנה שככל שהן יתקוטטו ביניהן יותר, כך נהיה מוגנים יותר מסכנת הדיקטטורה
עם זאת, כשמדובר על איזונים ובלמים בין הרשויות אין הכוונה להתערבות בעבודה המהותית של אותה רשות אלא רק בנוגע לסמכותה לעשות זאת ולאופן ביצועה. בכל השאר על הרשויות לשמור על עצמאות מוחלטת: המחוקק יקבע נורמות, הממשלה תקבע מדיניות ותבצע והרשות השופטת תקבל הכרעות שיפוטיות. כפי שאסור לשופטים להחליף את הממשלה בתוכן ההחלטות שלה אלא רק לוודא שהיא פועלת במסגרת סמכותה ובצורה תקינה, כך אסור לאנשי הרשות המבצעת והמחוקקת להתערב בתוכן ההכרעות השיפוטיות אלא רק בכללי השיפוט ורכישת הסמכויות.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי אסור לאף רשות להיכנס בנעלי רעותה אלא רק לוודא שהן במידה הנכונה. מכאן שהקריאות לפטר את היועמ"שית בשל תוכן הכרעותיה המעין-שיפוטיות אסורות בתכלית האיסור. אם יוצאו לפועל זה אכן יוביל לתחילת קץ הדמוקרטיה. יותר מזה, עצם העלאת ההצעות האלה מבקשת להלך אימים על היועמ"שית ולהשפיע על עצמאותה השיפוטית וזה כשלעצמו אסור מאותו טעם של הפרדת רשויות שמגינה על כל אחד מאיתנו: גם על אלה שמותר להם לבקר, וגם על אלה שאסור להם לפטר.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.11.24
