ב-12 החודשים האחרונים נהרגו 433 בני אדם בתאונות דרכים, ומתחילת שנת 2024 איבדו את חייהם 389 בני אדם – משמעותית יותר מכל שנת 2023, שבה נהרגו 361. מדובר בעלייה חדה של כ-22% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, ובמה שמסתמן ככישלון המהדהד ביותר של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - בדרך לשנה המדממת ביותר בשני העשורים האחרונים. ומאחורי המספרים הללו, יש חיים שלמים שנהרסו.
את שלהבת סגל, מרצה ומדריכה לטכנולוגיות יישומיות וכלים דיגיטליים מרמת גן, השכול הכה פעמיים. אביה, עזריה סגל ז״ל, נפצע קשה מאוד בתאונת דרכים לפני כ-25 שנה, ולאחר מאבק קשה בפציעותיו - שם קץ לחייו שנה לאחר התאונה. אמה, מרגה סגל ז״ל, נהרגה בתאונת דרכים ביציאה מקיבוץ בארי שבעוטף עזה ב-14 בפברואר 2023, בגיל 71 בלבד.
כמעט שנתיים אחרי מותה הטרגי של מרגה, סיפרה סגל על הוריה, על התאונות שעברו ועל האופן שבו האירועים הטרגיים שינו לחלוטין את חייה ואת חיי משפחתה.
"אמא סיימה טיול אופניים של יומיים עם חברים, העלתה תמונות לפייסבוק מהטיול - אזור בארי שעוד היה מקסים ויפה, דרום אדום״, סיפרה סגל. "אמא הייתה הנוסעת ברכב, והנהג שלידה יצא אחרי טיול האופניים מהחניון של קיבוץ בארי לכביש הראשי, ומשאית נכנסה ברכב שלהם. המשאית נכנסה בצד של הנהג, שלא קרה לו כמעט כלום, ואמא שלי נהרגה במקום. עברה מאז מעל שנה וחצי ועוד לא הגיעו לתחילת המשפט, אז אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה קרה שם, אבל בבית החולים אמרו שהיא נהרגה משבר במפרקת כתוצאה מהתאונה. החיים שבריריים, 'תק' אחד וזהו - היו חיים, ואין חיים״.
בינואר האחרון הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום נגד הנהג שהסיע את מרגה בגין נהיגה ברשלנות. לפי כתב האישום, הנהג יצא מקיבוץ בארי לכיוון צפון, לא ציית לתמרור עצור והמשיך בנהיגה רצופה אל תוך הצומת - מבלי לתת זכות קדימה למשאית שהתקרבה מולו. כתוצאה מכך, התרחשה התאונה הנוראית שבה נהרגה סגל.
על אותו יום ארור היא שיתפה: ״ישבתי בבית בשעות הצהריים וקיבלתי טלפון מחבר שרוכב איתה ושאני מכירה אותו. אני לא יודעת להסביר את זה, כי הוא היה מתקשר אליי הרבה פעמים או שהיא הייתה מתקשרת מהטלפון שלו וידעתי שהם בטיול, אבל קיבלתי את הטלפון ומיד צעקתי ובכיתי ׳מה קרה?׳. כאילו מלאך המוות כבר עבר מפה והסביר לי. ישר התקשרתי לאחי שצעיר ממני בארבע שנים וחי בטייוואן, והוא התעקש שלא אסע ואהיה שם לבד. לשנינו כמובן עבר בראש האירוע עם אבא שלנו".
״מצד אחד כל התרחישים עברו בראש ומצד שני אני אומרת ׳שכולם יתפללו, אולי יקרה נס׳. נסעתי יחד עם החברה הכי טובה שלי לבית החולים, תוך כדי שאנחנו עומדות בפקקים של יותר משלוש שעות. התקשרו מבית החולים כל חמש דקות ואני מנסה להגיד להם: ׳אל תחכו לי, תטיסו אותה לבית חולים יותר מרכזי׳, ומהתשובות אני מבינה את מה שחשבתי מההתחלה. כשהגעתי, השוטר הגיע לקבל אותי, ואז הרשמיות של ההודעה. התמוטטתי על הרצפה״, שחזרה סגל.
מרגה הייתה דמות חינוכית מוערכת וידועה באזור הקריות. ״אמא שלי אישה מאוד מיוחדת, רב-גונית, אוהבת לטייל בארץ ובעולם", סיפרה בתה. "היא הייתה מנכ״לית קריית החינוך בקריית מוצקין, עשתה סדרת תפקידים באורט מוצקין, הקימה את חטיבות הביניים שם, סדנאות תיאטרון, סדנאות צילום. היא הייתה יזמית בנשמה, חלוצה בהמון תחומים. בשבעה, המון אנשים סיפרו לנו על כמה היא שינתה את חייהם לטובה וכמה היא עזרה להם, גם במסגרת התפקיד וגם לא במסגרתו״.
״אמא שלי הייתה עמוד התווך. אנחנו משפחה מאוד קטנה ומצומצמת, אז אמא שלי הייתה הכל בשבילנו", היא הוסיפה. "יש לי שני ילדים, והבת הגדולה שלי עוד הספיקה לחוות סבתא שמגיעה, לוקחת אותה לתיאטרון ועושה איתה חוויות וטיולים. לטייל עם אמא שלי זו חוויה שאין שנייה לה, והקטן בן חמש, אז הוא זוכר מה שהוא זוכר. כשמישהו מהגן בא ומספר על סבתא שלו, הוא אומר: ׳סבתא שלי מתה׳. הוא מקבל את זה כעובדה, אבל הוא גם הרבה פעמים אומר כמה עצוב לו ושהוא מתגעגע אליה.
"כואב לי כמה הוא פספס ממנה, כמה חוויות. היא הייתה דמות מאוד משמעותית וצבעונית. זו לא אישה שאפשר להגיד מה היא ומי היא, גם לא באלף כתבות. היא חסרה לי מאוד, היום אפילו יותר. זה חיזק אצלי את התחושה שכל יום הוא יחיד ומיוחד, ושצריך לחיות בעוצמה, ומהצד השני גם להיות הרבה עם המשפחה. היום אני המון עם הילדים שלי, הרבה יותר מלפני״.
על אביה, עזריה ז״ל, סיפרה סגל: ״אבא שלי היה אדם חכם, חרוץ וסקרן. אדם שלמד כל חייו, עבד והגיע להישגים מרשימים. הוריי הכירו בפקולטות של הטכניון, שם שניהם סיימו כמהנדסי תעשייה וניהול. שניהם אהבו לטייל ולרקוד יחד, והיו חלק מחבורת חברים גדולה שאהבה לעשות זאת.
״התאונה שינתה את מסלול חייו באופן דרמטי, ובעקבות זאת גם את החיים שלנו כמשפחה. הוא נפצע קשה מאוד, היה שבועיים בטיפול נמרץ ללא הכרה, ולאחר מכן שהה המון זמן במחלקות השיקום בבית החולים. הפציעות הקשות, שכללו רסיסים בעיניים, שברים רבים באגן וברגליים, והמשרה הבכירה שפוטר ממנה כיוון שלא יכול היה להמשיך לתפקד כמו שהיה - הכבידו עליו מאוד. הוא עשה מאמצים אדירים ונאבק בכל כוחו, אבל בסופו של דבר, שנה לאחר התאונה, הכאבים הפיזי והנפשי הכריעו אותו. זו עוד תזכורת כואבת למחיר האדיר של תאונות הדרכים".
״כמו שכולנו עם טראומה של 7 באוקטובר, מנסים לחיות בלי לחשוב על מה היה אז, אז אני חושבת שגם אני עולה על הכביש בלי לחשוב כל הזמן", סיפרה סגל על הפחד לעלות על הכביש אחרי הטרגדיות שפקדו אותה. "מצד שני, אני מודאגת בכביש כי אני רואה מה קורה. נכון שיש טעויות אנוש, אבל ברור גם שהתשתיות הן ללא ספק לא מה שהיינו מצפים שיהיו, ואנחנו יודעים שהתחבורה היא לא בראש מעייני המדינה - החל מהתחבורה הציבורית, דרך הפקקים ועד נושא תאונות הדרכים״.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.24
