כבר יותר משנה שכוחות הביטחון סוחבים על גבם את המלחמה ונזקיה. לא משנה אם הם חיילים בסדיר, בקבע או במילואים, אם הם במשטרה או בכיתת כוננות. חרבות ברזל משכה עד הקצה את המערך המשרת, וההשלכות אדירות. השיח הציבורי מתמקד בדרך כלל במחירים התעסוקתיים, הרגשיים או המשפחתיים של המלחמה על המשרתים בה. גם הקהילות ומערכי הסיוע מותאמים יותר לספק מענה לקושי נפשי, לעזרה טכנית או לצרכים כלכליים. אך ישנו תחום אחד קריטי שבו חלה החמרה, והוא נותר מושתק: אלימות בין בני זוג.
מחקר חדש של שדולת הנשים בישראל משרטט מגמה מדאיגה, שלפיה האלימות בין בני זוג בקרב אנשי כוחות הביטחון גברה במהלך המלחמה. בעקבות פניות מצוקה של נשים לקו החם של השדולה, היא יזמה סקר מקיף שבחן את המצב אצל זוגות שלא משרתים כלל בכוחות הביטחון, במשפחות שבן אחד מבני הזוג משרת ובקרב זוגות שמשרתים שניהם. על פי ממצאי הסקר, שנערך בחודש ספטמבר, בכ-30% מהמשפחות שבהן שני בני הזוג בכוחות הביטחון ישנה אלימות כלכלית או רגשית, ב-15% מהזוגות שבהם אחד מבני הזוג משרת ישנה אלימות, ואילו במשפחות שבהן אף אחד לא משרת נרשמה צניחה ל-5%.
גם בכל הנוגע לאלימות פיזית או מינית המצב רע: בעוד 3% מהמשיבים מבתים שבהם אין משרת סובלים מאלימות כזו, המספר מוכפל ל-6% בקרב משפחות שבהן אחד משרת, ומזנק ל-24% בבתים שבהם שני בני הזוג משרתים. שיעורי אלימות גבוהים מהממוצע נמצאו גם בקרב מי שדיווחו על מצוקה נפשית עקב המלחמה, וכן בקרב מי ששהו באזורים שבהם התרחשה המתקפה ב-7 באוקטובר.
כפי שעולה מהנתונים, בקרב הזוגות שבהם אף אחד מבני הזוג לא שירת, עיקר ההתנהגויות האלימות קרו באותה תדירות עוד לפני המלחמה (62%). לעומת זאת, 60% מההתנהגויות האלימות בקרב זוגות שבהם אחד מבני הזוג משרת קרו לראשונה או התגברו לאחר תחילת המלחמה. בקרב זוגות שבהם שני בני הזוג שירתו, שיעור ההתנהגויות שקרו לראשונה או שהתגברו לאחר תחילת המלחמה גבוה במיוחד: 74% (מתוכן 45% הופיעו לראשונה לאחר פרוץ המלחמה).
איך מוגדרת אלימות כלכלית או נפשית? "יצרנו מדד יחד עם אנשי מקצוע שנתן לנו מושג", מסבירה תומר מרון, מנהלת תוכן וידע בשדולה. "קבענו רף שמתחשב בתדירות של ההתנהגויות האלימות ובחומרה שלהן, כך שכל המקרים שהחשבנו כאלימות הם כאלה שאין בהם ספק. בנושא אלימות רגשית נכללו שאלות כמו: תדירות של קללות וצעקות, איומים, האשמות או הפחדה וגם מניעת מפגש עם בני משפחה וחברים, הגבלת זמן היציאה מהבית או שליטה קיצונית בכסף. שאלות על אלימות פיזית ומינית כללו התייחסות לתדירות של מכות, משיכה בשיער, דחיפות, כפיית יחסי מין או הכאבה מכוונת בזמן יחסי מין בהיעדר רצון או הסכמה".
"הוא ניפץ חפצים, דרך עליי את הנשק ושבר לי את האצבע", סיפרה אישה המבועתת. אישה אחרת, הגרושה מבן זוג אלים כבר שנים, תיארה כיצד הוא איים עליה בנשקו. "אני בסטרס נוראי וחוששת לחיי ולחיי ילדיי. אני לא ישנה בלילה מרוב פחד ממנו", אמרה
"בחרנו לא לייצר הפרדה מגדרית בשאלונים כי לא רצינו ליצור תחושת אשמה כלפי המשרתים", אומרת מנכ"לית שדולת הנשים טל הוכמן. "אנחנו מלווים את נושא האלימות כבר שנים רבות ורואים שינוי דרמטי בתחום. אנשים נורמטיביים שיצאו לשדה הקרב חזרו אחרים, והם מתנהגים בצורה אחרת. גם מי שנשארת בבית עוברת טלטלה מאוד גדולה ומתנהלת אחרת. הלחץ והטראומה לא מדלגים על אף אחד מבני הזוג, ולכן לא רצינו לשים גברים מול נשים, אלא לומר שזו תופעה רחבה וחדשה שחייבים להיעצר עליה".
"כשביקשתי להיפרד הוא ניסה לחנוק אותי ואיים עליי עם הנשק"
בפורום מיכל סלה, הפועל למניעת אלימות נגד נשים, מגבים את תמונת המצב העולה מהסקר ומדווחים שגם הפניות אליהם מעידות על הידרדרות. "מאז 7 באוקטובר תיגברנו את צוות הקו החם של הפורום עקב עומס פניות חריגות", מתארת המנכ"לית לילי בן עמי. "אנחנו עובדים רק עם נשים שמוכרות לרווחה או למשטרה, ונותנים להן מעטפת הגנה, גם ברמה המשפטית וגם מבחינת אמצעים טכנולוגיים. לצערי, הגיעו אלינו עדויות לא פשוטות".
רוב מוחלט של הפונות לפורום הן נשים שסבלו מאלימות עוד לפני המלחמה אבל המצב החמיר אחריה, בין היתר בגלל תוכנית "ישראל מתחמשת" שהקלה על אזרחים להוציא רישיונות לנשקים ולנוכח גיוס המילואים המסיבי שאיפשר לגברים רבים יותר לשאת נשק.
"כשביקשתי להיפרד הוא ניסה לחנוק אותי ואיים עליי עם הנשק שקיבל במסגרת כיתת הכוננות של היישוב", סיפרה אישה נוספת, "אני פוחדת מאוד מהתגובות שלו, ולכן לא התלוננתי במשטרה נגדו. ברווחה מכירים את המצב הקשה בבית"
אחת הפניות לפורום הגיעה מאישה שתיארה איך בן זוגה שב מהמילואים וסבל מהתפרצויות זעם קשות. "הוא ניפץ חפצים, דרך עליי את הנשק ושבר לי את האצבע", סיפרה האישה המבועתת. אישה אחרת, הגרושה מבן זוג אלים כבר שנים, תיארה כיצד הוא איים עליה בנשקו. במסגרת צו הרחקה שהוצא לו, הגרוש נדרש להפקיד את הנשק, אבל בגלל המלחמה ושירות המילואים הוא חזר לשאת אותו. "כשהגשתי תלונה במשטרה וביקשתי שלא יוכל לשאת נשק אמרו לי: 'גברת, הוא חייל במלחמה'", מתארת הנפגעת, "אני בסטרס נוראי וחוששת לחיי ולחיי ילדיי. אני לא ישנה בלילה מרוב פחד ממנו". רק לאחר ליווי משפטי של הפורום, הנשק נלקח ממנו.
רוב הנשים שסובלות מאלימות פונות לרווחה ולא למשטרה. "כשביקשתי להיפרד הוא ניסה לחנוק אותי ואיים עליי עם הנשק שקיבל במסגרת כיתת הכוננות של היישוב", סיפרה לפורום אישה נוספת, "אני פוחדת מאוד מהתגובות שלו, ולכן לא התלוננתי במשטרה נגדו. ברווחה מכירים את המצב הקשה בבית". אבל מתברר שהרווחה היא לא כתובת מספקת. "חשפנו שבעת מתן נשק במילואים, בכיתות כוננות או באופן פרטי לא מתבצעת הצלבת מידע עם הרווחה", אומרת בן עמי, "זו חזית מלחמה שקופה של טרור בתוך הבית, שהחריף משמעותית במלחמה. העדויות היום הן על אלימות פיזית קשה מבעבר. כתוצאה מכך, משך הטיפול שלנו בכל פנייה הוכפל".
עדויות נוספות שהגיעו לפורום עוסקות בטראומה ופוסט-טראומה. אחת הפונות תיארה: "בעלי הצטרף לכיתת הכוננות והחל בהליכים להוצאת רישיון נשק פרטי. הוא פוסט-טראומטי ומושפע מאוד מהמצב. יש לו נטייה להתפרצויות ואני מרגישה שלא נכון שיהיה לו נשק, אבל אין מענה מהרשויות". כל פנייה כזו דורשת המון קשב, ליווי צמוד וניסיונות לתת מענה. בפורום מתארים כיצד מפקדים בצבא פנו אליהם מיוזמתם כיוון שלא היו להם כלים לתת מענה למי שבעיבודי הקרב, המתקיימים בהפוגות שבין סבבי לחימה, העלה תסמינים של אלימות.
"שינוי ההתנהגות הקיצוני של בעלי זו טראומה לא מטופלת"
כפי שמראים נתוני הסקר, אלימות קיימת החריפה מאז פרוץ המלחמה, אבל ישנם גם מקרי אלימות חדשים שהופיעו בעקבותיה. ג' מהצפון מתארת: "בן זוגי היה במילואים בשלושה סבבים ארוכים. יש לנו שלושה ילדים קטנים מתחת לגיל חמש, ואנחנו באזור עם אזעקות. פשוט הרגשתי איך אני מאבדת את שפיות דעתי. הרגעים הכי קשים היו דווקא כשהוא היה חוזר והכל היה משתבש. הרגשתי שכל הפחד והבדידות הפכו להתקף זעם נוראי. צרחתי, השתוללתי וקיללתי על שטויות. כשהוא הגיע לאפטר מלבנון הייתה שוב אזעקה ואיבדתי את זה. זרקתי עליו כוס זכוכית. זה בחיים לא קרה לי. הבנתי שאני צריכה עזרה".
רחל עזריה: "יש גידול משמעותי במספר המקרים של אלימות במשפחה. אלו אינם מקרים קלאסיים של אלימות, אלא של טראומה או פוסט-טראומה שצריכים לעבור עיבוד וטיפול"
אישה אחרת תיארה: "לקח לנו יותר מחצי שנה להבין ששינוי ההתנהגות הקיצוני של בעלי זו טראומה לא מטופלת. הוא התחיל להתנהג נורא, לדבר מזעזע לילדים. הוא סובל המון מסיוטים, ובאחד הלילות פשוט חנק אותי בעוצמה. זה היה הרגע שבו שנינו פנינו לטיפול. אני עצמי מגיעה מתחום בריאות הנפש, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה למישהי עם פחות ידע או תמיכה".
אחד המוקדים המרכזיים שמעניקים תמיכה בנושא הוא ארגון "העוגן למשפחות המילואים", שצוות המתנדבים שלו פועל בכל הארץ. גם לשם הגיעו פניות דומות. נשות המילואימניקים שחברות בקהילת העוגן מציינות שינויים אקוטיים בהתנהגות, שלא היו קודם לכן. חלקן ביקשו מרכזות העוגן להמליץ להן על טיפול עבורן ועבור האיש שחזר ממילואים, ואף ביקשו עזרה בתהליך השכנוע כדי שיסכים לקבל עזרה.
רחל עזריה, מנכ"לית ומייסדת "העוגן למשפחות המילואים", מספרת: "יש גידול משמעותי במספר המקרים של אלימות במשפחה. אלו אינם מקרים קלאסיים של אלימות, אלא של טראומה או פוסט-טראומה שצריכים לעבור עיבוד וטיפול. על פי מחקר של הצבא האמריקאי, לאחר תקופות לחימה ממושכות מבנה המוח משתנה והלוחמים יוצאים מאיזון. אנחנו רואים מקרי אלימות על כל הספקטרום שמחוברים לפוסט-טראומה, והרבה פעמים אלו איתותים שצריך לזהות. הארגון שלנו עובד עם כלל הרשויות, נציגים בצה"ל וגורמי טיפול מוסמכים במטרה לסייע למשפחות המילואים".
האלימות לא נשארת בשדה הקרב
אחרי תקופה ממושכת של לחימה עצימה, כאשר צה"ל צופה היקף של למעלה מ-100 ימי שירות למילואימניקים גם בשנה הבאה, חובה לתת את הדעת גם על המחירים הללו. האלימות לא נשארת בשדה הקרב. זהו קצה קרחון, שאת אותותיו עוד נגלה לצערנו גם אחרי שהתותחים יידומו. כיום המענה היחיד מצד המדינה הוא מענק חד-פעמי של 1,500 שקל לטיפולים עבור משפחות המילואים. זהו לעג לרש.
חלק מהמשימה של משרד הביטחון הוא להכשיר את המפקדים לזהות סימנים של אלימות, להעניק מעטפת טובה יותר למשפחות ולייצר מאגר מומחים שיכול לתת מענה ויש לו התמחות באלימות. חלק מהמשימה של ממשלת ישראל היא להפנים את עוצמת הנזק של הלחימה ולחתור לסיומה.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.11.24
