האזעקה תפסה אותנו בחצר הבית ההרוס של דבורה פיין ברחוב הלבנון במטולה. רצנו אחרי ראש המועצה דוד אזולאי לתפוס מחסה תחת קיר מט לנפול שבקצהו העליון עדיין תקוע גליל מתכת, שארית הרקטה שפירקה את הבית. כשהתברר שזו התרעה על חדירת כלי טיס עוין אזולאי התרומם, ניער מבגדיו את האבק ואמר שכל עוד נהיה בתנועה אין סכנה, הכטב"מים מחפשים מטרות נייחות. נרגענו והמשכנו בסיור במושבה הגלילית שנחרבה, כשמפעם לפעם נשמעת אזעקה.
עצרנו לרגע ברחוב הראשונים, מול הבית של אליעזר וחיה רזניק. זה בית אבן לא גדול שכתליו ובעליו מספרים את מעשה ההקמה של הארץ הזו – החל מהעלייה ארצה עם יהושע חנקין גואל האדמות, שבירת הגב בהקמת קו מסילת הרכבת מיפו לירושלים ועד ההתיישבות פה, באצבעה של הגליל, ובניית הבית הזה, אבן על אבן. ואתה מביט המום על חתיכת ההיסטוריה הזו והיא שבורה וחסרה כאילו ננגסה על ידי מכונה אימתנית. פאתה השמאלית גולחה בברוטליות על ידי טנק צה"לי שתימרן במהירות לתפוס מחסה מפני טילי חיזבאללה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
מטולה ציינה במאי השנה יום הולדת 128. זה היה יום הולדת עגום, בלי עוגות וטקסים. די במבט סביבך כדי לקלוט את סדר הגודל של המכה. בכל שנות קיומה לא חוותה המושבה הזו ממדי הרס בלתי נתפסים כפי שספגה במלחמה הנוכחית, ומלחמות כידוע לא חסרו במקום הזה.
קחו לדוגמה את הבית של פיין. עוד לפני פגיעת הרקטה חטף המבנה שני טילי קורנט. הקורנטים פירקו את הקירות הפונים ללבנון והעיפו חלק מהגג. הארונות, הקרמיקה, החלונות, כל מה שהיה בבית התפוצץ והתרסק. חודש-חודשיים אחר כך פגעה הרקטה בבית והשלימה את מה שלא עשו הקורנטים. אתה דורך כאן על הריסות וצריך להיזהר שאחד ממוטות הברזל או שברי הזכוכית לא יינעץ בבשרך.
5 צפייה בגלריה
הבית של דבורה פיין במטולה. עוד לפני פגיעת הרקטה המבנה חטף שני טילי קורנט
(צילום: גיל נחושתן)
נסענו לאט. "תראו את הכיכר הזו, היא גמורה", הצביע אזולאי על כיכר שהעמודים סביבה שכובים על ההרס, תוצאה של דריסת טנק, "תראו כמה זבלה יש בכל מקום, איך הצמחייה צמחה פרא. תראו-תראו", הצביע, "הבית הזה חטף פעמיים. ותראו את הבית הזה, זה בית להריסה, וזה שלידו נשרף. 'סתכלו, 'סתכלו על הכביש", הצביע על מהמורות בדרך, "פה נפלה רקטה, ופה נפלה אחת, וגן המשחקים הזה חטף נ"ט. אגב, חטפנו למעלה מ-450 נ"טים ומאות רבות של רקטות מסוגים שונים ופצצות מרגמה. והנה הבית הזה", הצביע כשפנינו לרחוב האירוס, "'כנסו אליו, הבית הזה נשרף כולו, ואחריו 'כנסו לבית ליד, וואי וואי, הוא חטף חטף, הסלון, המטבח, הבית כולו מלא רסיסים".
תשומת הלב נתונה כמעט כולה למגעים האינטנסיביים שמנהל השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין להפסקת הלחימה בצפון ולירי הרקטות הבלתי פוסק. בינתיים ממשיכה הפעולה הקרקעית בתוך לבנון, צה"ל העמיק את כניסתו לקו הכפרים השני, ומחיר הדמים שגובה הלחימה כבד. כבד מדי. אבל בתוך בליל הדיווחים מביירות ומזירות הנפילה ברחבי הארץ, מצב היישובים שפונו, שתושביהם לא חיים בהם כבר למעלה מ-13 חודשים, נדון הרבה פחות. ישנם בכירים בצבא הטוענים בשיחות סגורות כי "תושבי הצפון יכולים לחזור לבתיהם". זה מראה עד כמה גדול הניתוק, הצבאי והציבורי, ממצבם הפיזי של היישובים המפונים. אנחנו יודעים שהצפון מופגז כבר יותר משנה, אבל לא מודעים באמת להיקף ההרס.
נניח שמחר בבוקר או בשבוע הבא או בעוד שבועיים יצלחו המגעים והאש תיפסק, האם באותו היום או כבר למחרת יוכלו התושבים לחזור לזרעית, לשתולה, למנרה ולקריית שמונה? האם היישובים הללו, שהופגזו במרגמות, רקטות, טילי בורקאן כבדים וטילי נ"ט, בכלל ראויים כרגע למגורים?
5 צפייה בגלריה
דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה. "לא מעט בתים יצטרכו להיהרס ולהיבנות מחדש"
(צילום: גיל נחושתן)
למשל מטולה. כ-700 יחידות דיור יש במושבה הזו, כולל יחידות נופש. 60 אחוז מהן נפגעו. כלומר, חצי מהבתים במטולה מיועדים להריסה או זקוקים לשיפוץ רציני. גם פגיעות ההדף הקלות הרסו את מרבית חלונות הבית וסדקו קירות. אי אפשר לחזור לגור בבית בלי חלונות ודלתות, ואף מתקין חלונות ודלתות לא מתקרב עכשיו למטולה.
"אני לא יכול לומר לך כמה בתים פה הם להריסה", אומר ראש המועצה, "כי רק מהנדס יכול לקבוע מה מצב הבית ואנשי מקצוע לא יגיעו כל עוד יש מלחמה. אני כן יכול להעריך שמדובר בלא מעט בתים שיצטרכו להיהרס ולהיבנות מחדש. יש פה עשרות רבות של בתים שיזדקקו לשיפוץ יסודי. בתים שרק החלונות והדלתות שלהם התנפצו בגלל הדף נחשבים לבתים שספגו פגיעה קלה. כאלה יש לנו המון. ומעבר לפגיעה ברכוש הפרטי של התושבים, יש את הפגיעה בתשתיות של המושבה. הכבישים, המדרכות, עמודי התאורה, הכל נצטרך לשפץ או להקים מחדש.
"כמו שאתם רואים, ההרס נרחב מאוד. יש רחובות שאי אפשר לנסוע בהם כי הכביש גמור. טנקים עלו פה על חומות, על בתים ועל מדרכות. גרסו אותם כמו מגרסה. גם מערכת החינוך חטפה. בית הספר היסודי שלנו, 'הנדיב', ספג שני טילים. ייקח כמה חודשים לשפץ אותו. נפגעו גני משחקים, בתי אריזה במשקים חקלאיים. גם המלונות חטפו פגיעות, מלונות בוטיק, מלונות ותיקים, צימרים, כולם חטפו. 'אלסקה' חטף שישה טילים, מלון 'מטיילים' חטף, 'ארזים' חטף, תעבור מלון מלון, אין אחד שלא נפגע, כך שגם את המלונות יצטרכו לבנות מחדש או לשפץ".
אזולאי: "אני אמליץ למי שהבית שלא לא נפגע שיחזור לגור פה, אבל שיידע שזה לא יהיה פשוט בתהחלה. מהברז זורמים מי חלודה בגלל שלא היו פה חיים. הביובים התייבשו והחולדות חגגו"
עבודת הבנייה והשיפוץ המסיבית תוכל להתבצע רק אחרי שיגיעו לכאן אנשי מקצוע. שמאים, מהנדסים, מתכננים וקבלנים. "זה לא שמחר בבוקר אתה פותח את הדלת וחוזר הביתה", אומר אזולאי, "אני מעריך שיש פה עבודה של בין שנתיים לארבע שנים. גם לאלה שהבית שלהם לא נפגע ויכולים לכאורה לחזור, מחכה עבודה. אני אמליץ למי שהבית שלו לא נפגע שיחזור לגור פה, אבל שיידע שזה לא יהיה פשוט בהתחלה. תחשוב שכל מערכות הביוב והמים לא עבדו כאן למעלה משנה. מהברז זורמים מי חלודה בגלל שלא היו פה חיים, הביובים התייבשו והחולדות חגגו. חולדות נכנסו לבתים מהחור של הניאגרה".
ולא עשיתם הדברה?
"ברור שעשינו. פיזרנו רעל עכברים ותיבות האכלה מלאות ברעל לחולדות, ועדיין חולדות מסתובבות פה חופשי. יש כאן בית שחולדות כירסמו את כולו מבפנים. מקום שאין בו חיים, הטבע משתלט עליו".
ממטולה ירדנו לקריית שמונה. אל"ם (מיל') דודו פרץ משמש מתחילת המלחמה כמפקד יחידת הקישור של פיקוד העורף לעירייה. הוא והצוות שלו קופצים לכל זירת נפילה, רושמים ומתעדים כל פרט. פרץ, שמכהן באזרחות כיו"ר הוועדה לתכנון ובנייה של אצבע הגליל במשרד הפנים, יודע גם להסתכל על אתגרי היום שלמחרת המלחמה. העיר שהוא אחראי עליה חטפה כהוגן. מעל 50 כטב"מים, 12 נ"טים ו-1,170 רקטות מסוגים שונים נפלו בקריית שמונה.
"וכשאני מדבר על נפילה אני לא מתכוון לנפילה של שברי מיירט, אלא לפגיעה של טיל, עם כל המשמעות של זה. מעל 1,000 מבנים נפגעו בעיר (למחרת ביקורנו נפגע בניין נוסף מרקטה – ע"ש). פיצוץ של טיל מייצר הרס לא רק של המבנה שבו הוא פוגע אלא גם נזק היקפי רחב. זה נזק למבנים סמוכים, רכבים חונים, גדרות, מחסנים, פרגולות, בתי עסק, חלונות בתים, סדקים במבנים, נזק של הדף ושל רסיסים. ואנחנו יודעים רק על חלק מהנזק. אני מעריך שברגע שהתושבים יוכלו לחזור לבתים שלהם, נקבל המון דיווחים על נזקים שאנחנו בכלל לא מודעים להם".
5 צפייה בגלריה
בניין שרוף בקריית שמונה. "ברגע שהתושבים יוכלו לחזור לבתים נקבל המון דיווחים על נזקים שאנחנו בכלל לא מודעים להם"
(צילום: גיל נחושתן)
נסענו בעקבותיו לראות בתים שנפגעו. הבית של משפחת אזולאי ברחוב הבנים נפגע בתחילת השבוע. הרקטה נפלה על המדרכה הסמוכה, וכל מה שהיה בחצר נהרס מההדף. טיח הבית מלא חורים מהרסיסים. הרנו המשפחתית נראית כמו מסננת וגם הגולף של השכנים. משם נסענו לרחוב הירדן ולרחוב שפרינצק ובשני הרחובות ראינו בתים שנפגעו ונשרפו.
פרץ אומר שכדי להאיץ את שיקום העיר ויישובי קו הגבול, הליכי האישור של תוכניות השיפוץ והבנייה יהיו במסלול מהיר מהרגיל. אבל הוא מפנה את תשומת הלב לסוגיה שבעיניו היא לא פחות חשובה עבור התושבים. "אני מדבר על מצב מוסדות החינוך. הם לא מוכנים לקלוט תלמידים, לא רק אלה שחטפו פגיעה של רקטות או פגיעות הדף. בחודשי המלחמה הראשונים בתי הספר וגני הילדים שימשו את צה"ל להלנת חיילים. בכל המוסדות הללו יש הרס גדול מאוד. אני לא מדבר על לעשות צבע וזהו. תחשוב על פלוגות של חיילים שישנו בגני ילדים ובתי ספר, על כל המשתמע מכך. הם חיו במקומות האלו. אכלו, ישנו, השתמשו בשירותים, התקלחו, הכניסו לשם ציוד. זה יצר עומס כבד על התשתיות של המבנים האלו. הם יצטרכו לעבור שיפוץ מסיבי ושדרוג מהמצב הקודם.
"תושבי העיר התפזרו לתל אביב, כפר סבא, רעננה, הרצליה, וראו איך נראים שם בתי ספר וגני ילדים. הילדים שלהם לומדים שם כבר שנה שנייה. כדי להחזיר אותם לפה המדינה תצטרך לתת להם מוסדות חינוך באותה רמה שהם ראו במרכז. לא מדובר על השקעה רגילה, זה לא רק תיקוני חרסינה וטיח".
גם כדי להשמיש מחדש את מרכז השיקום במועצה האזורית מבואות החרמון לא יהיה מספיק לעשות רק תיקוני חרסינה וטיח. הבריכה ההידרותרפית מלאה בשברי פח ורסיסי זכוכית. את הגג המחורר שמעליה יצטרכו להחליף. ראש המועצה בני בן-מובחר אומר שמדובר בנזק של 11 מיליון שקל. אבל זה הנזק הקטן במועצה. יש לו 13 יישובים, שישה מהם מפונים. מרגליות סמוך הגדר חוטף על בסיס יומיומי. "לאן תושבי כפר יובל, דישון, רמות נפתלי, בית הלל, מרגליות ושאר ישוב יחזרו? לגני הילדים שם יש בכלל מיגון? גן הילדים בכפר יובל, מושב שנמצא במרחק אפס מהגדר, מסתמך על מקלט ציבורי ליד הגן. מה שאתה שומע, אין לגן הזה ממ"ד. במושב הזה נפגעו שישה בתים. במרגליות עשרה בתים. בכל יישוב סמוך גדר נפגעו בתים. אבל עזוב בתים, כל התשתיות נהרסו".
5 צפייה בגלריה
בני בן מובחר במרכז השיקום שנפגע. "בכל יישוב סמוך גדר נפגעו בתים. אבל עזוב בתים, כל התשתיות נהרסו"
(צילום: גיל נחושתן)
על הנזקים לתשתיות שמענו בכל מועצה ובכל יישוב. מדובר לא רק בנזקי נפילות של רקטות, אלא גם בנזקים שנגרמו עקב הפעילות והנוכחות הגדולה של צה"ל באזורים והיישובים הסמוכים לגבול.
שמעון גואטה, ראש המועצה האזורית מעלה יוסף שבגליל המערבי, אומר שהכבישים בתחומי המועצה יידרשו לשיפוץ מקיף. "הכבישים אצלנו הרוסים, ולא רק בגלל נפילות של רקטות. טנקים ונגמ"שים נסעו עליהם עם שרשראות שנה שלמה".
בן-מובחר אומר שהמדרכות והתמרורים ביישובים הלכו. "לא השאירו אבן על אבן. טנקים ונגמ"שים עלו גם על מעקות הבטיחות. הצבא הסתובב ביישובים כמו פיל בחנות חרסינה. בכפר יובל החלפנו שער כניסה למושב כבר שלוש פעמים. בכל פעם הצבא נכנס עם כלים כבדים, לוקח ימינה, לוקח שמאלה, והופ, לוקח את השער איתו. זה 60-70 אלף שקל לחתיכה. ואני לא רוצה לעשות לך חשבון כמה פעמים סללנו כבישי מערכת היקפיים ליישובים בגלל הרס שגרמו הכלים הצבאיים. זו עבודה שנצטרך לעשות שוב אחרי שהצבא יעזוב. יש פה תיבות הסתעפות של ביוב שנהרסו בגלל פעילות של כלי רכב צבאיים. אגב, הביובים התייבשו ויצאו לנו חולדות ביישובים המפונים".
זה קרה גם במטולה.
"צרה צרורה. אנשים שמו בלוקים על פתחי האסלות כדי שלא ייצאו מהם חולדות ויאכלו את הבית. חולדות כירסמו צנרות פלסטיק של ביוב ומים, נצטרך לעשות הכל חדש. יש שטחי חקלאות שנשרפו, בלולים יש נזקים של עשרות מיליונים, ההקמה מחדש תיקח כמה חודשים טובים. יש פה לפחות חצי שנה של עבודה כדי שאנשים יוכלו לחזור. זה יצריך השקעה אדירה מצד המדינה. ותקשיב לי טוב, נתנו להם להרוס לנו את האזור הזה", הוא מצביע לכיוון לבנון, "נתנו להם להרוס את היישובים שלנו. היינו צריכים להיכנס בהם מיד על ההתחלה, לא לחכות שנה, להפציץ בביירות את שדה התעופה, את תחנות הכוח, להרוס תשתיות, כל מה שצריך. חודש-חודשיים של מלחמה עצימה והסיפור היה נגמר. במקום זה חיכינו שנה, ובשנה הזו הצפון נהרס. ואני מתקן, הם לא הרסו את הצפון, הם הרסו את המדינה. פגיעה בנו היא פגיעה במדינת ישראל כולה, לא רק בתושבי קו העימות. על הנזק פה כל תושבי מדינת ישראל ישלמו, וישלמו ביוקר".
גואטה ממעלה יוסף אומר שהתושבים המפונים יחזרו עם ראיית עולם אחרת. "זה לא רק ההרס שהם ימצאו בבית", הוא מסביר, "שתולה, למשל, חצי מהבתים שם נפגעו. גם בזרעית יש המון פגיעות בבתים. שלשום הייתה פגיעה בשומרה, ויחד עם הפגיעה בשבוע שעבר שם, זה כבר 15 בתים, ויש שם בתים שחטפו בפגיעות קודמות. את הפגיעות בבתים אני שם בצד. צריך לעשות מיפוי של נזקים, אומדנים, ולהתחיל לעבוד. אני מדבר על משהו רחב יותר. לא קרה מעולם שחבל ארץ שלם פונה מיושביו ל-13 חודשים, וזה עוד לא נגמר. את חבל הארץ הזה צריך לא רק לשפץ, צריך לעשות אותו טוב ויפה יותר כדי שאנשים ירצו לחזור. המדינה תצטרך לגרום להם לרצות לחזור".
גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, אומר שקודם כל התושבים ירצו להיות פחות חשופים לצד השני. "יש לנו במנרה עשרה בניינים, בכל אחד מהם גרו ארבע עד שש משפחות, שנהרסו כליל, טוטאל-לוס. אנחנו נהרוס אותם ונבנה במקומם בתים חדשים במקום אחר בקיבוץ, בפינה הצפון-מזרחית שמוסתרת מלבנון".
זלץ: "כל מה שקרה פה מתחילת המלחמה הוא מטורף. הבנייה מחדש והשיקום של האזור הזה יהיו בסדרי גודל שאנחנו לא מכירים"
זלץ מדבר על עוד לקח, הפעם מתחום התשתיות. "הבנו שיש פה בעיה ביטחונית של טיפול בתשתיות שנפגעות בזמן מלחמה. עמוד מתח גבוה שנפגע מרקטות או משברי יירוט משאיר שלושה-ארבעה יישובים בלי חשמל. וכשחברת החשמל רוצה לבוא לתקן את הנזק הצבא לא מאשר להם להיכנס בגלל הסיכון של נ"ט וצלפים.
"במלכיה, לדוגמה, מאז תחילת המלחמה עובדים על גנרטור, כל כמה ימים עולה לשם מכלית דלק רק בשביל הגנרטור. אז הכוונה של המדינה היא להטמין באדמה את כל קווי החשמל והתקשורת לאורך כל קו הגבול, ברצועה של כמה קילומטרים בשטחנו. זה מראש הנקרה עד החרמון, סדר גודל של 20-30 מיליארד שקל.
"כל מה שקרה פה מתחילת המלחמה הוא מטורף, והבנייה מחדש והשיקום של האזור הזה יהיו בסדרי גודל שאנחנו לא מכירים. נהרסו פה שטחי חקלאות עצומים, מאות קילומטרים רבועים של אדמה חקלאית שיצטרכו לעבור שנטוע, עקירה ושתילה מחדש. נצטרך לבנות פה את התיירות מחדש, להשקיע בבנייה של חדרי אירוח שנהרסו, בשיפוץ, לתת עבודה אדירה. אבל תראה מה כתוב על החולצה שלי – מקדימה, 'הביתה, חוזרים לגליל' ומאחור, על הגב, 'כי אין מקום אחר'. זה מה שיהיה בסוף, אנשים יחזרו הביתה. אין לנו מקום אחר".
