אחד הדברים היפים במשפט הוא שהוא מחייב את העוסקים בו לגשר בין אידיאות שראשיהן בעננים, לבין פרקטיקות מעשיות שניצבות על קרקע המציאות. משימה שאינה פשוטה תמיד. למשל, כיצד מיישמים בפועל את הסיסמה "חירות, שוויון, אחווה", כשברור ששלושת ערכים אלה, ובמיוחד החירות והשוויון, סותרים זה את זה? איך מקדמים שוויון בלי לפגוע בחירות, ולהיפך? 300 שנים המשפט עוסק בסוגיה זו, ומתקשה למצוא נוסחה משביעת רצון שתשלב את שני הערכים יחד.
למעשה, זהו גם סיפור המאבק בעד ונגד ההפרדה המגדרית באקדמיה. האם לאפשר לחרדיות ולחרדים לממש את זכותם לחיות לפי אמונתם כשהם נכנסים בשערי האקדמיה (ודרכה בשערי עולם התעסוקה) גם במחיר של פגיעה בשוויון המגדרי שחל בה? או שמא, כדי לשמור על האחרון מותר לפגוע בחירותם ולכפות עליהם באקדמיה אורח חיים פוגעני בראייתם? כרגיל בדילמות כאלה התשובות מורכבות, ורק בשיח הציבורי הרדוד הכל קל ופשוט בעיני הניצים הקיצוניים.
וכך, כדי לא להתמודד עם הפגיעה בחירות החרדיות והחרדים, מתנגדי ההפרדה טוענים שהנשים החרדיות לא רוצות בכלל בהפרדה וזו נכפית עליהן על-ידי הרבנים הגברים בקהילה. ולכן, אם לא נאפשר להן את הבחירה בלימודים בהפרדה - רק נשרת את רצונן האמיתי.
כבעל עניין שעובד בקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו מ-2008, איני מבין על מה טענה זו נשענת. לאורך השנים פגשתי חרדיות מועצמות שהבהירו היטב שזה רצונן. העובדה שחוגים פמיניסטיים מעיזים לטעון טענה כה אנטי-פמיניסטית שמקטינה את הנשים והופכת אותן לכנועות לדעת הגברים בחייהן (מדעת, או גרוע מזה, שלא מדעת), מלמדת שגם הם מתקשים להתמודד עם המורכבות.
חרדיות לא מוכנות ללמוד ללא הפרדה
יותר מזה, לאורך עשר השנים האחרונות, בהן הוצרה ההפרדה המגדרית יותר ויותר בשל דרישת קבוצת אינטרס באקדמיה, המציאות הוכיחה שחרדיות לא מוכנות ללמוד ללא הפרדה. הן חוזרות לסמינרים ולתפקידים המסורתיים ומוותרות על רכישת מקצועות עילית שהמפתח אליהם נמצא בידי האקדמיה בלבד (לשמחת הרבנים הקיצוניים בעדות החרדיות, שמתנגדים בתוקף ללימודים אקדמיים מפחד שזה ינמיך את החומות שנבנו סביבם). כך גם קרה באיראן כשהשאה (שנחשב למרבה הגיחוך והזוועה ליברלי) אסר על נשים לצאת לרחוב מכוסות ראש, בהנחה שאז הן יצאו לרחוב בלי הכיסוי שנתפס דכאני בעיני יועצותיו המערביות. בפועל, כ-40 אחוז מהנשים עזבו את עבודותיהן ונשארו ספונות בבתיהן, מה שהפך אותן לתלויות עוד יותר בגברים.
בג"ץ שדן בנושא הבהיר זאת כשפסק ש"מרבית התלמידים הלומדים במסלולים הנפרדים בוחרים בכך מרצונם החופשי, בהתאם להשקפותיהם הדתיות התומכות בהפרדה מגדרית כדרך חיים". בג"ץ גם הכיר בכך ש"מאחר שהציבור החרדי הינו קבוצת מיעוט, אשר ייצוגו בהשכלה הגבוהה נמוך מחלקו באוכלוסייה, אין טעם לפגם בפתיחת מסלולים מיוחדים עבור הציבור החרדי, אדרבה, יש בכך משום תרומה לשוויון המהותי, כך שיינתן ייצוג שוויוני בהשכלה גבוהה לכל חלק וחלק באוכלוסייה". אמת, הפרדה מגדרית כשבאה מבחירה חופשית אינה פגיעה בשוויון אלא להיפך, היא תורמת לשוויון המהותי, כי מאפשרת לחרדיות וחרדים שהודרו עד כה מהאקדמיה להתעצם באמצעותה.
גם הצד השני מקל על עצמו בתארו את הנאבקים נגד ההפרדה המגדרית כקבוצה הגמונית שהשתלטה על האקדמיה הציבורית ומבקשת לחלן את כל מי שנכנס בשעריה, כלומר כמי שפוגעים בחירות ובשוויון. אין זה נכון. למתנגדים טענות כבדות משקל שנוגעות הן בחירות והן בשוויון. ראשית, ההפרדה המגדרית פוגעת בשוויון כשהיא מייצרת תמריץ שלילי להעסקת מרצות, שמנועות ללמד גברים חרדים. שנית, מדובר בחשש אמיתי ממדרון חלקלק. היום מדובר בהפרדה מגדרית במסלולים נפרדים רק למי שעונה להגדרה צרה של חרדי, כשהציבור לא מממן זאת כלל, אבל האם בעתיד זה לא יביא לדחיקת אלה שחפצים (כמוני) בלימודים מעורבים אל מחוץ לאקדמיה? מי יקבע את הגבול כשהניסיון עם החרדים מלמד - כמו בנושא הגיוס לצה"ל - שהם לא מתחשבים באחרים, וכשנותנים להם אצבע הם רוצים את כל היד?
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי הדרך היחידה לפתרון היא להמשיך לעשות את שעשה המשפט ב-300 השנים האחרונות במתח הבלתי נגמר בין חירות לשוויון: לוותר על הסיסמאות הקיצוניות המוחלטות וללטש את פתרונות הביניים. בסוף, כמו שקבע השופט אוליבר הולמס, "חיי המשפט אינם היגיון אלא ניסיון". ומי יותר מהאקדמיה מתאימה לשמש כר לניסיונות כאלה?
פורסם לראשונה: 00:00, 02.12.24
