היום תעלה במליאת הכנסת הצעה לתיקון חוק שנועד להרחיב את העילות למניעת השתתפות של מועמדים או רשימות בבחירות לכנסת. הטיעון הרשמי להצעה הוא הגנה על "הדמוקרטיה" מפני "גורמים המאיימים" עליה, אבל במציאות מדובר בביטוי נוסף למגמת הפשיזם שמתחזקת בשיח הפוליטי ובמעשיה של הממשלה הנוכחית. מי שבאמת מאיים על הדמוקרטיה הם דווקא אלה שמבקשים "להגן" עליה – באמצעות פגיעה בזכויות יסוד, בזכויות אדם, ובייחוד בזכויותיה של החברה הערבית.
אין מתחרה לממשלה הנוכחית בשימוש במונח "מלחמה" כתירוץ פוליטי שנועד להכשיר את הרפורמה המשפטית וההפיכה המשטרית מתחת ומעל לרדאר, ובעיקר לסמן את החברה הערבית כאויב מבפנים
אין מתחרה לממשלה הנוכחית בשימוש במונח "מלחמה" כתירוץ פוליטי שנועד להכשיר את הרפורמה המשפטית וההפיכה המשטרית מתחת ומעל לרדאר, ובעיקר לסמן את החברה הערבית כאויב מבפנים. היא עושה זאת בכל תחום אפשרי – חקיקה מפלה, צמצום תקציבים, הגבלת פעילות פוליטית והסתה גלויה.
ארגוני הפשיעה משתלטים על חיי היומיום של אזרחי ישראל הערבים והתחושה הכללית היא של חוסר ביטחון אישי מוחלט, אבל במקום שהממשלה תילחם בפשיעה היא מעבירה חוקים שמטרתם לנשל את החברה הערבית מזכותה להשפעה פוליטית ולצמצם את כוחה בזירה הציבורית.
מהלכים אלה הם חלק ממסע הרדיפה הפוליטית שמובילה הממשלה נגד החברה הערבית, במיוחד מאז אירועי 7 באוקטובר. המהלכים האלה לא רק פוגעים במעמדה האזרחי של החברה הערבית, אלא מציירים אותה כאויב מבפנים שיש לרדוף ולהדיר. המסר שמועבר הוא ברור: כל ערבי הוא "טרוריסט בפוטנציה", וכל פעילות פוליטית ערבית נחשדת כאיום על המדינה.
כנראה חברי הממשלה פיספסו את שיעור האזרחות שבו לימדו שדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, אלא גם היכולת להגן על זכויות המיעוט
גישה זו מערערת את העיקרון הבסיסי שזכויות המיעוט אינן בגדר טובה שהרוב מעניק, אלא יסוד חיוני לקיומה של דמוקרטיה. כנראה חברי הממשלה פיספסו את שיעור האזרחות שבו לימדו שדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, אלא גם היכולת להגן על זכויות המיעוט. הרחבת עילות הפסילה הינה פגיעה בלב ליבה של הדמוקרטיה – הזכות לבחור ולהיבחר.
פגיעה בזכות הזו יוצרת מדרון חלקלק שבו שיקולים פוליטיים מחליפים עקרונות של צדק ושוויון, ומכתיבים אילו קולות יישמעו ואילו יושתקו. ניסיון העבר מלמד שחוקים מסוג זה הופעלו בעיקר נגד מועמדים ורשימות מהחברה הערבית. פסילות של מועמדים ערבים או רשימות ערביות התרחשו לאורך השנים בטיעונים כמו "תמיכה בטרור" או "שלילת אופייה היהודי של המדינה". אבל פגיעה כזו מאיימת על כל האזרחים, שכן מערכת שבה ניתן לפסול מועמדים על בסיס טיעונים מעורפלים עלולה לשמש כנשק פוליטי גם נגד קבוצות נוספות. המציאות בקפלן היא התזכורת החיה לכך.
דווקא במציאות שבה פועלת ממשלה גזענית וכוחנית כזו, חובתם של שומרי הסף בממשלה לעמוד על המשמר, אבל זו גם חובתנו, כחברה ערבית, לפעול לשינוי. הבחירות הקרובות אינן עוד בחירה פוליטית רגילה. הן קריאה היסטורית לפעולה: חובה על החברה הערבית להתייצב ולפעול בכל הכוח להבסת הממשלה הנוכחית, ולמנוע את המשך הפגיעה בזכויותיה ובמעמדה. הפעם לא מדובר רק בזכות אלא בחובה להוביל מאבק על שוויון ההזדמנויות ויסודות הדמוקרטיה. כי הממשלה הזו מבהירה בכל יום מחדש שהפשיזם לא רחוק מכאן.
עו”ד ראויה חנדקלו היא ראש מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות - הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות
