במשך קרוב לעשור רותם הייתה במערכת יחסים אלימה. "האלימות הפיזית התחילה כשהייתי בהיריון עם הבן הצעיר שלנו, אבל היום אני יודעת להגיד שהייתה שם אלימות מהיום שפגשתי אותו", היא מתארת: "בידוד, שליטה, קנאה. הוא היה צריך לאשר כל דבר שאני עושה. אלימות כלכלית, אלימות מילולית, זריקה של חפצים. הכל היה שם, פשוט לא ידעתי לזהות את זה".
• 30 נשים נרצחו מתחילת השנה: "נדחקו לשוליים בחסות המלחמה"
• רישיונות הנשק, הבדיקות שלא נעשות וההשפעה: "חוששת לחיי"
• משבר כלכלי, לחץ בבית: כך המלחמה משפיעה על אלימות במשפחה
"זה התחיל בבדיקת גבולות של אלימות מילולית", היא משחזרת את תחילת הקשר. "כמה אני מאפשרת לו לדבר אליי בצורה לא יפה - ריבים קולניים, זלזול, הקטנות והשפלות מול חברים. הוא הפך אותי לתלותית בו. 'מי ייקח אותך? מה את שווה בלעדיי? אספתי אותך מפח הזבל'. מצאתי את עצמי מנסה לשנות דפוסי התנהגות. הייתי בטוחה שאני הבעיה, והוא גם דאג להגיד את זה".
כמו נשים רבות שמתמודדות עם אלימות שקטה, בשנים הראשונות של הקשר רותם לא זיהתה את הדפוס, וגם לא את הסכנה: "באלימות שקטה כל הזמן נחצים קווים אדומים, זה דפוס שקורה לאט-לאט ובלי שתשימי לב. כשפורסמה הפרשה של שירה איסקוב קפצו לי נורות אזהרה שלפני כן לא הכרתי".
צלקות בנפש
"עם הזמן הבנתי שהחיים שלי בסכנה. בכל ריב הוא היה מאיים עליי שהוא ייתן לי סטירה, ואני חשבתי לעצמי שכבר עדיף שייתן - שתהיה לי כבר סיבה ללכת באמת. לקבל מכה זה כואב ואז זה עובר, אבל כשזו אלימות שקטה כל התת-מודע שלך מתערער. הוא ידע לגעת בכל הנקודות הרגישות שלי. את פחות סומכת על עצמך, פחות מאמינה לסביבה - את נהיית חשדנית. אלו דברים שלוקח שנים להסיר אותם מעלייך, זה יוצר צלקות בנפש".
השינוי החל לאחר שנולד בנה השני של רותם: "הבנתי שאני לא מוותרת רק על עצמי, שיש פה עוד אנשים שאני צריכה לטפל ולדאוג להם. החלטתי לפרק את החבילה, ואז התחילו האיומים. הוא איים עליי שהוא ירצח אותי. 'חכי תראי מה יהיה לך', 'חכי תראי מה אני אעשה לך' - הפחדות שגורמות לך ללכת על ביצים כל יום. רק לא להגיד משהו שיטריף אותו".
רותם אובחנה במסוכנות גבוהה ונכנסה עם ילדיה למקלט לנשים נפגעות אלימות במשפחה: "זה הסלים. הוא היה שם לי את הידיים על הפה כדי שלא אצעק, שופך עליי מים כדי שאירגע, משליך את האוכל שבישלתי לאשפה. הוא היה נועל אותי מחוץ לבית, מחביא לי את האוטו, מחביא לי את כרטיסי האשראי. זורק עליי חפצים - כיסאות, צלחות, בקבוקי זכוכית. כל הבית היה שבור והפוך".
התעללות סמויה
בשנים האחרונות עלתה המודעות לסוגים השונים של אלימות בתוך הבית, אבל עדיין נשים רבות לא מצליחות לזהות את עצמן בסכנה: "זה נשמע כמעט לא הגיוני שאדם בוגר יכול להיכנס למערכת יחסים אלימה מבלי שהוא מבין שנוקטים בו באלימות, אבל יש כל מיני סוגים של אלימות - יש אלימות פיזית ואלימות מינית, ויש גם את הפן הנפשי, המילולי והרגשי", מסבירה אפרת הראל היימן, פסיכולוגית קלינית, מייסדת ומנהלת מכון מרווה לנפגעי התעללות: "בדרך כלל במקרים האלו מדובר באלימות מתמשכת, ולכן אני חושבת שנכון להגדיר את זה כהתעללות סמויה".
לדבריה, מצבים מסוג זה יכולים להסלים עם הזמן לאלימות פיזית: "ההתעללות הסמויה פועלת מתחת לפני השטח. בדרך כלל הקשרים האלה מתחילים תחת מסכה שהכל טוב, וזו מין מלכודת שגורמת לקורבן להאמין שהקשר הזה מיטיב. לאט-לאט ההתעללות מחלחלת כשהקורבן כבר תלוי בתוקף שלו. האלימות הפיזית יכולה להגיע בהמשך, כשצורות ההתעללות הולכות ומתרחבות עם הזמן. ככל שהתוקף מרגיש שהקורבן מסור וכנוע בתוך הקשר, הוא מרשה לעצמו יותר ויותר לחשוף את הצדדים האפלים".
גם ליאורה, אמא לשלושה ילדים קטנים מכירה היטב את המציאות שמתארת הראל: "הייתי בזוגיות רעילה במשך כמעט עשור. אני קרייריסטית ואקדמאית, ואני לא אדם טיפש, למרות שהוא דאג להגיד כל הזמן שאני טיפשה. חשבתי שהוא יצליח להשתנות, שהוא ישתנה בשבילי, שאני אצליח לעשות לו טוב. היום אני יודעת שלא כשלתי, אי-אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו".
"לא הבנתי שזו אלימות"
האלימות, היא מספרת, החלה עוד בשלבים הראשונים של הקשר: "עוד כשהיינו חברים. הוא היה זורק חפצים, באחת הפעמים ממש עשה חור בקיר מהבעיטה. הוא היה מעניש אותי, פעם אחת הוא השאיר אותי בצד הדרך ונסע כי ההתנהגות שלי לא הייתה מקובלת עליו. יכולתי להתקשר לחברה ולבקש עזרה, אבל הבושה לא נתנה לי לעשות את זה, אז חיכיתי שהוא יחזור".
"הוא תמיד גרם לי להרגיש ולחשוב שאני אשמה", היא מוסיפה, "שזה קורה לו רק איתי. אני הייתי בטוחה שהוא האחד בשבילי, ומה, אני אעזוב את האחד בגלל משהו שאני עשיתי? אמרתי לעצמי שאני יכולה להשתנות, ושאעבוד מאוד קשה כדי להיות ראויה לו".
בשנים הראשונות של הקשר היא לא ידעה לתת שם למה שהיא עוברת: "התחתנו נורא מהר כשהייתי בהיריון. במהלך הנישואים הוא ירק עליי, השפיל אותי והקטין אותי. לא הלכנו כמעט למפגשים חברתיים כי פחדתי שהם יראו את ההתקפים שלו. חייתי חיים לא יציבים, היו המון התקפי זעם, ואת לא יכולה לתכנן תוכניות כי את לא יודעת מה מצב הרוח שלו יהיה באותו זמן".
ליאורה מספרת ש"אם הייתי מכינה אוכל שהוא לא אוהב הוא היה זורק אותו עליי ומנפץ את הצלחת. אם הייתי קונה אוכל שהוא לא אוהב, אז הוא היה פותח את המקרר וזורק את הכל על הרצפה".
למה רק עכשיו?
כשהאלימות הפיזית החלה, החליטה ליאורה לסיים את הקשר: "הוא אחז בי בחוזקה בידיים ובעט בי. זו הייתה נקודת התפנית. עזבתי את הבית לתקופה, אבל הוא הבטיח לי שזה לא יחזור על עצמו ושהוא ילך לטיפול - עם הזמן זה התמסמס. אחרי מקרה האלימות השני הפסקתי לישון איתו במיטה - ממש פחדתי. הלכתי להתלונן במשטרה ונפרדנו, ומאז זה הלך והסלים".
האלימות הזו הפכה גם לאיומים: "הוא פרץ אליי הביתה ואיים על החיים שלי. עצרו אותו ושחררו אותו כמה פעמים. חשבו שזה סכסוך גירושים, לא הבינו שהוא פסיכופת. בסופו של דבר האיומים על חיי גדלו והפכו להיות יותר קונקרטיים, הייתי בסיכון גבוה. הוא נעצר וביקשו ממני להיכנס למקלט עם הילדים.
"באלימות שקטה אין סימנים, את לא מבינה בעצמך שאת בקשר אלים", היא אומרת: "כשהתעוררתי על החיים שלי ואמרתי לשופט שאני מפחדת ממנו וביקשתי צו הגנה, הוא שאל אותי - 'אם את באמת מפחדת, למה רק עכשיו את באה?' זה החלק היותר קשה בעיניי, כי כשאת מקבלת מכה רואים אותה, יותר קל לסביבה להבין ולהזדהות עם זה. כשלא רואים את זה, קשה להסביר".
ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת "לא. לאלימות נגד נשים", מסבירה שאלימות שקטה היא מסוכנת ובעלת השלכות קשות: "זאת אלימות קשה, ואנחנו רואות במקלטים יותר ויותר נשים שמתמודדות עם אלימות כזו. היא פוגעת בנפש האדם ויכולה לגרום לטראומה, לפוסט-טראומה ולחרדות. מאוד קשה לזהות אותה כשנמצאים במערכת יחסים כזאת, אבל גם אחרי שמזהים שנמצאים בה, מאוד קשה להוכיח אותה כלפי חוץ".
"אני חושבת שהגיע הזמן שהנושא הזה יקבל את המקום שלו, ולא רק בשיח הציבורי", מוסיפה דנציגר: "גם בבתי המשפט ובמשטרה, שיכירו את הדבר הזה וידעו שהוא קיים. בצרפת למשל, יש חוק שמכיר באלימות שקטה כאלימות לכל דבר. בישראל החוק מכיר באלימות פיזית, אבל אלימות נפשית מאוד קשה להוכחה בערכאות משפטיות".
אבל יש נקודת אור: "המודעות הולכת וגדלה, ואני חושבת שאנחנו בתהליך שהסוג הזה של האלימות מקבל שם ומקום. עם זאת, אנחנו עדיין רחוקים מלתת מענה מלא. אני מאמינה שזה צריך להתחיל מחינוך של הנוער להיות במודעות גם לסוג האלימות הזה. זה מה שיעשה את השינוי".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.11.24
