משפחת יהלומי נחטפה ב-7 באוקטובר בשלמותה: האמא בת שבע ושתי הבנות הצעירות נלקחו על אופנוע אחד, הבן איתן על אופנוע אחר, והאב אוהד, שנשאר פצוע מאחור, נחטף בהמשך. כשהתקרבו לגבול, נבהל המחבל שרכב על האופנוע עם בנות המשפחה, והאופנוע נפל. בת שבע הצליחה להימלט עם בנותיה, כשהיא רואה את איתן מתרחק על האופנוע השני אל תוך עזה.
איתן מספר על השבי
לאחר 52 יום בשבי, שב-16 מהם היה לבדו, איתן חזר הביתה - אך גם בית זה היה אחר. הקיבוץ שבו גדל, ניר עוז, נחרב, והקהילה עברה לכרמי גת. "קיבלתי איתן חדש, ילד חדש לגמרי", מספרת בת שבע, "מצד אחד יש לו ההתמודדויות 'הרגילות' של ילד במקום חדש – להתחיל בית ספר חדש, להכיר חברים חדשים, להתרגל לסביבה אחרת. זה נותן לו הסחת דעת. כביכול הוא מנהל שגרה, אבל בלילה הכול צף. איתן לא ישן, הוא פיתח שיטה להחזיק את עצמו ער עד שעה מאוחרת כדי לצנוח מעייפות, הוא מפחד מהמחשבות של לפני השינה".
איתן נחטף כשהיה בן 12, ולדבריה, "ממש חודשיים אחרי שהוא חזר הוא נכנס לגיל ההתבגרות על מלא – הוא גבוה נורא, יותר ממני. הוא פתאום נראה קצת אחרת. גם אחותו יעל נכנסה לגיל הזה, אז זאת התמודדות בפני עצמה. בואו נאמר שבגרות אין בגיל הזה. למי שמסתכל מבחוץ, הילדים שחזרו מהשבי יכולים להיראות 'רגילים' - הם עושים שטויות של ילדים, וחווים משברים של ילדים, אבל בלילה עולים הפחדים, החרדות.
זו ילדותם השנייה - סדרת הכתבות ב-ynet:
"בלילה גם איתן מדבר על אוהד (אב המשפחה שנחטף, י"צ'), כשהוא שוקע לעצמו", סיפרה. "לפני כמה זמן הוא שאל אותי למה זה כל כך מסובך? למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? הוא הכריז שהוא רוצה להיפגש עם ראש הממשלה, שהוא יסביר לו. זאת הייתה תמימות של ילד מתוקה כל כך.
"אין לנו שום ידיעה על אוהד", ממשיכה בת שבע, "זה הכי גרוע, זה להיות על קרקע לא יציבה, אין לנו שום ודאות. זה לא נתפס לי שעבר כל כך הרבה זמן. זה הופך את הבטן. אני לא רוצה לחשוב מה הזמן הזה עושה לחטופים, כל יום הוא עוד משקולת של ייאוש על הכתפיים, אני לא יכולה לתאר לעצמי איך הם שורדים את זה. אנחנו היינו רק יום אחד בתופת הזה, בתחושה שאף אחד לא בא להציל אותך, מה הם מרגישים?
3 צפייה בגלריה
"הפעם האחרונה שראינו אותו כל הזמן בראש". משפחת יהלומי עם האב החטוף
(מתוך אלבום משפחתי)
"הזמן משחק לרעתנו, טבעו של האדם להתרחק מהאירוע רגשית ככל שהוא מתרחק בזמן. הציבור חייב להמשיך לעזור לנו להיאבק ולהשאיר את זה בראש סדר העדיפויות, כי זה לא רק שלנו, של המשפחות, זה אירוע שהמשמעות שלו היא איך תיראה המדינה ביום שאחרי המלחמה".
משפחת יהלומי, למרות שאיננה שלמה עדיין, מציינת את יום חזרתו של איתן: "אנחנו נעשה משהו סמלי לכבוד השנה, קיבלנו ילד מחדש, זאת מעין יום הולדת, ואנחנו מבינים כמה זה נס ולא מובן מאליו שהוא פה. אבל לצד כל זה, אנחנו עדיין חיים את 7 באוקטובר. התמונה של אוהד איתנו, על האוטו, על המקרר בבית, וכל הזמן בראש הפעם האחרונה שראינו אותו, על הרצפה בבית, מחכה שיצילו אותו, ועדיין החטופים מחכים שיצילו אותם. בלעדיהם אנחנו לא יכולים להתחיל אפילו תהליך של החלמה. אנחנו חזקים, אנחנו נשרוד, אבל אנחנו צריכים לסגור את זה".
