ארגון הטרור חיזבאללה דואג להבהיר לאורך כל המלחמה שמצבו טוב. אחרי פיצוץ הביפרים הודו בכירי הארגון שהוא חטף טלטלה, אך לדבריהם נדרשו לו רק כמה ימים כדי לשוב ולקום על רגליו. מנהיגיו חוסלו, אך יקומו חדשים. ואנחנו – עלינו ללמוד מטעויות.
גם אם חיזבאללה ייסוג עד אל מעבר לליטני, הימים האחרונים של הלחימה הוכיחו שיש לו עוד אמצעי לחימה ועוד פעילים. ולא רק שם: בנק המטרות של צה"ל לא נגמר. הדאחייה של ביירות הותקפה בצורה משמעותית בימים האחרונים, ועם התקדמות שיחות המשא ומתן אפילו יותר. היא חטפה כי אמצעי לחימה רבים עדיין מוסתרים בין בתי האזרחים. ובאל-בקאע – האזור המזרחי של לבנון – לא הופסקה פעילות ארגון הטרור, וניסיונות ההברחה נמשכים. בימים האחרונים הותקפו שוב מעברי גבול בין סוריה ללבנון, שהותקפו כבר בעבר ועדיין מהווים איום. צה"ל תוקף, והם משקמים.
חיזבאללה ספג מהלומה קשה בשנה האחרונה וכן, קיימות גם ביקורות מבפנים נגד ארגון הטרור, אבל הוא לא מתכוון להיעלם, בטח שלא מהזירה הפוליטית בלבנון. הוא גם לא יעצור את פעילותו הצבאית. היא תיעשה במחשכים בחודשים שאחרי ההסכם, כדי לא למשוך תשומת לב.
אך אל לנו לטעות: מנהרות הענק התת-קרקעיות שחיזבאללה חשף בסרטוני התעמולה האחרונים שלו עדיין קיימות, עם טילים מוכנים לשיגור. חיזבאללה ממש ברגעים אלה כבר מתחמש מחדש, ואיראן לא מפסיקה לדבר על "סופה של ישראל". בכיריה מעל כל במה טוענים לתבוסתנו.
אחד הדברים שעלינו ללמוד מ-7 באוקטובר הוא שמה שנראה לעין, הוא לא תמיד מה שקורה בפועל. גם אם חיזבאללה ספג פגיעה משמעותית, האידיאולוגיה שלו לא השתנתה והוא מתכן את התקיפה הגדולה הבאה. רק אתמול פירסם הארגון תמונות של פעיליו שנפצעו במבצע הביפרים וחזרו לפעילות בשטח. המשפחות השיעיות, תומכי חיזבאללה, ישובו לכפרי דרום לבנון.
צבא לבנון – אחד הגורמים שאמורים לפקח על יישום החלטה 1701 – לא מסוגל, ויותר חמור מכך, לא מעוניין לאכוף את סמכותו. כמחצית מצבא לבנון הם שיעים, שגם אם אינם קשורים ישירות לחיזבאללה, נמצאים במעגליו הקרובים
בנוסף, צבא לבנון – אחד הגורמים שאמורים לפקח על יישום החלטה 1701 – לא מסוגל, ויותר חמור מכך, לא מעוניין לאכוף את סמכותו. כמחצית מצבא לבנון הם שיעים, שגם אם אינם קשורים ישירות לחיזבאללה, נמצאים במעגליו הקרובים. אינטרס לפרק את חיזבאללה מנשקו אין להם. למעשה אין אף גורם בלבנון שמסוגל לעמוד מול חיזבאללה.
ולגבי איראן: התפיסה הרווחת היא שהמדינה העדיפה לא להיכנס למלחמה רחבה כרגע. היא נמצאת במצב פנימי קשה ויש לה סיבות טובות לא לרצות בכך כרגע, אבל גם לחמאס היו הרבה סיבות לא לצאת ל-7 באוקטובר והוא עשה זאת. האויבים שלנו פועלים על פי היגיון שונה משלנו, ואיראן לא שוקטת על שמריה. כמו שחשבנו שלחמאס ברצועת עזה אין כל אינטרס לסכן את מה שהשיג – התעסוקה, הפיתוח הכלכלי – ולהיכנס למלחמה רחבה, כמו שחשבנו שהוא לא מצטרף בכוונה לירי הרקטות לפני המלחמה של הג'יהאד האסלאמי נגד ישראל, הקונספציה עלולה לתפוס אותנו גם בזירות אחרות. הנחת העבודה צריכה להיות שכל יכולת שיש לארגון טרור תופעל נגדנו בשלב כלשהו ויש לסכל אותה ברגע הראשון שאנחנו יודעים עליה – מה שההסכם מול לבנון לא מאפשר.
