המשימה שקיבל סא"ל דב (ברי) הררי בצהרי יום שלישי של 3 באוגוסט 2010 הייתה שגרתית למדי. לא רחוק ממשגב עם, במובלעת צמודת גדר אבל עדיין בשטחה הריבוני של ישראל, צמח עץ גדול. בצה"ל חששו שהעץ הזה עלול לשמש את חיזבאללה להסלקת מטען צד, בתסריט דומה לזה שרק ארבע שנים קודם הביא לחטיפתם של אודי גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, ולפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בפיקוד הצפוני החליטו שצריך להוריד את העץ, ולבצע סביבו חישוף. בהתאם להחלטה 1701, צה"ל עידכן את יוניפי"ל, כוח האו"ם שאמור היה לשמור על השקט בדרום לבנון. יוניפי"ל עידכן את צבא לבנון בפעילות הצפויה, וסא"ל הררי, מפקד גדוד המילואים 920, הגיע עם אנשיו לפקח על הפעולה. הוא היה בן 45, אב לארבעה, שכבר מזמן יכול היה לסיים את שירותו, אבל בחר להמשיך ולהתגייס למילואים. ב-10:30 עוד הספיק לשוחח עם אשתו, רונית, ואמר לה שהוא אמור לקפוץ באותו יום לחופשה קצרה הביתה, לנתניה. רק נשארה המשימה של היום – להוריד עץ – וזהו.
המג"ד הררי הגיע לנקודה ליד משגב עם עם כוח הנדסה, מנוף ודחפור. מסביב היה שקט. הררי והמ"פ שלו תיצפתו מחפ"ק מאולתר וניהלו את החישוף. לפתע, בסביבות 12:30, נפתחה מעברו השני של הגבול אש. הררי והמ"פ נפגעו ופונו לבית החולים. כמה שעות אחר כך נפטר הררי ז"ל מפצעיו. המ"פ נפצע קשה.
האש נורתה על ידי כוח של צבא לבנון. צה"ל הקפיץ למקום מסוקים וכלי שריון, ירה לעבר מוצב צבא לבנון ופגע במיפקדת הגדוד. אלוף הפיקוד דאז גדי איזנקוט קיבל טלפונים בהולים מבכירי צבא לבנון, שביקשו ממנו לחדול את הירי. האש פסקה בשעה 14:00, אבל זמן קצר אחר כך צבא לבנון שיגר ארבע רקטות אר-פי-ג'י לעבר טנק צה"ל. בצה"ל כבר שלפו את תוכניות המלחמה מהמגירה, אבל לחץ בינלאומי ותחינות של ממשלת לבנון הביאו את הדרג המדיני להסתפק במכה קלה.
הלבנונים דיווחו על ארבעה הרוגים, בהם גם של עיתונאי מרשת “אל-מנאר”, המזוהה עם חיזבאללה. האירוע, כך התברר, תוכנן להיות מתועד ומשודר. עוד התברר כי את הירי ביצע כוח של 15 חיילים מצבא לבנון, בהובלת קצין שיעי, שהחליט להקים מארב לחיילי צה"ל על פי המידע שהועבר מיוניפי"ל. בסביבה היו גם מחבלי חיזבאללה שלא השתתפו בירי, אבל בנאום שנשא נסראללה באותו ערב הכריז כי "בפעם הבאה נגיב". כל זה קורה מתחת לאפו של יוניפי"ל, כוח האו"ם שכל תכליתו היא למנוע בדיוק אירועים כאלו. גם הפעם הוגשו תלונות לאו"ם. גם הפעם זה לא ממש עזר.
13 שנה מאוחר יותר.
כחודש וחצי לפני 7 באוקטובר וקילומטרים אחדים מהתקרית שבה נפל המג"ד הררי, יצא מְנהל הלחימה של פיקוד הצפון, קצין מילואים בדרגת תא"ל, לסיור שגרתי בקו הגבול. יחד עימו היה גם מפקד מחטיבת גולני. הם עלו לגג של מוצב ציפורן שסמוך למנרה. אף אחד מהם לא ממש הופתע מעמדת חיזבאללה שצמחה כמה עשרות מטרים מהם, מעברו השני של קו הגבול. המחבל שהיה בעמדה הבחין באורחים הבכירים, חייך אליהם בבוז, לאחר מכן החל בסדרה של תנועות גוף מאיימות, ואז שלף מצלמה וצילם להנאתו את הישראלים. כמה עשרות מטרים משם ממוקם מוצב של יוניפי"ל, וגם בו עמדת תצפית. הקצינים הבחינו שחייל האו"ם מחייך גם הוא, כאילו משועשע מהסיטואציה. אם יוניפי"ל היה מבצע את המוטל עליו, העמדה של חיזבאללה כלל לא הייתה צריכה להיות שם.
כשפרצה המלחמה הנוכחית, וחיזבאללה החל לירות מהעמדה הזו, צה"ל השמיד אותה. כשהחל התמרון הקרקעי בדרום לבנון, התגלו שוב ושוב תשתיות נרחבות של חיזבאללה בסמוך למוצב יוניפי"ל שליד העמדה ולמוצבים נוספים של הארגון. עמדות תצפית, מחסני נשק, בונקרים תת-קרקעיים. צה"ל מצא למעלה מ-25 אלף אמצעי לחימה כמו טילים, רקטות וכטב"מים, ולמעלה מ-1,500 תשתיות טרור התקפיות. זה בנוסף לכ-16,600 שיגורים של כטב"מים ונשק תלול מסלול לישראל. "גם עיוור, חירש ותמים לא היה יכול להתעלם מחפירת בונקר ליד המוצב שלו", אומר קצין בכיר בפיקוד הצפון. אבל עובדה: איכשהו, יוניפי"ל לא ידע, לא ראה ולא שמע על אימפריית הטרור שבנה חיזבאללה סביב מוצביו. זו שהייתה מוכנה לבצע 7 באוקטובר, אבל במכפלות רצחניות אפילו יותר.
6 צפייה בגלריה
חימוש שצה"ל תפס בדרום לבנון. "אם חיילי יוניפי"ל ירגיזו את חיזבאללה הם יחזרו הביתה בארון" | צילום: דובר צה"ל
למרות זאת, בהסכם ההסדרה הנוכחי שוב הוטלה מלאכת פירוז דרום לבנון מחיזבאללה על צבא לבנון בפיקוח וסיוע של יוניפי"ל, הארגון שכבר 46 שנה מנסה להיות "כוח השלום" בדרום לבנון, ונכשל שוב ושוב ושוב. קצינים בכירים בצה"ל בעבר ובהווה מזהירים: מה שהיה הוא שיהיה. קצין בכיר בפיקוד הצפון בעבר: "יוניפי"ל הוא לא כתובת למיגור חיזבאללה. אין לו את הרצון ואין לו את היכולת. חיילי יוניפי"ל רוצים לסיים את המשימה ולחזור הביתה בשלום, ואם הם ירגיזו את חיזבאללה הם יחזרו הביתה בארון".
אז מה הסיכוי שנראה עכשיו את יוניפי"ל וצבא לבנון מסיגים את חיזבאללה מצפון לליטני לשנים ארוכות?
"אין סיכוי שזה יקרה".
יוניפי"ל הוקם בהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם ב-1978, מיד אחרי מבצע ליטני. הכוח, כפי שעולה משמו, היה אמור להיות זמני (UNIFIL - Interim Force in Lebanon, כוח האו"ם הזמני בלבנון), ומטרתו הייתה לפקח על הפסקת האש. זה, כידוע, לא ממש עבד, המתקפות משטח לבנון נמשכו, וב-82' ישראל יצאה למבצע שלום הגליל שהפך במהרה למלחמת לבנון הראשונה. אז גם הוקם ארגון טרור קטן ובהתחלה זניח, ששמו חיזבאללה.
צה"ל שהה בדרום לבנון 18 שנה, לצד יוניפי"ל, שלרוב המשיך להוות גורם זניח. אחרי נסיגת ישראל בשנת 2000 נותר כוח של כאלפיים חיילי או"ם, שנועד לסייע לממשלת לבנון להשיב את ריבונותה בשטח. "לבנון זה סוג של פיקציה", אומר תא"ל (במיל') אסף אוריון, שבתפקידו האחרון בצה"ל היה ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי והיום הוא חוקר במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב בארה"ב וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "הממשלה ובעלי התפקידים הם כיסוי למעין קרטל משפחות, שחיזבאללה הוא אחת המשפחות החזקות בו. לממשלת לבנון מעולם לא היו יכולת וכוונה לפרז את השטח, ואל הוואקום המשילותי נכנסו גורמים עוינים לישראל, ובראשם חיזבאללה".
גם אחרי הנסיגה יוניפי"ל נכשל בהשכנת רגיעה. ב-2006, כאמור, בעקבות חטיפתם של גולדווסר ורגב, פרצה מלחמת לבנון השנייה. הפעם מסתיימת המלחמה בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם. ההחלטה קראה להפסקת אש והגדלה משמעותית של כוח יוניפי"ל באזור ל-15 אלף חיילים. תפקידה של כל הארמייה הזו היה לשמור על הפסקת האש, לסייע לצבא לבנון לוודא כי לשטח שמדרום לליטני לא ייכנס נשק שאינו בסמכות ממשלת לבנון, וכן לפרק מנשקם את כל הארגונים החמושים בלבנון. זה כולל, כמובן, את חיזבאללה.
מה קרה בפועל?
אוריון: "כל הממשלות בלבנון הצהירו על מחויבותן ל-1701, אבל אף אחת מהן לא הנחתה את צבא לבנון ליישם את ההחלטה הזאת".
למה בעצם?
"ממשלת לבנון היא איפשהו בין בת ערובה למשתפת פעולה עם חיזבאללה, שידו על העליונה ויכול לכפות את רצונו בכוח. המטרות של ממשלת לבנון לאורך השנים היו לשרוד, להמשיך את זרימת המשאבים של המערב, למנוע מבוכות ובמקביל לייצר לחיזבאללה מעטפת שתאפשר לו להמשיך להתעצם".
בישראל קיוו שיוניפי"ל יהיה הגורם המקשר בין צה"ל ובין צבא דרום לבנון. את זה, לפחות בתחילה, הם עשו. ב-14 באוגוסט 2006 התקיימה פגישת התיאום הראשונה בין צה"ל לבין צבא לבנון בתיווך האו"ם. בראש מחלקת הקישור עמד אז תא"ל (מיל') אוריון, שמספר לראשונה מה קרה שם. "הפגישות התקיימו בווילה מעל הים, בצלע ההר, במחנה של האו"ם (בסיס הפיקוד המרכזי של יוניפי"ל – ג"א) בצד הלבנוני, מול בסיס ראש הנקרה שלנו. בקומה הראשונה סידרו לנו שולחנות וכיסאות בצורת חי"ת. בצד אחד היו אמורים לשבת הלבנונים, בראשות תא"ל מהמודיעין הלבנוני שיש לו קשרים לא רעים עם חיזבאללה, בצד השני אנחנו ובאמצע אנשי האו"ם. אלא שבמפגש הראשון הלבנונים אפילו לא הסכימו להיכנס איתנו לאותו החדר".
ואחר כך?
"אחר כך הם נכנסו, אבל בחודשים הראשונים הלבנונים היו מדברים רק עם האו"ם, לא מסתכלים עלינו, ואומרים 'תגידו לצד השני שכך וכך'. עם הזמן התחלנו לדבר ישירות ונוצר קשר עין. זה בעצם היה ההישג הגדול והחשוב בנוכחות של יוניפי"ל. בזכות השיחות נחסכו הרבה הסלמות במקרים של חוסר הבנה. למשל, כשהחלטנו לבנות חומה בכפר כילא (סמוך למטולה – ג"א), אז היה טוב לתאם את זה עם צבא לבנון ולחסוך כיווני נשקים אחד על השני של הכוחות בשטח".
למיטב ידיעתך, השיחות האלה היו מתואמות עם חיזבאללה?
"אני בטוח שחיזבאללה ידע מה קורה. מדי פעם אפילו היו הדלפות מתוך השיחות האלה בעיתונות הלבנונית, תמיד דברים בסגנון 'צבא לבנון נזף באויב הציוני על הפרות אוויריות של צה"ל בשטח לבנון'".
זו דוגמה טובה ליתרונות של יוניפי"ל כשהוא מצליח לבצע את משימתו. אבל אז התברר שחיזבאללה מצא דרכים להערים על יוניפי"ל, ולא שזה היה קשה מדי. לפני כעשור נרשמה בלבנון עמותה סביבתית בשם "ירוק ללא גבולות". בהתחלה הם הגיעו במדים של מעין סיירי שמורות טבע, ושתלו עצים לאורך הגבול. אחר כך הם אפילו לא טרחו ללבוש את המדים והגיעו על אזרחי. אוריון: "ואתה רואה סיור של חמישה חבר'ה, חלקם עם אקדחים, ויש להם מצלמות עם עדשת זום של חצי מטר, והם עולים על עמדות תצפית, קובעים עליהן דגל של 'ירוק ללא גבולות' ומגיעים יום אחרי יום, מתצפתים ורושמים לעצמם נקודות. די מהר התברר שאלה חיילי כוח רדואן שעושים איסוף קרבי".
תא"ל אוריון: "רמת ההרתעה של יוניפי"ל מחיזבאללה גבוהה". ממה זה נובע? "איך אמר לי קולגה איטלקי? 'אני מאיטליה, אתה חושב שאני לא יודע לזהות מאפיה כשאני רואה אותה?'"
העמותה "הירוקה" השתלטה על שטחים סמוכי גבול בדרום לבנון, ומנעה מסיורי יוניפי"ל להיכנס למקומות בטענה כי "האזור הוגדר כשמורת טבע עם גישה מוגבלת, כדי לשמור על היער", כך על פי דיווח של האו"ם עצמו מיולי 2018. אחר כך, כשנורו מהאזורים האלה טילי קורנט לעבר מוצב צה"ל באביבים וחיילי יוניפי"ל ביקשו לסייר במקום, צבא לבנון הגביל את תנועתם, בטענה שחלק מהשטחים הם פרטיים ולא ניתן להיכנס אליהם. האו"ם לא ממש יצא מגדרו כדי ללחוץ על לבנון לעמוד בהחלטה שמועצת הביטחון קיבלה.
התוצאה הייתה שהחלטה 1701 הלכה ואיבדה מעֶרכה. באחד מימי סוף קיץ 2010, בדיוק חודש אחרי התקרית שבה נפל המג"ד הררי, אירע פיצוץ עז באזור כפר שהאביה, כ-20 ק"מ מזרחית לצור. "תוך חצי שעה היה שם כטב"ם שלנו מעל האתר, וזיהינו פעילות סביב המבנה", משחזר אוריון. "זה היה מחסן תחמושת שהתפוצץ. מיד התקשרתי למפקד יוניפי"ל, וביקשתי ממנו לשלוח כוחות למקום. המפקד אמר לי שהם כבר שם, מקיפים את המעגל הפנימי של צבא לבנון שסורק את האתר. אבל הכטב"ם שלנו מצלם בדיוק מה שקורה, ואני אומר לו שאנחנו לא רואים אותם במקום, ומה שאנחנו כן רואים זה אנשים שמפנים מהאזור כל מיני עצמים ארוכים, שלא בדיוק נראים כמו דלתות יוקרה, אלא יותר כמו רקטות. היינו בטלפון עד הלילה, ובשתיים-שלוש לפנות בוקר אמרתי לו: תקשיב, המשאיות עכשיו יוצאות, כדאי שתעצרו אותן ותבדקו מה יש בהן. אבל המשאיות המשיכו, חצו את הליטני ונכנסו למסגד בנבטייה".
ובמקרה שצה"ל רואה משאיות חשודות נכנסות למסגד בדרום לבנון, מה הוא אמור לעשות?
"לדווח ליוניפי"ל ולבקש מהם לחקור את האירוע".
קצין הקישור ליוניפי"ל היה אז סא"ל (מיל') יהונתן קונריקוס. "באותו קיץ הייתה שרשרת אירועים מביכים לחיזבאללה, שכללו פיצוצים והתלקחויות בבתים שגרמו לשריפות ולנזק בכפרים", מספר קונריקוס. "כשביקשנו מיוניפי"ל לחקור את האירועים, הם ענו שצבא לבנון לא מאפשר, כי מדובר ב'שטחים פרטיים'. בפיצוץ בשהאביה נגמרה הסבלנות והפעלנו לחצים ותקשורת בינלאומית, וסוף-סוף, אחרי כמה שבועות, נָתְנו ליוניפי"ל להיכנס ולתחקר".
ומה גילו שם?
"בתים מסודרים, נקיים, קירות צבועים. חיזבאללה בודד את האזור, הוציא את כל שאריות התחמושת, ואחרי שניקו טוב-טוב, צבא לבנון הזמין גנרל מיוניפי"ל לסיור מודרך ואמרו לו: הנה תראה, זה בסך הכל מחסן".
אלה ממצאי תחקיר יוניפי"ל כפי שהופיעו בדוחות: "החקירה לא קבעה את סיבת הפיצוץ, שכן ראיות אפשריות טופלו או הוסרו לפני שצוות החקירה של יוניפי"ל הורשה להגיע למקום האירוע". מי טיפל? מי הסיר? לאו"ם פתרונות.
בשנים האחרונות כוח יוניפי"ל עומד על כ-10,000 חיילים ועוד כ-800 עובדים אזרחים, מקומיים וזרים, שמספקים שירותים לארגון. כמות אנשים כזו מספקת מקור הכנסה משמעותי עבור תושבי דרום לבנון. יוניפי"ל הפך למקור תעסוקה וג'ובים למקומיים, באופן שיותר ממזכיר את אונר"א בעזה.
גם המדינות ששולחות את חייליהן לכוח, לא עושות זאת רק משיקולים של שאיפה לשלום עולמי. האומות שמרכיבות את יוניפי"ל, ובראשן מדינות מזרח אסיה כמו אינדונזיה, הודו ונפאל, נהנות מתקציבים גדולים. התקציב הכללי של כוח יוניפי"ל נאמד בכחצי מיליארד דולר בשנה, ומגיע מהמדינות החברות באו"ם, בעיקר מארה"ב. "למדינות המתפתחות זו הכנסה לא רעה", אומר אוריון. "אז יש אינטרס בירוקרטי בהנצחת המשימה, גם בזמן לחימה, שכן אחריה יוניפי"ל יוכל להגדיל את כוחו, מבחינת תקציבים והיקפים, וגם המדינות התורמות יוכלו לספק שירותים שיידרשו למאמצי השיקום, למשל, שגדודי הנדסה סיניים יבואו כדי לבנות גשרים".
במצב כזה, ההפרות החוזרות ונשנות של 1701 אחרי מלחמת לבנון השנייה לא ממש עניינו אף אחד. חיילי יוניפי"ל לרוב התעלמו מכך שחיזבאללה שיקם את עצמו, התעצם והתבסס מאוד בכפרים שמדרום לליטני. בתים הפכו למחסני נשק, גבעות בשמורות טבע לנקודות תצפית, ומתחת לכל אלה נחצבה תשתית תת-קרקעית ענפה. צה"ל, שנכווה ב-2006, שמר כל העת על איסוף מודיעין מהאוויר, למרות האיסור על כך בהחלטה על הפסקת האש.
"הייתי בא לפורטולנו (לוצ'יאנו פורטולנו, לשעבר מפקד יוניפי"ל – ג"א) ואומר לו איפה מצאנו כוחות חיזבאללה", מספר אלוף (בדימוס) יאיר גולן, לשעבר אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל, "והוא היה עונה לי 'מה אתה רוצה שאני אעשה, לא נותנים לי להיכנס לכפר. זאת הפרה, אני אדווח על הפרה'. אז היינו גומרים שנה עם 1,723 הפרות של חיזבאללה. ומה יצא לנו מזה?"
ישראל מחתה בפני האו"ם על היעדר טיפול, אבל גם לבנון מחתה והתלוננה על הפרות מצד ישראל ועל פגיעה בריבונותה האווירית. האו"ם, כמו האו"ם, הוציא דוחות על הפרות הדדיות - ומשלוחי הנשק של חיזבאללה המשיכו לזרום.
6 צפייה בגלריה
יאיר גולן בימיו כסגן הרמטכ''ל. ''היינו גומרים שנה עם 1,723 הפרות של חיזבאללה ומה יצא לנו מזה?''
(צילום: דובר צה"ל)
"צריך לזכור שהסמכות של יוניפי"ל לאכוף היא מוגבלת", אומרת אורנה מזרחי, בעברה סגנית ראש המל"ל למדיניות חוץ והיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי. "היכולת העיקרית שלו להגיב להפרות היא בצורת דיווחים למועצה ומתן המלצות. כל ארבעה חודשים הוא מוציא דוחות על המצב בשטח, מציין כמה סיורים עשה ואילו פעולות ומדווח על ההפרות של הצדדים. בדרך כלל היו מניחים זה לצד זה, בסימטריה מעוותת, את ההפרות מהצד הלבנוני לצד הפרות של צה"ל בתחומי הריבונות האווירית של לבנון. בסופו של דבר, לפי ההסכם, מדינת לבנון, באמצעות צבאה, היא האחראית למניעת הפרות בשטחה".
"הדוחות שיוניפי"ל מוציא הם מאוד-מאוד חלביים", אומר תא"ל (מיל') אוריון, "חיזבאללה כמעט לא מוזכר שם. אפילו לפני כמה שבועות, כשנפתחה אש על סיור של יוניפי"ל, הדיווח ציין שהירי הגיע מ'ארגון לא ממשלתי'. רמת ההרתעה שלהם מחיזבאללה היא כל כך גבוהה".
"לפני שאנחנו תוקפים בקרבת מוצב או"ם אנחנו מתריעים על כך לחיילי יוניפי"ל ומבקשים מהם להיכנס לבונקרים", מספר קצין בכיר בפיקוד, "הרבה פעמים גילינו שההתרעה הזאת עוברת לצבא לבנון, ולפעמים ראינו שגם חיילי חיזבאללה נכנסו פתאום לכוננות ספיגה"
ממה זה נובע?
"איך אמר לי קולגה איטלקי? 'אני מאיטליה, אתה חושב שאני לא יודע לזהות מאפיה כשאני רואה אותה?'"
מה זה מאפיה?
"בתקופה שאחרי מלחמת לבנון השנייה, יוניפי"ל היה יחסית פעלתן, הגיע למקומות, חשף דברים. היה קצין ספרדי אחד נמרץ במיוחד, שנכנס לסייר בכפרים מבלי תיאום מוקדם. בחיזבאללה לא אהבו את זה, והתחילו להגיע סימני אזהרה. ב-24 ביוני 2007 התפוצצה מכונית תופת סמוך לעיירה אל-חיאם, צפונית למטולה, והרגה שישה משקיפים מהגדוד הספרדי. זה נועד לאותת לכוחות השונים שכדאי להם להירגע, וכולם הבינו את המסר. ראינו מאות אירועים של התנכלויות, כולל רציחות. ובאמת, הכוחות הפנימו את המגבלות".
וכך, לאט-לאט, חיזבאללה הכביד את ידו על יוניפי"ל. ב-4 באוגוסט 2018 ארבעה רכבי סיור של הכוח הצרפתי הראו נחישות ונכנסו לאזורים שחיזבאללה הכריז כסגורים. מחוץ לשערי עמדת האו"ם בעיירה מג'דל זון תקפו אותם לפתע 20 מחבלי חיזבאללה בלבוש אזרחי, ניפצו את שמשות הרכבים בפטישים, ירו על הרכבים, שלפו את החיילים ולקחו את נשקם, ירו על הרכבים, הכו אותם והעלו באש את אחד הרכבים. חיילי יוניפי"ל לא הגיבו, ולאחר מכן ביקשו את עזרת צבא לבנון. בדוח האו"ם מחבלי החיזבאללה תוארו כ"יחידים בבגדים אזרחיים". המסר שוב הופנם.
6 צפייה בגלריה
השמדת מנהרת חיזבאללה במבצע "מגן צפוני". בדוח האו"ם אפילו לא נכתב מי חפר אותן | צילום: דובר צה"ל
גם צה"ל ניסה להראות ליוניפי"ל מה מתחולל בשטח שעליו הארגון אמור לפקח. "בסוף 2018 יצאנו למבצע 'מגן צפוני' (המבצע להשמדת מנהרות חיזבאללה שחדרו לשטח ישראל – ג"א)", מספר סא"ל (מיל') קונריקוס. "צוותי ההנדסה קדחו בשטחנו, וברגע שהיו מוצאים מנהרה היינו מביאים אנשי מחקר ותיעוד של יוניפי"ל ומורידים לתוך המנהרות. הם היו הראשונים בשטח שצה"ל הראה להם את המנהרות מבפנים. אחר כך נתנו להם גם צילומי אוויר ונקודות ג'י-פי-אס מדויקות, וביקשנו מהם לטפל ולחקור את פתחי המנהרות מהצד הלבנוני, בכפר כילא ובראמיה וכדומה. האו"ם ביקש מצבא לבנון אישור לגשת, סורב, ועד היום הם לא זכו להיכנס. צבא לבנון אמר שהוא השתלט על הבונקר, ובפועל חיזבאללה המשיך להשתמש בו".
האו"ם, כמובן, יכול היה להפעיל כלים רבים לאכיפת 1701, מגינויים ועד סנקציות. אבל הדוחות שלו אפילו לא הצביעו על קשר בין החיזבאללה לבין המנהרות. נראה שיד נעלמה חפרה אותן.
ואז פרצה המלחמה הנוכחית, וחיזבאללה החל לירות בגלוי רקטות, כטב"מים, טילי נ"ט ומרגמות לעבר שטח ישראל. ביוניפי"ל המשיכו למלא דוחות. בדוח מספר 55 של יוניפי"ל למועצת הביטחון, מ-12 ביולי, האחרון שפורסם בינתיים, המצב מתואר כך: "בין 21 בפברואר ל-20 ביוני, יוניפי"ל תיעד 4,572 שיגורים שנורו משני עברי הקו הכחול (הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון – ג"א). מתוך השיגורים הללו, 1,540 היו מצפון הקו הכחול (כלומר, לבנון), ו-3,032 היו מדרום הקו הכחול (כלומר, ישראל)". מי שקורא את הדוח הזה מקבל תמונת מצב סימטרית בין ארגון טרור שפתח במתקפה לבין מדינה שמגינה על עצמה, ולפי המספרים, באותה עת המדינה היא שמבצעת יותר "הפרות".
בצה"ל היו שמחים אם יוניפי"ל היו מסתפקים רק בדוחות מעוותים, אבל ברגע שישראל נכנסה לתמרון קרקעי בדרום לבנון, יוניפי"ל הפך לגורם מפריע ממש. לא אחת צה"ל נאלץ לעצור פעולות מחשש לפגיעה באנשי האו"ם. המפקדים בשטח, כך אומר גורם בפיקוד הצפון, מונחים לא לירות אם יש סכנה לביטחון כוחות יוניפי"ל, או אפילו לחיילי צבא לבנון. "לפני שאנחנו תוקפים בקרבת מוצב או"ם אנחנו מתריעים על כך לחיילי יוניפי"ל ומבקשים מהם להיכנס לבונקרים", מספר קצין בכיר בפיקוד, "הרבה פעמים גילינו שההתרעה הזאת עוברת לצבא לבנון, ולפעמים ראינו שגם חיילי חיזבאללה נכנסו פתאום לכוננות ספיגה".
אתם חושדים שצבא לבנון או אפילו יוניפי"ל מעבירים מידע לחיזבאללה?
"אנחנו לא יודעים להגיד. יכול להיות שדיווחים עוברים בטלפון או ברשתות קשר וחיזבאללה מאזין להם. מה שכן ראינו זה שהתרעות לבסיסי יוניפי"ל משנות את ההתנהגות של כל השחקנים בשטח".
בתחילת התמרון הקרקעי צה"ל ביקש מכוחות יוניפי"ל להתפנות מדרום לבנון, כדי למנוע פגיעה לא מכוונת בחייליו. לקריאה זו הצטרף גם ראש הממשלה נתניהו, שפנה למזכ"ל האו"ם, אולם הכוחות נשארו. ואכן, משקיפי האו"ם נפצעו ואף נהרגו בכמה תקריות, אם מירי בשוגג של צה"ל ואם מירי חיזבאללה, שלא ממש סופר את חיילי יוניפי"ל.
אם כן, מדוע יוניפי"ל נשאר?
אורנה מזרחי: "העמדה הרשמית של האו"ם היא שהחלטת מועצת הביטחון היא מחייבת. וכל עוד ההחלטה תקפה, אין לאו"ם מנדט להוציא את יוניפי"ל מדרום לבנון".
ומה הם עושים בזמן הזה?
"בעיקר מסתגרים בתוך הבסיסים ומדי פעם יוצאים החוצה לצורך משימות הומניטריות דחופות למען תושבי לבנון, סיוע בפינוי פצועים, למשל, או לצורך הספקה עצמית, שינוע מכליות מים וכדומה".
שיירות האו"ם הללו, לפחות בתחילת המלחמה, שימשו את חיזבאללה כדי לנוע על הצירים בבטחה. רכבי חיזבאללה פשוט השתלבו בין רכבי האו"ם, וכך היו מוגנים מפגיעה. זה עובד ככה: כדי להוציא שיירת רכבים למוצביו, למשל עם מים ומזון, יוניפי"ל נדרש לתאם זאת מול צה"ל. לעיתים קרובות קציני הקישור של צה"ל הסכימו לעצור את הלחימה לבקשת יוניפי"ל. בפועל, כשהשיירות יצאו לדרכן, לא אחת צה"ל זיהה בהן מכוניות "נספחות", שמשמשות את חיזבאללה. בצה"ל לא יודעים להשיב אם יוניפי"ל הסכים לטרמפיסטים האלה ברצון או שהדבר נכפה עליהם, אבל בשורה התחתונה השיירות לא ספגו אש, וגם רכבי חיזבאללה יכלו לנוע בהן.
למרות התסכול המתמשך, ישראל נתנה בכל שנה את הסכמתה להארכת המנדט של יוניפי"ל. ההחלטה מתקבלת במועצת הביטחון של האו"ם בכל אוגוסט, בידי חמש החברות הקבועות: צרפת, בריטניה, ארה"ב רוסיה וסין, ועוד עשר מדינות מתחלפות. כדי להאריך את המנדט נדרשת גם הסכמתם של שני הצדדים, ישראל ולבנון.
מזרחי: "בכל שנה לפני ההחלטה היו ויכוחים בתוך מערכת הביטחון שלנו האם להסכים להארכת המנדט של יוניפי"ל או לא. מצד אחד, היו מי שאמרו שאם הכוח כל כך לא אפקטיבי, עדיף כבר להעיף אותו. מצד שני, וזו העמדה שהתקבלה כל השנים, אמרו שעדיפה נוכחות של כוח בינלאומי, שלפחות תהיה כתובת לפנות אליה, מאשר שלא יהיה שם כלום".
יאיר גולן: "כשהמנדט הוא של פיקוח ולא של אכיפה, לא משנה איזה כוח בינלאומי יוצב שם, הוא לא יהיה אפקטיבי. כשישבנו באזור הביטחון היה לנו נוח לשמור על חופש פעולה, אבל אחרי 2006 אני לא מצליח להבין למה ישראל לא פעלה לשנות את המנדט".
למעשה, החלטה 1701 לא מפרטת מה צריך כוח יוניפי"ל לעשות במקרים של הפרת ההסכם. "יוניפי"ל", כך לשון ההחלטה, "יוכל לפעול ככל הדרוש באזור פריסת כוחותיו בהתאם ליכולותיו, כדי להבטיח שהאזור לא ישמש לפעולות התקפיות מכל סוג שהוא". על הפרשנות המצמצמת שמורה לכוחות להסתפק בדיווחים חלביים בלבד אחראים היועצים הפוליטיים של יוניפי"ל בשטח.
"בראש שרשרת הפיקוד של יוניפי"ל נמצאים היועצים הפוליטיים", אומר סא"ל (מיל') קונריקוס. "הם אלה שמורים לחיילים בשטח, שיכולים להיות מאוד חיוביים ובעלי רצון להשפיע, להימנע מפעולות, והם אלה שמקבלים את ההנחיות ממטה האו"ם בניו-יורק, שמורכב מאנשים שלאו דווקא רוצים בטובתנו".
לדברי קונריקוס, שעבד שלוש שנים במטה האו"ם כשליח צה"ל והיום משמש כעמית בכיר במכון המחקר האמריקאי FDD (הקרן להגנה על דמוקרטיות), היועצים "הם עסקנים שעסוקים בשרידות פוליטית. הם רוצים שקט תעשייתי, ובעזרת כל מיני התפלפלויות משפטיות הם נמנעים מלממש את המנדט שלהם ולוודא שחיזבאללה לא נפרס בדרום לבנון".
6 צפייה בגלריה
כוחות יוניפי"ל בדרום לבנון. "עסקנים שעסוקים בשרידות פוליטית" | צילום: מוהד רספאן/ איי־אף־פי
ובינתיים? מברקים ודוחות. "הייתי יושב וקורא, לא תמיד ברשות, את המברקים שהם מעבירים", מספר קונריקוס, "והייתי נדהם לראות שהמציאות בשטח מתווכת באופן מסולף ושקרי למטה בניו-יורק. תקיפות אלימות מוצגות כהתנהגות בלתי ידידותית של אזרחים, והמטה מקבל תמונה כאילו ההסכם ממומש ויוניפי"ל מסייר חופשי במרחב, למעט הצקות ספונטניות של אזרחים פה ושם".
גם ישראל לא עשתה מספיק כדי ללחוץ על יוניפי"ל. "עם משרד חוץ מוחלש, ישראל מתנהלת ממשבר למשבר בלי אסטרטגיה סדורה", אומר קונריקוס. "אף פעם לא היה דיון רציני על תרומתו של יוניפי"ל, האם צריך להגדיל או להקטין אותו ואיך אפשר להשפיע עליו לטובתנו".
בשבוע שעבר נחתם עוד הסכם הסדרה, והוא מבוסס ברובו על החלטה 1701. זו אותה החלטה שעליה אמר נתניהו בשעתו: "הפסקת אש בתנאים הנוכחיים טומנת בחובה סכנה קיומית לישראל. ישראל תוכל להיות שבעת רצון רק אם יושג ניצחון מלא על חיזבאללה. בהיעדר ניצחון כזה תאוים ישראל גם בעתיד על ידי טילים איראניים ארוכי טווח". ההבדל הוא שאז נתניהו היה ראש האופוזיציה.
את מימוש ההסדרה, אז כמו היום, אמור לאכוף צבא לבנון, ועליו יהיה לדאוג שחיזבאללה וארגוני טרור אחרים לא יפעלו מדרום לליטני ולא תהיה כל תעבורת נשק בלתי מפוקחת לאזור. לצידו ייפרסו באזור כוחות יוניפי"ל, כדי שיסייעו לממשלת לבנון וצבאה לעמוד על מימוש ההסכם. כן, שוב יוניפי"ל.
השינוי המהותי שבכל זאת הושג הפעם הוא שכבה שלישית של מנגנון פיקוח ואכיפה בינלאומי, בהובלת ארה"ב. מדובר על הקמת ועדה עצמאית שבראשה יעמוד גנרל אמריקאי ובהשתתפות נציגים מבריטניה וצרפת. הוועדה תקבל דיווחים וייתכן שגם תוכל לבצע חקירות בעצמה ולהפעיל סנקציות במידת הצורך. האם זה מספיק? "למעט המעורבות האמריקאית הישירה, אני לא רואה שינוי משמעותי בהסכם הזה", אומר קונריקוס. "אסור לנו להשלות את עצמנו שמישהו אחר יפקח, ינטר ויאכוף. בסוף, הנוכחות הבינלאומית היא יותר מראית עין, והאחריות היא על צה"ל".
"מנגנון הפיקוח הזה יהיה אפקטיבי רק אם הוא יוכל להפעיל לחצים משמעותיים על ממשלת לבנון", אומר אוריון. "ישראל בטוח תשקיע הרבה מאוד במודיעין ביום שאחרי, זה הוכיח את עצמו בעבר וצריך להמשיך עם זה. ואז, כשנזהה אינדיקציות להפרות, תעלה התלבטות מה לעשות עם המידע הזה. אם נעביר את המידע ליוניפי"ל או לוועדה (בראשות האמריקאים – ג"א), ואלה בתורם יעבירו לצבא לבנון ובסוף לא יקרה עם זה כלום, אולי עדיף יהיה כבר לשמור את המידע לעצמנו, לעת הצורך, ולא לסכן מקורות".
ישראל התעקשה בהסכם הנוכחי לשמור על חופש פעולה נגד איומים מיידיים, כמו התארגנות לירי טילים, הפעלת מטעני חבלה או הברחת אמל"ח. לגבי הפרות שאינן מהוות איום מיידי, ישראל תידרש לדווח למנגנון הבינלאומי, ורק אם הכוחות בשטח לא יאכפו את ההפרה, תוכל ישראל להגיב. מדינת לבנון לא יכלה לחתום על הסכם שפוגע בגלוי בריבונותה, ולכן סעיפים אלו נחתמו בהסכם צדדי בין ארה"ב לבין ישראל בלבד.
"לא נחשפתי להסכם, אבל על פי הדיווחים בתקשורת גם המכתב הזה של ארה"ב הוא לא ערובה לפעולות אכיפה כנגד הפרות חיזבאללה", אומר יאיר גולן. "גם זה בסופו של דבר מנגנון פיקוח, אולי יותר מהימן, אבל זו לא ערובה בעלת ערך משמעותי. זכותה של מדינה על פי החוק הבינלאומי להגן על עצמה, לא צריך מכתב מהאמריקאים בשביל זה".
לו היית יכול לקבוע את תנאי ההסכם, מה היית רוצה שיהיה בו?
"הייתי מחתים את ממשלת לבנון על מגבלות לחיזבאללה, למשל שאין נוכחות חיזבאללה מדרום לליטני, ונותן לכוח בינלאומי, יוניפי"ל או אחר, סמכויות אכיפה באזור הזה, קובע שבין הליטני ועד לנהר האוואלי (כ-20 ק"מ צפונית לליטני – ג"א) אין באפשרות חיזבאללה להחזיק נשק ארוך טווח, ומסמיך כוח פיקוח בינלאומי באזור הזה".
אז זה עדיין יוניפי"ל או ארגון דומה.
"בסופו של דבר, המבחן האמיתי הוא מבחן המעשה. האם בהפרות הראשונות, המדיניות תהיה פחדנית, לא להגיב ולא לעשות כלום, או שנחליט שאנחנו מגיבים".
מהאו”ם נמסר בתגובה: “יוניפי”ל הוא כוח משימתי חסר פניות לשמירת שלום התומך ביישום החלטה 1701 על ידי הצדדים. חיילי השלום של יוניפי”ל מנטרים ומדווחים על הפרות, ומעולם לא קיבלו את המנדט ‘לאכוף’ את ההחלטה. ההחלטה גם אינה מעניקה לנו את הסמכות לפרק את חיזבאללה או למנוע בכוח חדירות ישראליות ללבנון, מכיוון שמועצת הביטחון לא ביקשה זאת מאיתנו. הבעיה היסודית במשך 18 השנים האחרונות היא חוסר אמון בין הצדדים, אשר כל אחד מהם רוצה שהצד השני יממש את התחייבויותיו, אך עושה מאמץ מועט לממש את שלו. בהיעדר רצון הצדדים, ההחלטה לא תיושם.
“לכוח המשימה אין סמכות להיכנס בכוח לכל מיקום, אלא אם יש ראיות ברורות לכך שמתבצעות שם פעולות העלולות להוביל לפעילות עוינת באותו הזמן. לבנון היא מדינה ריבונית, ובכל המקרים, יוניפי”ל מבקש מהרשויות הלבנוניות לאפשר גישה. בקשות אלו, לצערנו, לרוב לא הותרו.
“יוניפי”ל דיווח על מתקנים המשויכים לארגון ‘ירוק ללא גבולות’, בהם נקודות לאיסוף מודיעין ומטווחי ירי פעילים, וביקש מצבא לבנון גישה למקומות. יוניפי”ל גם דיווח על היעדר גישה מתמשך למנהרות שפורסמו ב-2018. ברוב המקרים בקשותינו נותרו ללא מענה, כפי שדווח למועצת הביטחון. יוניפי”ל מעולם לא הכחיש את נוכחותם של קבוצות חמושות בדרום לבנון. בדרך כלל התייחסנו לאנשים החשודים הללו כ’גורמים לא מדינתיים’ או מונחים דומים כאשר השתייכותם לקבוצה חמושה ספציפית לא הייתה ודאית ב-100 אחוז.
“מאז תחילת העימות, גם צה”ל וגם חיזבאללה השתמשו בעמדות ובאנשי האו”ם כמגן אנושי. אנו מזכירים לכל הלוחמים כי קדושת מתקני ואנשי האו”ם חייבת להישמר בכל עת, וכי פעולות המסכנות את חיילי השלום הן הפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי”.
