השבוע החדש בקושי החל ובמקום שידובר בו על הישגים בחזיתות השונות, הוא נפתח עם שיאה של המלחמה הרותחת מכולן: ראש הממשלה ושר הביטחון החדש נגד מערכת הביטחון. זה התחיל ביום שישי, עם ההודעה שהנחית השר ישראל כ"ץ על רונן בר, ראש השב"כ, שנדהם לשמוע כי לא יאושרו עוד צווי מעצר מנהליים נגד יהודים ביהודה ושומרון, ויממה לאחר מכן היה זה בנימין נתניהו שעלה להתקפה חסרת תקדים – ולא קל להשתמש בביטוי הזה בימינו – נגד המערכת כולה.
בסרטון באורך תשע דקות האשים נתניהו את צה"ל בהסתרת מידע חיוני לדעתו, הדלפות מכוונות לתקשורת, התעלמות מהדלפות חמורות לשיטתו ו"מסע ציד" נגד מקורביו. "אנחנו נאבקים בשבע חזיתות", אמר נתניהו כשהוא פונה לציבור, "וננצח גם בחזית הזאת". במילים אחרות: לא רק את איראן, חיזבאללה וחמאס יש להביס, אלא גם את בכירי הצבא, אלה שממש בדקות אלה מנהלים מלחמה רב-זירתית מורכבת.
"גופי הביטחון לא מידרו ולא ממדרים את נתניהו או כל ראש ממשלה אחר", השיבו בכירים בצה"ל להאשמות. "המידע יוצא בדוחות מסודרים לכלל הבכירים, ולכל רל"ש, עוזר מודיעין או מזכיר צבאי יש אפשרות גם להגיע לחומר הגולמי אם הוא מבקש העמקה".
קשה לומר שאין שחר לטענות של נתניהו ומקורביו נגד אכיפה בררנית. ספק אם בכל מלחמות ישראל ביחד דלפו החוצה כל כך הרבה מסמכים מסווגים, בעלות משמעויות שונות
קשה לומר שאין שחר לטענות של נתניהו ומקורביו נגד אכיפה בררנית. ספק אם בכל מלחמות ישראל ביחד דלפו החוצה כל כך הרבה מסמכים מסווגים, בעלות משמעויות שונות. מבלי לגרוע מפרשת אלי פלדשטיין, מותר לתהות מתי פותחים בחקירה ומתי לא.
ובכל זאת, ספק אם מתקפה כזאת מקרבת את ישראל לניצחון או מרחיקה אותו ממנה. חוסר האמון הטוטלי בין השלטון למערכת, שמלווה אותנו עוד לפני 7 באוקטובר ורק הסלים מאז, יוצר מציאות בלתי נסבלת. כך, למשל, יש רק אלף ואחת סיבות שהיו אמורות למנוע מהרמטכ"ל לעצב את פניו של צה"ל לשנים הקרובות. כולן נכתבו בעמודים אלה שוב ושוב. ובכל זאת, דיון השיבוצים הגדול של הצבא התבצע ביום שישי, כאילו כלום. אמנם חילופי המפקדים ייעשו רק בקיץ וייתכן שעד אז רב-אלוף הרצי הלוי לא יהיה בתפקידו, אבל את הגלגל יהיה קשה להשיב ובכל מקרה העוול זועק: רמטכ"ל שכשל ואף הכריז כי הוא נושא באחריות, טרם מימש אותה באמצעות מכתב התפטרות ואפילו לא דאג לעמוד בהבטחתו מלפני חמישה חודשים להציג למשפחות החטופים, למשפחות השכולות ולציבור הרחב את תחקירי הכישלון, הוא זה שקובע מי יפקד על האוגדות ועל החטיבות הכי חשובות.
לפי האופן שבו מתנהלים הלוי ויתר האחראים למחדל במטכ"ל, נדמה שבסיס הקריה לא נמצא בלב תל-אביב אלא ביקום מקביל
לפי האופן שבו מתנהלים הלוי ויתר האחראים למחדל במטכ"ל, נדמה שבסיס הקריה לא נמצא בלב תל-אביב אלא ביקום מקביל; מקום שבו אין קשר בין אחריות למעשים, אין צורך לתת דין וחשבון, ו"צבא העם" זאת סיסמה ריקה שאפשר לנפנף בה ביד אחת וביד השנייה לסטור לאותו עם שאמור לשלוח את בניו ובנותיו למלחמה. ביקום הזה, "תדע כל אם עברייה" שאפשר לקדם למשל את אלוף-משנה אפרים אבני, מי שהיה קצין האג"ם של פיקוד הדרום ב-7 באוקטובר, לתפקיד מפקד חטיבת הצנחנים, מבלי שהציבור יודע אם כשל בתפקידו באירוע החמור ביותר בתולדות המדינה.
לא צריך לחשוד בכשרים, אבל זאת בדיוק הנקודה: איש לא מבין אם אל"ם אבני אכן ראוי לפקד על מיטב הבנים בחטיבה שמצמיחה רמטכ"לים. צבא שבו הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום ב-7 באוקטובר כבר קידמו את ראש חטיבת המבצעים לתפקיד ראש אמ"ן וכעת מקדמים קצין בכיר נוסף שיצטרך להתייצב בפני כל ועדת חקירה, הוא צבא שבו החדר כבר נחנק מרוב פגרים מסריחים. מי מבטיח, למשל, שאל"ם אבני לא ירגיש חייב לקצינים שמינו אותו?
חמור יותר הוא מינויו של תת-אלוף נדב לוטן למפקד זרוע היבשה, במקום אלוף תמיר ידעי. מדובר בתפקיד קריטי בשגרה ועוד יותר מזה בחירום, בשל האחריות על בניין הכוח בזמן שצריך לשנות את כל התפיסה שאפיינה את הצבא ב-15 השנים האחרונות כדי להתמודד עם אינסוף איומים. לכן נהוג בשנים האחרונות למנות לתפקיד קצין שזהו תפקיד האלוף השני שלו, כלומר שיש לו כבר ניסיון ומעמד במטכ"ל. בא הלוי, דילג מעל מועמדים אחרים והקפיץ את לוטן. עכשיו לך תסביר לקונספירטורים שאין לזה שום קשר בכלל למינוי של לוטן לתפקיד הקצין שמרכז את תחקירי המלחמה.
אם כ"ץ מעוניין להראות שאינו חותמת גומי, עליו לדרוש את הדבר הבסיסי: תחקירים לפני מינויים
שר הביטחון הטרי, ישראל כ"ץ, אישר בינתיים רק את מינויו של תא"ל לוטן, בשל העלאתו לדרגת אלוף. את יתר המינויים הוא יצטרך לבחון בהמשך השבוע. אם הוא מעוניין להראות שאינו חותמת גומי, עליו לדרוש את הדבר הבסיסי: תחקירים לפני מינויים.
אלא שבינתיים, השר החליט להנכיח את קיומו באמצעות פרס לעבריינים מבין אלה שמסתובבים בגבעות, שלא ייעצרו יותר בצו מנהלי. מבחינת השב"כ, שהוא האחרון שנשאר להילחם בטרור היהודי אחרי שמחוז ש"י נכבש על-ידי רוח השר בן גביר, מדובר בכלי מניעתי הכרחי: החשודים בתקיפת פלסטינים, פגיעה ברכושם וגם בתקיפת כוחות צה"ל שמגינים עליהם נעשות לא מעט פעמים כשהם רעולי פנים.
והנה, שעות ספורות לאחר הכרזתו של השר כ"ץ, שכמובן זכה לברכות מהשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', קבוצה של כ-30 יהודים רדפו בחברון אחרי אלוף פיקוד מרכז, אבי בלוט (בוגר מכינת עלי, כן?) ומח"ט יהודה, אל"ם שחר ברקאי.
צריך לקוות שהרוח שמנשבת מהקריה לא דוחפת להסלמה נוספת באזור.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.11.24
