את הכתבה הזאת אנחנו פותחים ביישוב שדמות מחולה שבבקעת הירדן, בביתו של רס"ן יהודה כהן ז"ל, מפקד פלוגה בסיירת גבעתי שנפל בקרב ברצועת עזה.
סיירת גבעתי והלחימה שלה ברצועת עזה - במלאת שנה לנפילתו בקרב של רס"ן יהודה כהן ז"ל
(צילום: דובר צה"ל )
דב ותהילה כהן הוריו של יהודה כהן ז"ל
(צילום: אלישע בן קימון )
על ארון החשמל בכניסה לבית מודבקים סטיקרים עם ציטוטים מדבריו של יהודה. את הדלת פתח לי אביו, דב, איש חינוך. בפנים המתינה תהילה, האמא, עורכת דין וטוענת רבנית. הם היו נרגשים. ביקשו לספר על בנם. "אני מפחדת שישכחו אותו", אמרה תהילה.
היא סיפרה שבשבוע שבו יהודה נפל, "הוא כתב לי: 'אנחנו בפנים. גבעתי מובילה את צה"ל בשלב זה'. דאגתי מאוד. כתבתי לו שנפלו לא מעט קצינים בכירים. הוא ענה: 'כן. חתרו למגע ושימשו דוגמה אישית'. שאלתי: 'מה עם הנזק המורלי?' והוא ענה 'פחות חשוב'". יותר משנה חלפה. "הכאב לא נגמר ולא נחלש", היא אמרה בכנות, "זה שבר גדול. שאף אחד לא יספר לך סיפורים. אובדן כזה פוגע בכל אספקט בבית. החיים התרסקו לנו. העולם הפנימי שלי השתנה לגמרי – כאמא, כזוג וגם כמשפחה, ועכשיו צריך לבנות משהו חדש. לעולם לא תהיה שמחה שלמה. הכל יהיה מהול בגעגוע. זה שהוא לא התחתן ולא יהיו לו ילדים, זה מאוד כואב לי".
6 צפייה בגלריה
רס"ן יהודה כהן ז"ל: "כולנו נמות בסוף, השאלה היא איזה חיים חיינו". בתמונה: כהן ז"ל וחבריו
(צילום: דובר צה"ל)
אחר כך היא סיפרה על יהודה, שהיה בן 25 במותו. "רב-כישרונות, שחמטאי וספורטאי מצטיין, מפקד אהוב ונערץ שדואג לחייליו במסירות ומנהיג אותם מתוך תחושת שליחות והכרה בחשיבות התפקיד", היא אמרה. דב הוסיף: "בתיכון הוא הפסיק בשלב מסוים ללכת עם ציצית. במכינה בעלי הרב אלי סדן דיבר איתו על זה, יהודה השתכנע ולבש ציצית. כשהם נכנסו לעזה, יהודה ביקש מהרב של הסיירת להביא 400 גופיות ציצית – שיהיה מספיק לכל לוחם בסיירת שירצה ללבוש. מישהי שמעה את זה והביאה 4,000 ציציות – לכל גבעתי. הם הניחו את הציציות ולא נשאר זוג אחד. אפילו חיילים דרוזים לקחו. ככה היה יהודה. כשהאמין במשהו, עשה זאת עד הסוף".
סיירת גבעתי התחילה את הלחימה שלה ב-7 באוקטובר, בנחל עוז ובשדרות. כשהתחיל התמרון ברצועה נכנסה הסיירת ראשונה, ומאז היא בלחימה בלתי פוסקת. אין כמעט מקום ברצועת עזה שבו הם לא היו, והישגיהם מרשימים: מאות מחבלים ומטרות שחוסלו. אך גם המחיר כבד: 23 חללים ו-226 פצועים.
לפני כשנה, רגע לפני שנכנסו לתמרון הקרקעי, פגשנו את יהודה ז"ל ואת חבריו לפיקוד בסיירת, רס"ן משה צבי נריה ורס"ן אדר וולף. רס"ן נריה נפצע באורח אנוש בהיתקלות ברצועה ובדרך נס נשאר בחיים. הוא ממשיך את השיקום עד היום. במלאת שנה לנפילתו של יהודה פגשנו את וולף ונריה וכן את רס"ן אופק ברוס, שהחליף את יהודה בפיקוד על הפלוגה, ורס"ן שמוליק כהן, שהחליף את נריה לאחר שנפצע. וולף עדיין זכר בבירור את התקרית שבה יהודה נהרג.
"שבוע מתחילת התמרון נכנסנו לתוך אחד הבתים שכבשנו והיינו באחד החדרים בהערכת מצב, מתכננים מה עושים קדימה. יהודה והפלוגה שלו היו בבית אחר, 50 מטר מאיתנו. פתאום קיבלנו אינדיקציות מ'זיק' (כטב"ם של חיל האוויר - אב"ק) שיש אנשים שמסתובבים ליד הבתים. יהודה ואנשי החפ"ק שלו נכנסו לבית החשוד, הוא נתקל בחוליה של מחבלים, ונפגע. הוא הצליח לדווח בקשר שהוא מותקל ונתן תיאור מדויק של הבית שבו יש מחבלים, כך שידענו לאן להגיע. ניהלנו שם קרב שנמשך שעה", אמר.
6 צפייה בגלריה
"אחרי שיהודה נפצע הוא הצליח להרוג שני מחבלים". חבריו של רס"ן יהודה כהן ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
נריה הוסיף: "אחרי שיהודה נפצע הוא הצליח להרוג שני מחבלים". וולף מוסיף: "זו פעם ראשונה שאני חווה אירוע שבו איש קרוב אליי כל כך נופל. לא היינו בהלוויה וזה היה לנו קשה מאוד. לדעתי יהודה הציל באירוע הזה עשרות לוחמים, זה משהו שכולנו לומדים ממנו". רס"ן שמוליק כהן הגיע למקום אחרי ההיתקלות "הדבר הכי מטורף היה שאחרי שיהודה נפל, כל הפלוגה שלו המשיכה בלחימה וכבשה עוד כמה בתים. הם לא נעצרו. זה באמת יהודה. זה מה שהוא הטביע בלוחמים שלו", הוא אמר.
"הלוחמים שלו המשיכו להסתער גם אחרי שהם נפגעו. זה משהו שאני לא מעכל גם היום. אחרי שמפקדם נפל הם ממשיכים בלי טיפה של פחד או מחשבה על עצמם, רק על ההכרעה של האויב. והכל בא ממנו", הוסיף נריה. רס"ן ברוס, שהחליף את יהודה, אמר ש"הסיפור של יהודה הפך פה ביחידה למורשת קרב. זה קרב שעוד ילמדו אותו וידברו עליו".
6 צפייה בגלריה
"אנחנו מרגישים שזה המשך המשימה שלמענה יהודה נלחם". תהילה ודב כהן הוריו של רס"ן יהודה כהן ז"ל
(צילום: אלישע בן קימון)
בבית, בשדמות מחולה, האב דב ציין את העובדה כי יהודה קרוי על שם סבו, יהודה, שנספה במחנה ההשמדה אושוויץ חודשים לפני סוף המלחמה. "אנחנו שואבים נחמה גדולה מכך שיהודה שלנו זכה למות כשהוא מגן על חייליו, על עמו ועל ארצו כשהוא לבוש במדי צבא ההגנה לישראל", הוא אמר.
"יחד עם הכאב העצום, יש גאווה גדולה בתפקיד הגדול של יהודה בהיסטוריה של עם ישראל. כמה ימים אחרי 7 באוקטובר שלח ליהודה הודעת חיזוק המחותן שלנו, מנחם אנסבכר, שהיה מפקד הקרב בתל סאקי במלחמת יום הכיפורים. יהודה ענה לו: 'הרגשתי שם את עוז הרוח והגבורה שלכם מלפני 50 שנה מחלחלים לתוכנו. שנזכה להמשיך את שרשרת הדורות בצורה ראויה'. כולנו נמות בסוף, השאלה היא איזה חיים חיינו והאם הם היו מלאי משמעות. יהודה זכה גם בחייו וגם במותו להשפיע ולעשות טוב, ואנחנו מבקשים ללכת בדרכו".
דב ותהילה חברים ב"פורום הגבורה", המונה מעל 300 משפחות שכולות של חיילים שנפלו מאז 7 באוקטובר. הפורום קם במטרה לחזק את רוח הלחימה והגבורה ואת החתירה לניצחון מלא עד מימוש כל מטרות המלחמה – הכרעת חמאס, שחרור החטופים והשבת הביטחון בדרום ובצפון. "אנחנו מרגישים שזה המשך המשימה שלמענה יהודה נלחם", הם אמרו.
במקביל, המשפחה פועלת בימים אלה להקמת שני פרויקטים להנצחתו: הקמת מצפור בבקעת הירדן, "שמבטא את הקשר של יהודה לבקעה ותורם לאחיזתנו בארץ", כדברי הוריו, ומיזם שנקרא "עוז ליהודה", פרויקט ארצי של לימוד בחברותות (בזוגות) המחבר בין חיילים וחיילות לבין אנשים בקהילה. "אלה דרכים להשאיר את אורו של יהודה בעולם", הם סיכמו בעצב ובגאווה.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.11.24
