מבלי ששמנו לב נכנס לחיינו מושג חדש שהפך לשגור ומקובל על הכלל: הסדרה. אנחנו מקבלים את זה במובן מסוים בשוויון נפש, אבל נדרש רגע להתעכב על המונח הזה, שבשורש שלו נשמע שהוא מעניק לנו רק טוב - סדר - אבל בפועל לא נותן לנו כלום, לפחות כרגע.
טראומת 7 באוקטובר, בצדק, לקחה את תשומת הלב לדרום ונתנה גם את הלגיטימציה הישראלית הכללית ללקיחת שטח מעזה, פרימטר, אשר בו צה"ל גם יהיה נוכח. זה לא רק לצורכי ביטחון, אלא גם מתוך תפיסת עבודה נכונה לפיה הדבר הכואב ביותר לאויב שלנו הוא אדמה. הציבור הישראלי ברובו נחוש לגבי הרצון שלו לקחת אדמה מעזה כדי לבסס את ביטחוננו ולגרום לאויב לשלם. זה בא לידי ביטוי אפילו בחלוקה הציבורית ביחס לעסקאות החטופים - מדיניות הנסיגה המוחלטת ועצירת המלחמה לא התקבלה, כפי שבאה לידי ביטוי בתמיכה הנמוכה לה זוכה האופוזיציה ותומכיה, כמו גלנט.
בצפון משום מה, נדמה שלכולם ברור שבקרוב תהיה הסדרה. מחשבה שאמורה להיות מנוגדת לכל יצר הישרדותי של הישראלים. העובדה שלפני המלחמה בצפון לא נרצחו אזרחים, לא נהרגו חיילים, לא נאנסו נשים, לא נערפו ראשים ולא נחטפו תושבים - לא אומרת שאפשר לעצור את המלחמה שם.
יהיו מי שיאמרו, גם בצבא, שכוח רדואן כבר לא יכול לפלוש ולעשות בצפון מה שחמאס עשה בדרום. זה נכון. אבל מה יקרה אם צה"ל ייצא עכשיו מלבנון? מה שקורה כשרק פותחים סדק לארגוני טרור - הם פורצים את הדלת. חיזבאללה - שקיבל מכות כואבות אבל עדיין קיים - יחזיר לוחמים לכפרים, יבנה את כוחו, יעבוד עם יוניפי"ל על ביצור ביטחונו ויחזור תוך זמן קצר להוות איום על תושבי הצפון. חששות האונס והשחיטה ייעלמו לחודשיים ויחזרו. שלא לדבר על הירי. טווח הקורנט היום הוא קילומטרים ספורים, הכטב"מים - כלי נשק לכל דבר ועניין - יכולים להגיע לכל מקום.
דיבורי ההסדרה הנוכחיים נוגעים כביכול ליכולת האכיפה של ישראל: אם תינתן לישראל האפשרות לאכוף תוקפנות מצפון - יש סיכוי להסדרה. אבל אנחנו כבר בעלי ניסיון, אנחנו יודעים מה שווה יכולת האכיפה הישראלית והזיכרון הישראלי. זה מה שאמרו לנו על הירי מעזה אחרי ההתנתקות, זה מה שאמרו לנו על הטרור הערבי בזמן אוסלו. הטיעון לפיו הסדרה אפשרית במידה שישראל תקבל את תנאי האכיפה שהיא מבקשת, יחזיק מים שנה.
לסמוך על יוניפי"ל שישמרו עלינו זה כמו לשים את אנשי אונר"א כמאבטחים בנובה. אם מסתכלים מנקודת מבט ריאלית, הסדרה ראויה אינה קרובה
בתחילת המלחמה נתניהו, גנץ ואחרים דיברו על מזרח תיכון חדש. כשזה מגיע ללבנון, הדרך היחידה לשרטט שם מזרח תיכון חדש היא לנקות את ארץ הארזים מחיזבאללה ומיליציות חמושות אחרות. תוכנית בנוסח 1559 לפיה כל אותם ארגוני טרור מפורקים מנשקם ולבנון חוזרת לימיה היפים יותר. אבל לבנון כמדינה עדיין לא מסוגלת להתמודד לבדה מול חיזבאללה ושאר ארגוני הטרור. היא עדיין צריכה את ישראל או גורמים מתונים ערביים שיעשו עבורה את העבודה. לסמוך על כוחות יוניפי"ל שישמרו עלינו זה כמו לשים את אנשי אונר"א כמאבטחים בנובה. כך שאם מסתכלים על המציאות הצפונית מנקודת מבט ריאלית ולא מנקודת מבט של טרום 7 באוקטובר, הסדרה ראויה אינה קרובה. שום מזרח תיכון חדש לא תמצאו שם.
לכולם ברור שיום יבוא ותהיה הסדרה, השאלה האם עכשיו זה הזמן וכל הסימנים מעידים שלא. גם אם תשאלו לוחמים וקצינים הם יאמרו שלא. ולצד זה ישנה המציאות שבה המילואימניקים שחוקים וצריך עוד כוחות. במצב כזה האידיאל הוא לתת עוד התקדמות לא גדולה עד לכדי עשרה קילומטרים, לקחת את השטח הזה כמו שלקחנו שטח מעזה ולהקים גם שם סוג של פרימטר. בהמשך - רצועת ביטחון משודרגת. יהיה ניתן גם לשחרר כוחות ולהחזיר תושבים לצפון. משום מה נראה שיש אנשים שאלרגים לפרימטר ורצועת ביטחון. "הסדרה" נשמעת להם יותר טוב. הצליל נעים יותר באוזן ממה שזה באמת: קונספציה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.24
