תראו מה זה: את 53 שנותיו הראשונות בילה אילון מאסק – האיש העשיר ביותר בהיסטוריה האנושית – כמעט מבלי להעביר שום זמן בכלל עם דונלד טראמפ. אבל בחודש נובמבר הנוכחי בלבד, הוא כמעט שלא העביר זמן כלשהו בלעדיו.
תסמכו על כתב "הניו יורק טיימס" שטבע את האבחנה הזו: טראמפ ומאסק הם כרגע הזוג הלוהט בעולם ולאיש אין מושג איפה אחד מהם נגמר והאחר מתחיל, אבל אתם יכולים לדעת בוודאות שמרגע שאחד מהם נכנס לחדר, זמן קצר אחריו ייכנס האחר. קִראו להם מפלצת דו-ראשית, רומן על אמת, ברומנס או חרבו ודרבו, מקס ומוריץ, ינון ומגל, אתם מסתכלים על שני גברים – אחד במקרה האיש החזק בעולם, והאחר שלא במקרה האיש העשיר בעולם – שכולנו היינו רוצים מישהו שיאהב אותנו כפי שהם אוהבים זה את זה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
יש שיטענו כי מאסק הפך למעין בן מאומץ של טראמפ; יש שיגידו שטראמפ הפך ל – טוב, טראמפ לעולם אינו הופך למשהו שאיננו טראמפ – אבל כשנכדו הבכור של טראמפ, קאי, מצמיד לתמונה של השניים על מגרש הגולף באחוזתו של טראמפ במאר-א-לאגו, פלורידה, את הכיתוב "אילון משיג לעצמו מעמד של דוֹֹד"; וכאשר טיפאני טראמפ, הבת, מעלה לרשת תמונה משפחתית חדשה, כולל נכדים, עם הכיתוב "אבא, אנחנו כל כך גאים בך!" וממש במרכזה ניצב מאסק, ככל הידוע לא בן משפחה, עם בנו הפעוט X (אל תשאלו. פשוט לא מבטאים) – אתם מבינים כמה עמוק הצליח מאסק לחדור למחילת הארנב.
הוא משפחה עכשיו. הוא אילון מאסק-טראמפ.
אבל נעזוב את הפולקלור המשפחתי; כשהאיש העשיר בעולם מגיע לנקודה כזו – הכוללת קידה בעמידה מכל הנוכחים כשהוא נכנס לחדר האוכל במאר-א-לאגו רק חצי שעה אחרי שטראמפ עשה זאת – אתם מבינים שמאסק הגיע לפסגה ואינו כבול עוד לשום סטרטוספירה פוליטית או כללי טקס; הוא מעולם לא היה מועמד לכלום, מעולם לא נבחר לכלום, אבל הנה הוא כאן, לצד טראמפ – "אין מה להשוות בין הדרך שבה טראמפ נוהג בו לדרך שבה הוא נוהג בכל השאר", אמר מקורב – והופך לנגד עינינו, ואולי כבר הפך, לנשיא המכהן האמיתי, או הנוסף, של אמריקה העתידית.
הידיים ידי טראמפ, בוודאי; גם השיזוף והמבט המטומבל; אבל המוח – והכסף – רובם עכשיו מתוצרת מאסק. "העובדה שטראמפ כל כך ילדותי וכולו אינסטינקטים – חלקם מצוינים, ככה הוא הגיע עד הלום – הופכת את היכולת שלו להיות מתומרן לכמעט בלתי מוגבלת", אומרת פרופ' יעל שטרנהל, ראש התוכנית ללימודים אמריקאיים באוניברסיטת ת"א. "וזה מה שהופך את מאסק לשחקן משמעותי במיוחד".
לא כולם מרוצים מזה. למעשה, שהייתו הממושכת של מאסק במאר-א-לאגו עייפה לא מעט מהנוכחים הקבועים במעגל הפנימי של טראמפ – רובם עבדו לצידו פרקי זמן משמעותיים בעבר או הקפידו להישאר חברים קרובים לאורך עשרות שנים, שתי קטגוריות שמאסק אינו נמנה על אף אחת מהן – ואחד המקורבים גם אמר לאן-בי-סי ניוז ש"מאסק מתנהג כאילו הוא נשיא-שותף, ודואג שכולם יידעו מזה".
הנחמה האפשרית היחידה היא שדברים כאלה לא בהכרח נוטים להתמשך. בקרוב מאוד, אומרים מי שמכירים קצת – או הרבה – את הנשיא הנבחר, מאסק יצטרך ללמוד את העשה ואל תעשה של טראמפוורלד; לא לנסות להיות נוצץ או בולט יותר מהבוס, לפייס ולרַצות את הבוס כשצריך, להיות מוכן להיפטר עבורו מיריבים כשצריך, להוריד פרופיל כשצריך. רבים מהקבועים במעגלי טראמפ מטילים ספק בסיכוייו של מאסק לעמוד בכל הסעיפים ולסיים ב-2028 את חוק לימודיו כמוסמך במדעי הטראמפיזם – הוא לא ישרוד את הנשיא עד אז, לדעתם – אבל לך תדע.
5 צפייה בגלריה
מאסק וטראמפ. שני האישים החזקים בעולם, והאימפולסיביים והילדותיים במידה דומה
(צילום: Brandon Bell, AP)
כרגע, בכל אופן, אתם מסתכלים על שני האישים החזקים בעולם – והאימפולסיביים והילדותיים במידה דומה – שמשמשים כמכפילי כוח זה לזה וכנמל מבטחים הדדי. רק הזמן שמאסק בילה במאר-א-לאגו לאחר ניצחונו של טראמפ הפך אותו, כמעט, לחלק מהריהוט. "הוא אוהב את המקום הזה, אי-אפשר להוציא אותו משם – הוא פשוט אוהב את המקום!" אפילו טראמפ גיחך קצת בעצרת בוחרים. "ויודעים מה? אני אוהב שהוא שם".
תוך כדי שהייתו באחוזה, מאסק הצטרף לראיונות ולשיחות הטלפון הראשונות שקיים טראמפ עם מנהיגים זרים לאחר ניצחונו, בהם ארדואן וזלנסקי – את זלנסקי טראמפ אפילו העביר לו לכמה דקות, "חכה רגע, זלי, יש לי פה מישהו שמת להגיד לך היי", אני מניח שככה זה התחיל; טס עם הנשיא במטוסו הפרטי לפגישות עם בכירים בוושינגטון ולקרב היאבקות בניו-יורק; ואירח את הנשיא בשיגור הניסוי השישי של רכב החלל "סטארשיפ" ממתקני ספייס X בבראונסוויל, טקסס. "אני ממש נהנה לבלות זמן עם הנשיא הנבחר – הוא בן אדם גדול עם חוש הומור מצוין, ולא ראיתי אותו עושה אפילו דבר רע אחד", מאסק צייץ לתומו, כלומר ההפך מתומו.
והם רכבו חבוקים לעבר השקיעה. הסוף?
איפה. בקושי ההתחלה.
משהו קרה לאילון מאסק בסביבות המיליארד ה-300 לעושרו המצטבר – ומי מאיתנו לא היה שם; הוא התפכח. או השתנה. או שינה את דעתו. ב-2016 הוא עדיין תמך פומבית בהילארי קלינטון לנשיאות. ב-2020 תמך בג'ו ביידן. לא הייתה שום סיבה לחשוד שבכיר בניו הנוכחיים של עמק הסיליקון יהיה פחות דמוקרט מרוב בכירי העמק האחרים; כך נהוג.
אבל אז משהו במאסק התחיל לזוז ימינה והצידה. יכולתם לדעת את זה חלקית כשהפך מתנגד קולני לסגרים ולרגולציות שהוכרזו במהלך הקורונה, ואז יכולתם לדעת את זה בוודאות כשהאיש רכש את טוויטר ב-44 מיליארד דולר רק כדי להיכנס פנימה כמו מפוח עלים לחנות בולים. הוא פיטר 80 אחוז מהעובדים (חלקם נמלטו בבהלה מיוזמתם) והחזיר לרשת – בשם חופש הדיבור האבסולוטי – מאות משתמשים שסולקו ממנה בעבר בעקבות הפצת שנאה, פייק, גזענות ודיסאינפורמציה.
אחד מהם ענה לשם דונלד טראמפ.
אחר כך מאסק התחיל להעביר את העסקים שלו מקליפורניה לטקסס ולהתחבק עם מנהיגים רפובליקנים מזדמנים. ספייס X מיקמה את מתקן השיגור שלה בבראונסוויל, דרום טקסס, ועברה לבנות את מתקני האינטרנט הלווייני שלה – סטארלינק – בבניין ענקי, שצפוי להכפיל את גודלו, מזרחית לאוסטין; חברת כריית המנהרות של מאסק, "בורינג", חופרת מתחת למחוז אסטרופ הסמוך. הנהלת X צפויה גם היא לעבור בקרוב לטקסס. "למען השם, אל תיתנו לטקסס להפוך לקליפורניה", מאסק צייץ לא מזמן – סיכום הולם לשינוי הפוליטי שעבר, וגם לרילוקיישן הפיזי ממדינה כחולה למדינה אדומה.
אה, ולאהבה הגדולה החדשה שלו: דונלד.
ביוני השנה מאסק יצא עם זה מהארון והכריז פומבית על תמיכתו במועמד טראמפ, וגם שם את הכסף במקום שבו נמצאת הלשון שלו מאז; כ-200 מיליון דולר, על פי הערכות, תרם האיש בדרכים שונות לקמפיין טראמפ, וגם את X עצמה ואת 200 מיליון עוקביו שם, שהידהדו בווליום לא פרופורציונלי (מחקר הוכיח שמאסק ממש שינה את האלגוריתם לטובת תכנים פרו-טראמפיים) את גדולתו של הג'ינג'י.
מאסק לבדו – אולי יחד עם ניסיון ההתנקשות באוזנו – עשה את טראמפ גדול שוב. וטראמפ מצידו התרשם עמוקות מהכסף, המסירות, וגם מהאופן שבו מאסק עושה עסקים בגרזן; האופן שבו פיטר 80 אחוז מעובדי X הביא אותו להמציא עבור מאסק את המחלקה ליעילות ממשלתית (Department of Government Efficiency – ובקיצור, DOGE), אותה הוא אמור להוביל לצד חברו המיליארדר ויווק ראמאסוואמי. המחלקה נוסדה בעקבות דברים שהמתיק מאסק באוזני טראמפ, ולפיהם ניתן לקצץ בקלות "לפחות" שני טריליון מתוך התקציב הממשלתי השנתי בסך 6.5 טריליון ולהקטין משמעותית את מספר עובדי הממשלה. "הוא הולך לגלות שקל יותר להגיע למאדים", גיחך החודש מיק מאלווייני, לשעבר ראש הסגל השני של טראמפ וכיום בעל חברת לובינג, אבל אל תהיו בטוחים שמאסק באמת מתעניין בקיצוץ התקציב ובבירוקרטיה הממשלתיים.
מה לו ולזה.
5 צפייה בגלריה
אילון מאסק. התפקיד החדש שם אותו מעל הסוכנויות והרגולטורים הממשלתיים שאמורים לפקח עליו
(צילום: Matt Rourk, AP)
התפקיד החדש הזה פשוט מניח אותו מעדנות – או, אם תעדיפו, כחרב מתנופפת – מעל ראשיהם של כל המשרדים, הסוכנויות והרגולטורים הממשלתיים שעד לפני רגע, וגם כרגע בעצם, אמורים לפקח עליו. קחו בחשבון שהחברות של מאסק ניצבות כיום מול לפחות 20 חקירות, תביעות או ביקורות רגולטוריות – לפחות כמה סוכנויות ממשלתיות מפשפשות כעת בתוכנת הנהיגה האוטונומית של מכוניות טסלה, אחרות נדרשות לענייני המים המזוהמים ששוחררו לכאורה ממתקן השיגור של ספייס X בטקסס – וגם רשות התחבורה, משרד המשפטים, משרד הפנים ומשרד החקלאות מחפשים רשמית את מאסק. והנה מאסק מתייצב מולם עם כוח-על חדש; הכוח להוריד להם את הראש, או לפחות כמות בלתי ידועה מראש של ראשים. של עובדים. של תקציבים. לפקח על הרגולטורים שאמורים להחזיק בכוח הרתעה מולו.
"זו הסיבה שהוא לא מקבל משרה רשמית בממשלה ושהרשות הזאת תפעל מחוץ לערוצי הממשל הרשמיים – כי אז הוא לא צריך אישור פעולה של הקונגרס כדי לעשות דברים, והוא גם יכול להיות בניגוד עניינים", אומרת שטרנהל.
מאסק אפילו לא מתאמץ להסתיר את כוונותיו; הוא כבר אמר שכל הרגולציות הממשלתיות האלה רק מפריעות למין האנושי להתקדם, וכי ישמח לאפס מעורבות ממשלתית. "המחלקה ליעילות ממשלתית היא הדרך היחידה שתוביל להרחבת החיים מחוץ לכדור הארץ", צייץ בחודש שעבר, כשהוא מתייחס למטרת-העל הבלתי מושגת שלו ליישב את מאדים (מאדים בתגובה: מינוס 63 מעלות בממוצע, אוויר רעיל לצמחייה ולבעלי חיים, לחץ אטמוספרי נמוך מדי לקיום חיים ללא חליפת לחץ). במילים פשוטות: מאסק עומד להדוף בקלילות את החקירות נגדו, ולהשיג לעצמו ולחברות שלו חופש פעולה כמעט מוחלט.
אה, וכסף.
בהינתן שעסקיו של מאסק קשורים לחוזים ממשלתיים כמו קבלן קולות למרכז הליכוד, הוא עובר להיות עכשיו בו-זמנית חתול הבית של טראמפ וגם שומר השמנת שלו. רק בשנה שעברה זכו החברות שבבעלות מאסק בחוזים בכשלושה מיליארד דולר מתקציב הממשל (חלק גדול מזה לשיגור לוויינים ואסטרונאוטים באמצעות מתקני ספייס X), ועכשיו כשמאסק כבר כמעט עם היד על השיבר בפועל, קל לדמיין לאיזה כיוון יסובב אותו.
בהינתן שעסקיו של טראמפ קשורים לחוזים ממשלתיים כמו קבלן קולות למרכז הליכוד, הוא עובר להיות עכשיו בו זמנית חתול הבית של טראמפ וגם שומר השמנת שלו
כל זה מייצר, כמובן, ניגודי אינטרסים בלתי אפשריים – אבל איך אמר שלמה קרעי בהקשר דומה ושונה: אפשר גם לשנות את השיטה אם אנחנו מחליטים. בקדנציית טראמפ הראשונה עדיין ליוו אותו לא מעט אנשי סגל מיינסטרימיים ומחויבים לעקרונות השיטה הדמוקרטית הבסיסית כמו הפרדת רשויות, איזונים ובלמים – אחדים מהם, כזכור, ניצלו את הקפריזיות של טראמפ, קיבלו ממנו הוראות מופרכות, הבטיחו שיבצעו, לא ביצעו, ולמחרת האיש שכח מזה. בממשל הנוכחי מסתמן שלא יהיו כמעט אנשים מהסוג הזה; הליהוקים, ברובם, חיצוניים לממסד, ועשויים לקדם את ריקון הממשל הפדרלי מתוכן.
טראמפ מצידו כנראה לא רואה עם זה שום בעיה, וגם לא עם "לשים מיליארדר ששולט בתאגידים פרטיים בתפקיד אחראי לרגולציה פדרלית", כמו שניסח לבי-בי-סי את המצב כריסטופר פלפס, פרופסור להיסטוריה פוליטית מודרנית של ארה"ב. כללי המשחק הישנים ממילא התאיידו, ואינטרסים צולבים הם השחור החדש. מפריע לכם? לכו תשתו מהמים של מאר-א-לאגו, תתחבו 200 מיליון לכיסיו של הנשיא המיועד, ואולי גם אתם תצורפו למשפחה.
עד כמה עלול מאסק להפוך לנשיא המכהן בפועל? קשה עדיין להעריך. הוא הפך כבר עכשיו לאזרח האמריקאי הפרטי רב-העוצמה ביותר, וישב לצד טראמפ כמעט בכל ראיונות העבודה שערך הנשיא הנבחר כשבנה את הכוורת שלו. בשבוע הראשון שלאחר ניצחון טראמפ, מאסק הספיק לקדם את הסנאטור ריק סקוט מפלורידה לתפקיד מנהיג הרוב בסנאט, להציע שכל עובדי הממשלה יגישו "מייל הישגים שבועי", לקרוא לסגירת מחלקת החינוך, להגיש לטראמפ שלל הצעות לתפקידים חדשים בממשל ולתהות אם קנדה – מולדתו המקורית – גוססת.
משם זה רק הלך והחמיר: מאסק הצליח לקדם את ברנדן קאר הרפובליקני לתפקיד יו"ר רשות התקשורת הפדרלית (FCC) – אירוע שמציב את קאר, אוהד גדול של מאסק, בפוזיציה מושלמת להשפיע ישירות על עסקיו ולאפשר עוד סובסידיות וחוזים לסטארלינק, למשל.
מצד שני, מאסק כשל בהצעתו למנות את אמיל מייקל, לשעבר מנהל בכיר באובר, לתפקיד שר התחבורה (טראמפ העדיף למנות את חבר הקונגרס לשעבר, שון דאפי). מאסק גם תמך נמרצות ובאופן קולני מאוד במינויו של הווארד לוטניק, מנהל בנק ההשקעות קנטור-פיצג'רלד, לתפקיד שר האוצר. טראמפ העדיף שלא, אבל מינה לבסוף את לוטניק לתפקיד שר המסחר. מאסק גם תמך פומבית בהחלטתו של טראמפ שלא למנות את מייק פומפיאו וניקי היילי למשרות בכירות בסיבוב הזה.
כל הבחישות האלה – שמאפשרות לאזרח מאסק לשחק לא רק על לוח המשחק הנשיאותי, אלא גם במוחו של הנשיא – עוררו אי-נוחות עצומה מספיק כדי שמאסק עצמו ייאלץ להבהיר לבסוף בציוץ: "למרות שהצעתי את עמדתי לגבי מספר מועמדים, בחירות רבות נעשו ללא ידיעתי והן מאה אחוז של הנשיא". הוא גם טרח לחלוק את הקרדיט עם "הכמות הגדולה של אנשים טובים ונאמנים במאר-א-לאגו, שעבדו עבור טראמפ שנים רבות".
מצד שני, חברים של מאסק מארגז החול ההייטקי הגיעו גם הם – במידה רבה דרכו – למאר-א-לאגו, ובראשם חברו הטוב עוד מימי "פייפאל" המשותפים, דיוויד סאקס, שבליל הבחירות שהה גם הוא באחוזה וצילם תמונה משותפת של טראמפ ומאסק. גם ג'ו לונסדייל, משקיע טק וממייסדי "פלנטיר", ומארק אנדריסן, ממציא הדפדפנים הראשונים "מוזאיק" ו"נטסקייפ" וכיום משקיע כבד בתעשייה, חגים עכשיו סביב טראמפ בתיווכו של מאסק, "משהו שאף מנהיג עסקי אחר לא היה מסוגל לעשות ברמה הזו בכהונות של נשיאים קודמים", כתב הלוביסט מיק מאלווייני במייל ללקוחות משרדו.
שורה תחתונה? עם יד אחת בכיס ושנייה על ההגה, נראה שמאסק מסוגל כרגע לנווט את טראמפ לרוב המקומות שבהם חשוב לו לבקר. כדי להישאר בפוזיציה הזו, מאלווייני ממליץ למאסק להישאר האדם האחד בחדר שמעז להתנגד לטראמפ. "מה שהופך את מאסק ליועץ יקר ערך כל כך הוא העובדה שיש לו מספיק כסף ומספיק דברים אחרים לעשות, כדי למצב אותו באופן ייחודי כבן אדם שנוקט כנות גמורה", מאלווייני אמר ל"הניו יורק טיימס". "אולי יותר מכל אדם אחר בעולם, הוא לא זקוק לג'וב".
למעשה נראה שטראמפ זקוק למאסק לפחות באותה רמה סימביוטית שמאסק זקוק לו. נוכחותו ברקע – שלא לומר בחזית – משאירה את כל הצוות הרשמי דרוך ולחוץ וישן עם נעליים, כמו שטראמפ אוהב, ועמדותיו של מאסק מחלחלות בקלות לקרקע הספוגית שהיא התודעה הטראמפית. בעבר, למשל, היה טראמפ בין המבקרים הקשוחים של רעיון הרכב החשמלי, וגם האשים את היצרניות בפגיעה בפועלי תעשיית הרכב האמריקאית ובסיוע לסין ולמקסיקו (טראמפ, אני חושד, מאשים גם כוס שנשברה במטבח בסיוע לסין ולמקסיקו). כיום הוא מיישר קו עם מאסק, ובמהלך הקמפיין האחרון הצהיר שהוא תומך ברכב חשמלי. לשיירת הנשיאותית שהתניידה בשבוע שעבר בטקסס אפילו הצטרפה סייברטראק של טסלה לקישוט. חוץ מזה, תמיד טוב שיש "חבר ראשון", כמו שמאסק כינה את עצמו בהקשר של טראמפ, שאפשר לנהל איתו שיחות עומק על ארוחת בוקר במקדונלד’ס (אירוע אמיתי שהשניים חלקו) או לשיר איתו מול קהל אוהד במאר-א-לאגו (אמיתי לא פחות). "הם שני חברים נפלאים ומנהיגים מבריקים שעובדים יחד כדי להפוך את אמריקה לגדולה מחדש", פימפמה לתקשורת קרוליין לוויט, דוברת של טראמפ.
תמיד טוב שיש "חבר ראשון", כמו שמאסק כינה את עצמו בהקשר של טראמפ, שאפשר לנהל איתו שיחות עומק על ארוחה במקדונלד'ס. קרוליין לוויט, דוברת של טראמפ: "הם שני חברים נפלאים ומנהיגים מבריקים שעובדים יחד כדי להפוך את אמריקה לגדולה מחדש"
זה מחמם לב, ללא ספק, אבל אם גם אתם מרגישים כאן שיר מתקרב, מדובר לכל היותר במשהו של אבבא על כסף. הצימוד טראמפ-מאסק הוא ווין-ווין עסקי לכל דבר ועניין. טראמפ מרוויח מימון בלתי מוגבל לכל מטרה, מאסק פשוט הצליח להפוך את עצמו למוגול תקשורת תקדימי בהיסטוריה, עם גישה ישירה לנשיא וכמעט אפס חוקים שיקבעו איך יצטרך להתנהל בעסקיו.
מאסק הוא מי שממילא כבר התרגל לעולם שבו יש רק שני סוגי בעיות: כאלה שכסף יכול לפתור, וכאלה שעוד יותר כסף יכול לפתור. את אזור בראונסוויל בטקסס – עיירת חוף שגובלת במפרץ מקסיקו, שם החליט לבנות את מתקן השיגור של ספייס X – מאסק פשוט ריפד בכסף. אחרי שהתושבים האשימו את השיגורים בפגיעה בחיי הבר באזור ובבעלי חיים בסכנת הכחדה, וגם בחסימת הגישה לחוף הציבורי ובזיהום, מאסק לקח על עצמו לפתח על חשבונו את דאונטאון בראונסוויל. 10 מיליון דולר הספיקו לחלוטין כדי לפתוח כמה בתי מלון ובתי קפה חדשים, "ויש לנו עכשיו גם שתי מסעדות צרפתיות! זה ווין-ווין", הכריז ראש העיר ג'ון קווה.
שווה לקפוץ לבקר; יש שם עכשיו אפילו קיר רחוב עם דיוקן עצום של מאסק המחייך.
ואת מה שהוא עושה לטקסס, מאסק מתעתד להמשיך לעשות לאמריקה – הכסף יקנה וישתיק הכל, בדרך שאינה יכולה שלא להזכיר במעט נשיא אמריקאי מסוים וכוכבניות פורנו מסוימות.
אמריקה היא אולי טראמפלנד מחדש עכשיו, אבל כולה עומדת להפוך למגרש המשחקים של אילון וחבורתו, עד שבשלבים מתקדמים יותר לקדנציה הטראמפית המיועדת עשוי העולם להתעורר בוקר אחד ולתהות מיהו הנשיא האמריקאי המכהן בפועל.
מצד שני, תמיד קיימת האפשרות שלמאסק פשוט יימאס בתוך כמה חודשים. "הוא עצמו אדם כאוטי – אמנם עם רקורד עשייה מרשים, אבל ייתכן שהוא יאבד ידיים ורגליים בפער שבין העולם הטכנולוגי לעולם הבירוקרטיה הפדרלית, והוא יאבד עניין ויסתלק", אומרת שטרנהל.
כרגע, לפחות, נראה שהרומן מלבלב. המגלומניה של מאסק וגם של טראמפ נהנות מזה, העולם עדיין מנסה להבין מי מהשניים משלם כשהם אוכלים יחד בחוץ, ובוושינגטון משקשקים.
מכאן זה יכול להפוך לנשיאות המשותפת הראשונה, או לסיפור של סתיו ולא יותר. המשך יבוא בכל מקרה, ואמריקה תשלם תמורתו.
