הסכם הפסקת האש עם לבנון הוא הסכם טוב, והתגובות השליליות כלפיו הן העונש של נתניהו על הצפת השיח בשקרים על "ניצחון מוחלט". את ההסכם יש לבחון לפי המצב שלפניו. הספקנו לשכוח, אבל לפני המלחמה חיזבאללה נחשב לכל כך מסוכן עד שעצם החשש ממלחמה איתו היה מהנימוקים המרכזיים, כפי שחשף ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, להימנע מעימות עם איראן. היום ברור שחיזבאללה אינו איום שלא ניתן להתמודד עימו, ויתרה מכך: בעקבות חיסול הנהגתו, הוא נמצא בעמדת נחיתות לא רק מול ישראל, אלא גם מול יתר הפלגים בחברה הלבנונית.
פיצוצי הביפרים פגעו גם בדרגי הביניים של חיזבאללה, חיל האוויר גרע מהם אלפי טילים והתמרון הקרקעי בכפרים הסמוכים לגבול הסיר גם את איום הפלישה. אם צריך נימוק נוסף להבהרת הניצחון, די לזכור שנסראללה התחייב, ביהירותו ומתוך הערכתו שישראל נחלשה בעקבות 7 באוקטובר, לירות לעברנו כל עוד צה"ל בעזה. העובדה שחיזבאללה שינה את עמדתו היא, למעשה, כניעה. לכן, אחרי למעלה משנת סבל לתושבי הצפון, ישראל בחרה בחוכמה לפדות את ההישג הצבאי בהסכם שיבטיח שקט לפחות לשנים הבאות.
כמובן שאפשר היה להשיג יותר. לו נתניהו היה מאמץ את עמדת גלנט והצבא בשבוע הראשון למלחמה ויוצא כבר אז למאבק בחיזבאללה, היינו יכולים לנצל את השנה שחלפה לניצחון מוחץ יותר
כמובן שאפשר היה להשיג יותר. לו נתניהו היה מאמץ את עמדת גלנט והצבא בשבוע הראשון למלחמה ויוצא כבר אז למאבק בחיזבאללה, היינו יכולים לנצל את השנה שחלפה לניצחון מוחץ יותר. אבל זה לא קרה, וזו גם אחת הסיבות להתנגדות נתניהו לוועדת חקירה ממלכתית ולניסיונות לשבש את הפרוטוקולים של הימים הראשונים לה. זיוף הפרוטוקולים חמור במיוחד שכן הוא לא נועד רק להוציא את נתניהו טוב בעיני הציבור, במקרה שתקום ועדת חקירה. הוא נועד להטעות גם היסטוריונים שבעתיד יבקשו לברר מה קרה. זהו ניסיון לשקר לדורות.
האירוניה היא שאותה תרבות שקר מונעת עתה מנתניהו להתהדר בהישג ראוי, והוא נאלץ לשווק את ההסכם כהפסקת אש זמנית שרק נועדה לבחון את חיזבאללה עד לאספקת חימושים נוספים. נתניהו מתפתל בהסבריו שכן אם הוא מתעקש על "ניצחון מוחלט" בעזה – למרות ששם חמאס כבר לגמרי הובס – מדוע שהישראלים לא יצפו ל"ניצחון מוחלט" גם על חיזבאללה?
מה שצריך לעשות מעתה כדי לנטרל את חיזבאללה לחלוטין זה לפעול, בעזרת ארה"ב ומדינות נוספות, לחיזוק לבנון ולהחלשת מעמדו של חיזבאללה בתוכה, עד שבעתיד נוכל לחתום על שלום עם לבנון יציבה
והרי אין דבר כזה. בכוח שום דבר לא מובטח לנצח, וגם בתנ"ך פירשו ניצחון בפסוק: "ותשקוט הארץ לארבעים שנה". למעשה, גם במלחמת ששת הימים, הניצחון המזהיר בתולדותינו, לא השמדנו לחלוטין את צבאות מצרים, סוריה וירדן. יתרה מכך: הניצחון לא מנע מצבאות ערב לשאוף להשתקם, וכך פרצה מלחמת ההתשה עם מצרים, ולאחר מכן מלחמת יום כיפור. את הניצחון מוחלט על מצרים השגנו רק ב-1979, כשנחתם הסכם השלום עימה. באותו אופן מה שצריך לעשות מעתה כדי לנטרל את חיזבאללה לחלוטין זה לפעול, בעזרת ארה"ב ומדינות נוספות, לחיזוק לבנון ולהחלשת מעמדו של חיזבאללה בתוכה, עד שבעתיד נוכל לחתום על שלום עם לבנון יציבה.
מנהיגות אמיצה צריכה לומר לציבור בכנות שמלחמות מוצלחות מסתיימות בהסכמים מוצלחים. הפצת הנרטיב על "ניצחון מוחלט" מתעתעת בציבור, מאפשרת עתה לפוליטיקאים לבקר הסכם מוצלח, ובעיקר מונעת מכולנו פתח לעתיד טוב יותר במזרח התיכון.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.11.24
