צפוי כזריחת השמש במזרח, דקותיים אחרי פרסום החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג לעצור את ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון לשעבר גלנט, מצאו בה שתי כתות הקנאים ששולטות בנו חיזוק לעמדותיהן ומיהרו להנפיק את התגובות הגנריות-אוטומטיות שלהן. מצד אחד, חסידי שלטון השופטים שמיהרו לשלוח אצבע מאשימה כלפי הממשלה שדאגה ל"החלשה שיטתית של מערכת המשפט" ובגלל התנגדותה לוועדת חקירה ממלכתית "אנו נראים כמדינה שאין לה מערכת משפט שמסוגלת לחקור את עצמה". ומנגד, מתנגדי שלטון המשפט שראו בכך הוכחה שהבטחות השופטים לשמש שכפ"ץ לישראל, אם יינתן להם די כוח, היו שקרים שביקשו לכסות על תאוות השלטון שלהם.
הפעם, הצדק קרוב הרבה יותר לעמדת האחרונים. קשה להבין איך משפטנים רציניים אינם נבוכים לטעון שוועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר הייתה מונעת את צווי המעצר בהכירם את הדין הבינלאומי ואת ההיסטוריה של בית הדין (שעשה את צעדיו הראשונים רק ב-2003 לכל הטוענים, אבוי לבושה, ש"עובדה שזה לא קרה למנהיגים אחרים שלנו שניהלו מלחמות ארוכות"). מה הקשר בין עקרון המשלימות שבודק תפקוד מנגנוני חקירה פליליים עצמאיים לפשעי מלחמה בעזה לבין ועדת חקירה לטבח שפועלת בעיקר במישור המינהלי? נכון שאת הקשר יצרה היועצת המשפטית לממשלה שהתנגדה לכל צורת בדיקה אחרת של הטענות לפשעי מלחמה בעזה משיקולים זרים, אבל אני מקווה שעדיין מותר להרהר אחר החלטותיה בלי שזה ייחשב כפירה בעיקר. מה גם שהשופטים אומרים מפורשות בהחלטה שאינם דנים בטענות הגנה כמו המשלימות בשלב מקדמי זה.
רבים מהמשפטנים הם שצעקו שמערכת המשפט שלנו כבר אינה עצמאית ושיש חשש שאנו מבצעים פשעי מלחמה. עתה, כשהתובע בהאג חוזר על דבריהם, הם נרעשים כאותו אדם שרצח את הוריו והמום לגלות שהוא יתום
ובכלל, רבים מהמשפטנים הישראלים הבכירים הם שצעקו בשנים האחרונות מעל לכל במה שמערכת המשפט שלנו כבר אינה עצמאית, שבראש המדינה עומד דיקטטור ושיש חשש שאנו מבצעים פשעי מלחמה. עתה כשהתובע בהאג חוזר על כך, הם נרעשים כאותו אדם שרצח את הוריו והמום לגלות שהוא יתום ומבקשים לראות בכך אישוש לדרישותיהם להעניק לשופטים עוד כוח. לא שאני יודע איזה עוד כוח אפשר לתת אחרי שהעליון ניכס לעצמו סמכות לבטל חוקי יסוד. אולי את הסמכות לבטל את החלטת הקונגרס הציוני ה-7 לדחות את הצעת אוגנדה ולהעביר את כולנו לקניה? ייתכן.
גם השמחה בכת המתחרה אינה מוצדקת. ההחלטה לא מפחיתה כהוא זה מחשיבות בית משפט עליון חזק ועצמאי שאכן מהווה שכפ"ץ לחיילי צה"ל, משום שכמו בנושא ועדת החקירה הממלכתית ההחלטה אינה קשורה כלל למעמד בית המשפט. האמת היא שמאז מינוי פאטו בנסודה לתובעת הראשית ב-2012 חיפש בית הדין לתבוע מדינות מהעולם הראשון כדי להראות שהוא לא עוסק רק במדינות עולם שני ושלישי. מדינת היהודים, כתמיד, הייתה המטרה הנוחה ביותר ואכן מ-2013 נעשו מאמצים לקדם זאת. כך שגם אם בראש המערכת היה ניצב היום ענק המשפט אהרן ברק (שבאמת זוכה למעמד וליוקרה בינ"ל נדירים שהגנו עלינו זמן רב) זה לא היה משנה, ומכאן שלא ניתן להסיק מכך דבר.
בית משפט חזק הוא צורך חיוני פנימי להגן על חירותנו ובה בעת מספק שכפ"ץ במקומות שבהם משפט האומות, יצירה חדשה יחסית, מתגבר על האינטרסים וההטיות הגזעניות שלו
ראייה מציאותית חייבת לכן לנתק בין ההחלטה האומללה לבין נפקויותיה על משפטנו הפנימי. בית משפט חזק הוא צורך חיוני פנימי להגן על חירותנו ובה בעת מספק שכפ"ץ במקומות שבהם משפט האומות, יצירה חדשה יחסית, מתגבר על האינטרסים וההטיות הגזעניות שלו. כך גם חקירה אפקטיבית של החשדות הנטענים כלפי נתניהו וגלנט. ניתן לקיימה באמצעות הקמת ועדת חקירה ממלכתית לנושא זה או בפתיחת חקירה פלילית רגילה. בכך למצער נגשים את חלומו של המשפטן היהודי-ציוני הנודע רפאל למקין, אבי ה"ג'נוסייד" שמכוחו למעשה הוצאו הצווים, שמדינת היהודים תשמש אור לגויים בתחום זה בלי קשר למעשי שאר העמים ולנציגיהם חסרי היושרה בהאג.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.11.24
