היום, לפני 77 שנים, בכ"ט בנובמבר, התקבלה החלטת עצרת האו"ם שהביאה לסיום המנדט הבריטי ואישרה תוכנית להקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, זו לצד זו.
החלק הזכור ביותר הוא כמובן זה שבו אסוולדו ארניה, נשיא העצרת, קרא את שמות המדינות בזו אחר זו והודיע אם היא בעד, נגד או נמנעת. אבל מאחורי הרגע הדרמטי שהביא להקמת מדינת ישראל, ישנה היסטוריה יצרית וסוערת של מסעות שכנועים מצד היהודים והערבים על כל קול, החגיגות שבאו אחרי, המלחמה שנפתחה, וגם על הפעם ההיא שדוד בן-גוריון פירגן למשה שרת.
ד"ר מרדכי נאור, סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, חקר לעומק את האירועים שקדמו לעצרת האו"ם ואת העצרת עצמה, כולל כל הפיקנטריה. הוא מספר על היום שבו ועדת אונסקו"פ – ועדת חקירה שהגיעה ארצה לבחון את שאלת ארץ ישראל – ביקרה בקיבוץ רביבים. "חברי הוועדה ראו את המים בוואדיות ולא האמינו שיש מים באמצע המדבר", משתף ד"ר נאור, "כשהם יצאו מהקיבוץ הם חלפו על פני נטע צעיר של עץ אפרסקים והיו בטוחים שעובדים עליהם, שרוצים להראות להם בכל מחיר שיש התיישבות יהודית. יו"ר הוועדה, שהיה שופט עליון בשוודיה, עצר את השיירה, יצא מהרכב והתחיל למשוך את העצים כדי לראות שהם אמיתיים".
הרבה עבודה נעשתה מאחורי הקלעים כדי לשכנע מדינות להצביע לטובת ישראל. "היה לחץ גם מצד היהודים וגם מצד הערבים שיצביעו בשבילם", מסביר נאור, ומספק שלל דוגמאות. למשל, בבלגיה: המלכה האם אליזבת הייתה מידידות העם היהודי, והיא נשלחה לשכנע את הממשלה. בליבריה הייתה אז חברת גומי גדולה בבעלות של אמריקני. הוא הורה למנכ"ל שלו לטוס במטוסו הפרטי כדי לשכנע את השגריר הליברי באו"ם להצביע בעד ההצעה.
בפיליפינים הופעל כוח כפול, על השגריר באו"ם ועל הנשיא. "שני שופטים אמריקנים שהכירו את הנשיא לחצו עליו, ואז הסתבר שהנציג באו"ם היה פעם סטודנט בארה"ב ומיליונר יהודי נתן לו מלגה – אז הוא פנה אליו ש'יחזיר'. ככלל, חיפשו כל אדם באמריקה שהכיר מישהו שמכיר מישהו כדי שיעזור, אבל זה לא תמיד צלח". גם על האמריקנים הופעל לחץ. ביישוב היהודי רצו שהתוכנית לא תכלול קיצוץ של אזור הנגב. כדי לשדל את ארה"ב למנוע את הקיצוץ, יהודי ארה"ב שלחו 4,000 מברקים לבית הלבן. הטרלה, גרסת 1947!
דוד בן-גוריון היה בזמן ההצבעה דווקא בקליה. עובדי מפעל האשלג אירגנו לו מסיבה קטנה לכבוד האירוע. משם הוא עלה לירושלים והספיק לצפות בחגיגות, שהחלו ב-1:00 בלילה והסתיימו בערב שלמחרת. "בן-גוריון היה מודאג, הוא ידע שמלחמה תפרוץ. הוא לא רקד באותן חגיגות", מספר נאור.
האירוע גם הביא עימו "שלום בית": בן-גוריון החמיא לראש המשלחת לאו"ם, משה שרת, אחרי תקופה שבה היחסים בין השניים לא היו טובים. במסיבה שערכו לכבוד שרת עם חזרתו ארצה אמר בן-גוריון: "חברים, משה שב עכשיו ארצה אחרי המערכה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות עמנו, או לכל הפחות ב-2,000 השנים האחרונות. לא ידוע לי על אחד בעם היהודי שהיה ממלא שליחות זו ביתר תבונה, ידיעה וטקט, ועכשיו אפשר להגיד – ביתר הצלחה מאשר עשה משה".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.11.24
