"פעם הייתי ספונטני, מה שיהיה יהיה", מסביר אופיר אנגל בן ה-19 על מה שהשתנה בו בשנה האחרונה, מאז שנחטף לרצועת עזה ושוחרר אחרי 54 יום בעסקה. "עכשיו אני חייב לדעת מה קורה כל הזמן, תמיד להיות בעניינים, אם אני הולך לאנשהו - מה יהיה? כמה יהיו? מי? חוסר ידיעה מאוד קשה לי. עוד משהו שמפתיע אותי זה שאני עושה ראיונות. אני הייתי הילד שלא מדבר בכיתה, אז בטח לא שמופיע בטלוויזיה. אני עדיין לא סובל את זה, אבל מרגיש שאני חייב".
5 צפייה בגלריה
"יש לי חובה להשמיע את הקולות שלהם שלא שומעים מהמנהרות". אנגל עם חברתו יובל שרעבי
(צילום: זיו קורן)
אופיר נחטף מבית חברתו יובל שרעבי בבארי. איתו נחטף גם אביה של יובל, יוסי ז"ל. גם דודה של יובל, אלי, נחטף מהקיבוץ, וכל בנות משפחתו נרצחו. יוסי ז"ל ואלי נותרו מאחור, ואופיר, כמו מרבית החטופים ששבו בעסקה לפני שנה, מרגיש את המחויבות לספר את סיפורם של אלו שעדיין שם - האחים שרעבי ו-99 חטופים נוספים.
"אלה אבא של יובל, דוד שלה", הוא מסביר, "יש לי את החובה להשמיע את הקולות שלהם שלא שומעים מהמנהרות. זה מלווה אותי כל הזמן, אני קם עם זה בבוקר והולך לישון עם זה בלילה. לא יכולתי לחזור לשגרה, לא חזרתי לי"ב. את הבגרויות עשיתי מהבית, גם לכדורסל לא ממש חזרתי - הייתי חלק מהפועל אשכול, והקבוצה התפזרה ברחבי הארץ. לא יכולתי להשתקם, אני עדיין לא יכול באמת להתחיל שיקום כשהם עוד שם. אני לא מכיר הרבה מהם אישית, אז אני בעיקר חושב על יוסי ואלי, מדמיין באיזה מצב הם, איפה הם בכלל? איך אני יכול לחשוב בכלל על שיקום".
כעת התחיל אופיר שגרה חדשה, מתאימה יותר לנער בן 19 - שנת שירות. "לפני כן חייתי לגמרי על תיקים, בין הבית ליובל וכל מיני מסעות", הוא מספר, "עכשיו יש לי באמת שגרה. כשהשתחררתי לא חשבתי על השנה קדימה, ובטח לא שתעבור שנה וכלום לא ישתנה, שום דבר. למען האמת, אני עדיין לא מאמין שזאת המציאות, לא מאמין שמפקירים 101 אנשים בתוך מנהרות כבר יותר מ-400 ימים. אז אני גם לא יכול לחשוב קדימה, לדמיין עתיד, אין לי למה. עברה שנה ושום דבר לא השתנה, אז איך אחשוב על המשך כשהכל עצר? כשיש עדיין חטופים? אין לי סיבה לדמיין, וגם לא לפתח ציפיות".
בהתאם, אופיר גם לא מתכנן לציין באופן מיוחד את יום שחרורו. "יום הולדת 18 שלי היה בעזה", הוא אומר, "ואז השתחררתי קצת אחרי ביום הולדת של אבא שלי. אני לא אוהב תשומת לב, ובטח לא חגיגות. אז גם את יום הולדת 19 עשינו צנוע, המשפחה. את יום השחרור שלי נחגוג כיום הולדת של אבא, שהפוקוס יהיה עליו. עדיף".
"זה מלווה אותי כל הזמן, אני קם עם זה בבוקר והולך לישון עם זה בלילה. לא יכולתי לחזור לשגרה, לא חזרתי לי"ב. את הבגרויות עשיתי מהבית, גם לכדורסל לא ממש חזרתי"
פורסם לראשונה: 00:00, 03.12.24
