תוך כדי שיחה מושיטה הקמב"צית את פומית הקשר למח"ט גבעתי, לירון בטיטו. אנחנו יושבים בחמ"ל החטיבתי בבית נטוש אי שם בלב ג'באליה. על הקיר מסכים שעליהם אפשר לראות את תמונת המצב של כוחותינו, זיהוי אויב ושידורים "בלייב" מאמצעי התצפית השונים. "כוח של צבר זיהה שני מחבלים מתקרבים אליו במטרה לפגוע בו, כנראה עם נ"ט", אומר לי אלוף-משנה בטיטו בשלווה, ומוסיף: "המג"ד כבר מטפל בעניין".
רון בן ישי עם הלוחמים בג'באליה | צפו
(צילום: רון בן ישי)
חטיבת גבעתי נלחמת כבר יותר משנה, למעשה מ-7 באוקטובר. אלוף-משנה בטיטו, המח"ט, קפץ מביתו בשבת הארורה ההיא ונלחם עם כוחות שהצליח לאסוף מהחטיבה; בהתחלה בשדרות ואחר כך בכפר עזה. מלבד שבוע התרעננות, חטיבת גבעתי כמעט שלא עזבה את שטח הרצועה. עכשיו, בג’באליה, המשימה שלהם היא לפרק התארגנות גדולה מאוד של חמאס שצמחה כאן אחרי שכוחות צה"ל פינו כאן את השטח.
"כעת המחבלים מנהלים נגדנו מלחמת גרילה אורבנית. לרוב בחוליות קטנות של שניים-שלושה אנשים, אבל כשפשטנו לכאן היו פה כמה אלפים", אומר מח"ט גבעתי. "אלף חיסלנו, כאלף שבינו, אבל נשארו עוד כמה מאות. רובם פנאטים, ג'יהאדיסטים איסלאמים, אבל גם מחבלים שהשתתפו בפועל בטבח ובמעשי הזוועה של 7 באוקטובר. אלה לא נכנעים, כי הם חוששים ממה שנעשה להם אם ייתפסו".
לכל חוליה אזור גיאוגרפי שנמצא תחת אחריותה. יש בידם, כך מספרים לוחמי גבעתי, עשרות מטענים ומטולי RPG מכל הסוגים. הם מצליחים להסב לעיתים אבידות לכוחותינו, אבל לאחרונה מבחינים מפקדי גבעתי שיש לפעילי חמאס מחסור בחימושים.
למנוע את שיקום חמאס
צה"ל מנהל את הלחימה בסדרה של פשיטות לעבר איתורים (מבנים או יעדים של האויב - רב"י) שהמודיעין שמתקבל משב"כ ומאמ"ן בארץ מכוון אותם אליהם. כעת מדובר בדרך כלל בבתי ספר שבהם מצאו מחסה נשים, ילדים וזקנים - והמחבלים מנסים להסתתר ביניהם. לוחמי גבעתי, בדרך כלל רכובים על נמ"רים ובחיפוי טנקים, מכתרים מקום כזה במהירות, תוך פחות משעה, ואז המחבלים, שמבינים שהם כותרו, מנסים לברוח.
הלוחמים עושים שימוש נרחב מאוד ברחפנים מכל הסוגים, כולל רחפני כריזה שבאמצעותם מנחים את האוכלוסייה האזרחית הלא-לוחמת לאן לנוע כדי לא להיפגע. הרחפנים האלה גם רואים את המחבלים הנסים ומטילים עליהם מטעני נפץ, או מכוונים את הכוחות שעוקבים אחריהם בסמטאות.
כשאתה נוכח בשטח ומשוחח עם מפקדים ולוחמים, אתה מבין שאין שחר לקביעתו הבוטה של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון שאמר כי בצפון הרצועה מתבצע טיהור אתני. אתה מתרשם שהפעילות היא מבצעית נטו ונועדה לשרת מטרה כפולה: ליצור לחץ על חמאס, בעיקר בעניין החטופים, ולמנוע ניסיונות התארגנות מחדש והשתקמות נוספים של חמאס בצפון הרצועה, במרחק של כארבעה קילומטר מנתיב העשרה ומשדרות.
רוב הצירים שצה"ל סולל כעת בשטח נועדו בעיקר לאפשר תנועה מהירה, לוגיסטית ומבצעית, אל עומק שטח הרצועה. מהירות תנועה מקשה על המחבלים לפגוע בכוחות. מסדרון נצרים וציר פילדלפי הם כבר סיפור אחר, להם יש תכלית אסטרטגית ואולי גם פוליטית, אבל הצירים שנמתחים בשטח פשוט נועדו לאפשר לצה"ל לנוע מהר ובביטחון בשטח הרצועה, גם בימי החורף הבוציים וגם "ביום שאחרי".
אין לפי שעה סימנים בשטח שיעידו על מימוש כוונות גורמים בקואליציה לחזור ולהתיישב בעזה. יש אמנם בשטח מי שסבורים שצריך להישאר עוד תקופה ברצועה כדי לוודא שחמאס לא ישתקם, אבל לא הבחנתי בתמיכה נלהבת ברעיון ההתיישבות מחדש. בכל מקרה, בשטח מתנהל כבר עכשיו מה שמפקדי צה"ל תיארו כשלב ג' של הלחימה - כלומר, פשיטות מהירות בכוחות קטנים יחסית לעבר מחבלים שהמודיעין מאתר והשמדת מחבלים שמנסים להתקרב לכוחותינו.
אני מצטרף לנמ"ר של מג"ד צבר, סא"ל מתן אלגרבי. ב-7 באוקטובר הוא נפצע בבטנו במהלך הלחימה בכפר עזה, אבל חזר לחטיבה ומהקיץ האחרון הוא נלחם ללא הפסקה. אנחנו נוסעים בסמטה צרה. כל תל חורבות מזכיר לו משהו. "פה נהרג לי בשבוע שעבר לוחם יקר, רון אפשטיין מנשר, ופה נפצע אחד המ"פים שלי", הוא אומר. חטיבת גבעתי איבדה 71 לוחמים במלחמה הזאת, גדוד צבר לבדו איבד 17 לוחמים ורבים אחרים נפצעו.
הלוחמים במקום הראשון
אנחנו נעצרים כמאה מטרים מאחורי הכוח הקדמי של הגדוד, שנתקל במחבלים כשהייתי בשיחה עם המח"ט. המג"ד, מתן, יורה עכשיו צרור ממקלע הסיפון לעבר תנועה חשודה. "עוד מעט נשמיד אותם בתקיפת קרב", הוא אומר. "תקיפת קרב" משמעה שמטוס קרב של חיל האוויר יטיל חימוש מדויק על המבנה שבו מסתתרים המחבלים ויגמור את הסיפור. למה לסכן לוחמים כשפצצה אחת יכולה להשיג את המטרה. השילוב ההדוק בין הזרועות והחילות השונים הוא אחד המאפיינים החדשים והמוצלחים ביותר של המלחמה הזו, וגורם מרכזי בשמירה על ביטחון כוחותינו.
לא הרחק מאחורינו נמצא נמ"ר הפינוי. הפרמדיק יריב מתל אביב מספר לי שבמהלך המלחמה הם צברו ניסיון, וכעת הם מצליחים להביא פצועים בתוך פחות מחצי שעה לגבול או לפינוי במסוקים, ותוך כשעה לבית החולים. המהירות קריטית להצלת חייהם, אבל קריטיות לא פחות מכך הן מנות הדם הטרי שיריב הזרים לעורקי הפצועים שהיו בטיפולו דקות ספורות אחרי הפציעה. אתה יושב איתו, בחור צעיר בשנות ה-20 שלו, ומתפעל מקור הרוח ומהביטחון העצמי של מי שראה מקרי פציעה לא פשוטים. לשאלתי, "אתה מרגיש שחיקה מנטלית?", הוא השיב: "בטח, אבל מתגברים. אנחנו רגישים לזה ומטפלים כשאנחנו רואים סימנים כאלו אצל לוחם, וזה קורה לא מעט".
מתן המג"ד מתערב. הוא מספר שהטיפול הראשוני בחיילים שמזהים אצלם סימפטומים של שחיקה מנטלית נעשה על-ידי המפקדים. מתברר שהסיבה העיקרית שנותנת לרבים מהלוחמים מנה גדושה של חוסן נפשי היא מה שחוו ב-7 באוקטובר הנורא. "מי שראה את מה שראינו שם לא ישכח ויילחם עד הסוף, כדי שזה לא יקרה יותר", אומר מתן. סיבה נוספת היא התמיכה הנפשית שהלוחמים מעניקים זה לזה, מעצם החברות, המחויבות והקשר הנפשי לחבריהם לפלוגה, לגדוד ולחטיבה.
כשאני שואל את המח"ט בטיטו למה הוא מקדיש את תשומת הלב הרבה ביותר, מלבד ביצוע המשימה, הוא אומר מיד: "ביטחון כוחותינו. אני נע לאט ופועל בזהירות כדי לצמצם עד כמה שאפשר את מספר הנפגעים בקרב האנשים שלי. חשוב שהציבור יידע שהלחימה היא איטית, מפני שאנחנו צריכים לעקור פה, מתוך שטח בנוי, שחלק גדול ממנו הרוס, חוליות מחבלים שנעות בו בהסתר מבית לבית. אז ייקח עוד שבוע, עוד חודש, אבל ג'באליה תיפול".
"ומה אחר כך?", אני שואל. "העיר עזה?". בטיטו מהרהר רגע ואומר בזהירות: "יש בעיר עזה הרבה מאוד מחבלים, ומח"ט, סעד חדד, שמארגן אותם. יש מה לעשות שם".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.12.24
