מעצרו וחקירתו של נצ”מ אבישי מועלם, מפקד ימ"ר ש"י, הם ציוני דרך משמעותיים במערכת היחסים שבין המשטרה לשב"כ. אירוע שאסור להמעיט בחשיבותו.
חקירות שב"כ בנוגע לפשיעה הלאומנית חייבות להתבצע בשיתוף המשטרה – הגוף שעוצר ושמטפל בהארכות מעצר, בתיקים שמבשילים לכדי כתבי אישום. מכאן נובע כוחו המשמעותי של מועלם.
מי שעוקב אחרי האירועים בשנה האחרונה מבין שמשהו עמוק באופן ההפעלה של מערכות אכיפת החוק השתנה. השר איתמר בן גביר, כפי שנחשף לראשונה בתחקיר “7 ימים” בחודש יוני, העמיק את אחיזתו במשטרה בכלל ובמחוז ש"י בפרט. הוא זיהה מיד עם מי אפשר לעבוד ועם מי לא.
מחוז ש"י הוא הקרקע הכי פורייה לבצע בה שינויים שכאלה. מדובר במחוז שהוא מעין אזור דמדומים של המשטרה. מעטים הקצינים שהתקדמו ממנו. הוא מתעסק עם אוכלוסייה מעורבת של ישראלים ופלסטינים, פועל בשטח תחת ריבון צבאי אך כפוף לשר לביטחון לאומי, חולש על שטח אדיר אך עם בעיית כוח אדם משמעותית, ובכלל נחשב למחוז שרחוק מעיני הציבור והתקשורת. השר בן גביר, תושב חברון, מכיר את המחוז, את מגבלותיו ובעיקר מי אחראי על מה.
חשוב להגיד כי בשלב זה של החקירה אין כל קשר לעבירות מצד השר עצמו, שמבחינתו הגיע כדי לממש מדיניות ברורה. זה לא סוד שבימין, ובעיקר בקרב נערי הגבעות, שוטרי מחוז ש"י היו "סדין אדום" יחד עם אנשי המחלקה היהודית בשב"כ. השיא במשבר ביחסים היה בפרשת אהוביה סנדק, צעיר שנמלט יחד עם חבריו מקבוצת בלשים בימ"ר ש"י שפתחו במרדף אחריהם. במהלך המרדף התנגשו כלי הרכב, מה שגרם למותו של סנדק. חקירת השוטרים שניהלה מח"ש הייתה מזוהמת מלכתחילה, דבר שהגביר בקרב פעילי ימין בהתיישבות את תחושת הרדיפה, ובצדק. האירוע גרר הפגנות רבות ברחבי הארץ ואף קריאות להקמת ועדות בדיקה מצידו של בן גביר עצמו, כשהיה חבר כנסת.
מאז שנכנס לתפקידו, הבין בן גביר מה צריך לעשות – ועשה. במקרים מסוימים, מקורביו של השר ואנשי לשכתו היו מגיעים ישירות לקצינים
אלא שמאז שנכנס לתפקידו, הבין בן גביר מה צריך לעשות – ועשה. במקרים מסוימים, מקורביו של השר ואנשי לשכתו היו מגיעים ישירות לקצינים. מבחינתו, בן גביר עשה מה שציפה ממנו קהל בוחריו, שטוענים כבר שנים לרדיפה מצד המשטרה והשב"כ. בפועל, אט-אט, הפכה היחידה המרכזית במחוז ש"י בפיקודו של מועלם לעומתית למחלקה היהודית בשב"כ ולפיקוד המרכז בצה"ל, ובחקירות של פשיעה לאומנית מצא עצמו השב"כ לבד ונטול שיניים למעצרים. בלא מעט מקרים ביקשו אנשי השב"כ לבצע מעצרים, ובמחוז ש"י פשוט ענו ש"אין לנו אנשים". ככה, באופן הכי בוטה שיש. בשב"כ הבינו שיש כאן, לכאורה, רצון למסמס חקירות.
אחד השיאים היה באירוע מול ראש הממשלה בעצמו. לאחר כמה אירועי פשיעה לאומנית שהתרחשו ביו"ש, ביקר נתניהו בפיקוד המרכז ושמע את המפקד הקודם, אלוף יהודה פוקס, מדבר על הפשיעה הלאומנית. אז התערב מועלם ואמר שיש ירידה באירועים, ובין השניים התפתח דין ודברים.
חקירה רודפת חקירה, ובשב"כ ובצה"ל הבינו שכבר אין להם עם מי לעבוד במשטרה. שהזמנים השתנו. שהמחוז נכבש.
