זה היה הפחד הגדול ביותר שליווה את רבבות עקורי הצפון שפונו מבתיהם לפני יותר משנה ורבבות נוספים ביישובי קו האש הסמוכים לגבול: הרגע הזה של סיום המלחמה ללא שינוי מהותי במציאות המחרידה שעמדה לנגד עיניהם עד 7 באוקטובר 2023. הרגע שבו שוב יחזרו צהלות הילדים ליישובי גבול לבנון, כשמולם יחזרו גם שכניהם בדרום לבנון – בכפרים הסמוכים, לעיתים רק עשרות מטרים מהגבול – לבנות מחדש את בתיהם במרחב שכמעט כל בית בו היה כסות לתוכניות חיזבאללה, ונקודת הזנקה לכיבוש הגליל.
למרות ההישגים המזהירים של לוחמי צה"ל ואנשי מערכת הביטחון – שאיתרו והשמידו אינספור משגרי רקטות וטילים, מטעני חבלה, כלי נשק ואמצעי לחימה מתקדמים מתחת לאדמה ומעליה, בתוך כל בית, אסם ומסתור – עדיין נותרו מעבר לגבול כמויות שאפשר רק לדמיין ושאין מי שיוכל להעריך כמה בדיוק עוד ממתינים שם ליום חידוש הפקודה.
שלא יהיה ספק: מיד עם כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף, החלו בארגון הטרור החבוט, החלש יחסית והנרדף, לתכנן מחדש את מועד ב' של חלומם ושאיפתם של המרצחים מעברה השני של הגדר בצפון: מרחץ דמים מפלצתי כמו זה שנעשה ב-7 באוקטובר בדרום, אך בהיקף גדול בהרבה.
צרתם של רבבות העקורים ושל אנשי הגליל בכלל – ואני בתוכם – היא שהם אוהבים את החיים בספר המדינה, ומתגעגעים לחיים שם.
המציאות הפסימית הזו לא חייבת להיות גזרת גורל: מצופה מהנהגת המדינה שבבואה לכרות ברית חדשה עם אזרחי ישראל, תגלה נחרצות קריטית ותוודא שהביטחון שהושב כעת ייראה ויתקיים גם עשורים קדימה
בממשלת ישראל יודעים היטב שגם אם היא לא תתעקש על שטח חיץ רחב בין לבנון לבין בתי המשפחות בשתולה ובאביבים, במטולה ובמשגב עם – שטח שאיש לא יוכל לחצות מבלי שיסיים מיד את חייו – רוב התושבים, שכמהים כל כך לבית ולחיים שנלקחו מהם בחטף, ישובו.
הבת של אליהו ממושב שתולה תחזור לשחק בגן השעשועים הנצפה מהכפר ראמיה; הנכדה של שלום תחזור לגן הילדים במושב אביבים הנצפה מבתי הכפר מארון א-ראס; ורכב ההסעות של ילדי מטולה יחלוף שוב לצד בתי כפר כילא הצמוד.
זה לא יקרה עכשיו, אולי בעוד עשור, ואולי יותר, אבל שערי הגיהינום ייפתחו. כוחות הצבא הרבים שהועמדו בגזרה כחלק ממסקנות מלחמת חרבות ברזל יעצרו אולי את הסחף, אך הראשונים שישלמו מחיר בחייהם יהיו התושבים.
דומה לתום מלחמת לבנון השנייה ב-2006
מלבד הרס בלתי נתפס לתשתיות וליכולות החיזבאללה בלבנון, דבר באמת לא השתנה שם. ארגון הטרור השיעי ממשיך להיות, לעת עתה, חבר בהנהגת המדינה ובממשלתה וימשיך להיות שחקן אזרחי בלתי נפרד מהמציאות. בדומה לתום מלחמת לבנון השנייה ב-2006, גם עכשיו חזרו באיראן על ההתחייבות לממן את שיקום חיזבאללה ולבנון. אחרי שינקו את ההרס שהותיר אחריו צה"ל, מי יוכל למנוע מהם להקים מחדש תשתיות טרור חזקות ומשודרגות בכסות בתי המידות המפוארים הסמוכים לגבול שחרבו, ושחלילה ייבנו מחדש? בעומק לבנון יהיו תמיד חורשי רעה, אך הסכנה הקיומית לחיינו היא אם הם יחזרו לחיות צמוד לעורפנו.
המציאות הפסימית הזו לא חייבת להיות גזרת גורל: מצופה מהנהגת המדינה שבבואה לכרות ברית חדשה עם אזרחי ישראל, תגלה נחרצות קריטית ותוודא שהביטחון שהושב כעת ייראה ויתקיים גם עשורים קדימה. חורבות הכפרים לאורך הגבול צריכות להישאר עדות תמידית למחיר שישלם מי שמבקש לבצע בנו שואה שנייה.
יאיר קראוסמנהיגי המדינה וראשי הצבא הבאים – ביום שבו ייפרדו מתפקידם אלו האחראים למציאות ערב אוקטובר 2023 – יידרשו גם לגלות אפס סובלנות מול כל הפרה ולמנוע כל פוטנציאל פלישה עתידית. אנחנו, תושבי הצפון, נדע שמחיר ההגנה כרוך גם ביכולת ספיגה. בחיזבאללה עלולים לבחון את נחישותנו, והמדינה שמעבר לגבול לא תהפוך כנראה לאי של שלום בטווח הנראה לעין. לא נהיה עוד מכורים לשקט ונצפה שדבר לא יפר אותו בחגים, בסופי השבוע ובחופשת הקיץ. אם ינסו בחיזבאללה להשתקם ישיב מיד צה"ל באש, ואנחנו נהיה כאן ונישאר. נגבה את העשייה ונבהיר שהמחרשה, ההתיישבות הציונית והחזון שננטשו לשנה ומחצה – לא יינטשו שוב לעולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.11.24
