אלה לא המעשים של השר לביטחון לאומי שאמורים להדאיג אותנו, גם לא החשדות המתרבים סביב בכירי הכוורת המשטרתית שלו, או נטייתו הטבעית לחסום עסקאות חטופים. זה דווקא הטיפול המיוחד שהוא מעניק לתודעה האזרחית שאמור להטריד אותנו, הישראלים.
את השעות שחלפו בין הפרסומים על הפרשה החמורה שבה מעורבת "דמות משטרתית בכירה" לבין פרסום שמה המפורש – קובי יעקובי – ניצל השר לטובת רה-ארגון במחשבות שלכם, והסדרתן לקראת הפוטש שהתכונן לבצע ביועצת המשפטית לממשלה. בהודעתו שלשמה זימן את מסיבת העיתונאים בערבו של היום ה-423 לחטיפתם של 101 אזרחיות ואזרחים ישראלים המוחזקים בעזה, אישר את מה שהרגשנו מזמן: השר הבכיר חש נרדף.
ממש ביום שבו נודע על מעצרי הבכירים, התייצב בן גביר כאחרון הקוזאקים הנגזלים, נאנק את כאביו תחת עקביה של גלי בהרב-מיארה – להלן "הרודפת" ו/או "תופרת התיקים" – ותיאר איך היא מציקה לו, פוסלת מינויים, שולחת אזהרות, מנצלת לטובתה את מח"ש, והכי גרוע מפריעה במימוש מדיניות הממשלה. בן גביר עמד השבוע ונופף מולנו במניפסט אומללות שלא היה מבייש את מורו ורבו. רגע קורע לב במיוחד נרשם במהלך המסיבה העצובה, כשהגיבור הלאומי פנה בשארית כוחותיו לראש הממשלה ולשר המשפטים בבקשת סיוע. הוא הסביר את המשימה הדחופה, לעצור את האישה "שיצאה למסע פרוע, אנטי-דמוקרטי ובלתי חוקי שתכליתו אחת: הפלת הממשלה והעומד בראשה, באמצעים לא חוקיים". זה לא שאין לו את המספר שלהם, שהוא לא פוגש אותם בישיבות, פשוט ככה זה יותר מגניב. מה יש, קצת שואו עוד לא הרג אף שר בממשלה הזאת.
אם הסקתם מזה שבהרב-מיארה היא אויבת העם, מגיעות לכם ברכות. אתם מדברים בן גבירית שוטפת
אם הסקתם מזה שבהרב-מיארה היא אויבת העם, מגיעות לכם ברכות. אתם מדברים בן גבירית שוטפת, אתם אשכרה מאמינים שבעיצומה של אחת התקופות הכי מסוכנות ביטחונית, האויבת הגדולה נמצאת דווקא ליד שולחן הממשלה, ואתם באמת חושבים שחייבים "לכנס ביום ראשון ישיבת ממשלה על מנת להחליט על כינוס הוועדה הציבורית בראשות השופט גרוניס לשם בדיקה אם היועמ"שית יכולה להמשיך בתפקידה, לנוכח חוסר האמון של שרי הממשלה", כפי שניסח השר הנרדף.
אם אתם סתם אנשים שיודעים – בלי קשר למיקומכם על המפה הפוליטית – אז לא צריך להסביר למה הם לא יכולים להדיח את היועצת המשפטית. לא צריך להיות שמאלני או ימני כדי לדעת שהממשלה מוסמכת למשל – ותשאלו את השר גדעון סער אם אתם לא מאמינים - להחליט על פיצול הסמכויות של היועמ"שית ולנטרל בכך את אחת הסוגיות הנפיצות ביותר לשלטון החוק, אבל בשביל בן גביר זה לא יהיה אטרקטיבי כמו להדליק תחתיה אש פוליטית.
בזמן שתהיו עסוקים בשריפה שהצית במסדרונות המשפט ותחפשו בבהלה חלון שדרכו אפשר יהיה לנשום רגע, הוא יתרווח על הפודיום וייהנה משאלות שלא קשורות לחטופים
בשלב הנוכחי לכהונתו הכאוטית, בן גביר כבר יודע איך לנווט את נושאי השיחה שלו. בזמן שתהיו עסוקים בשריפה שהצית במסדרונות המשפט ותחפשו בבהלה חלון שדרכו אפשר יהיה לנשום רגע, הוא יתרווח על הפודיום וייהנה משאלות שלא קשורות לחטופים.
דוברי השפה המקורית של הדמוקרטיה הישראלית אמורים להבין שמה שקרה לבן גביר, עלול לקרות לכל פוליטיקאי. החרדה מהיום שבו כבר לא יוכל לפשפש במרחבי האגו הלאומי, המחשבות השליליות על אובדן הרלוונטיות אחרי שתחלוף ממשלת הסכסוך, והאמונה העזה בצדקת הדרך – הפכו אותו לנרדף בעיני עצמו. מדובר במוטציה פוליטית נדירה שספק אם נתניהו יידע לרסן. הרווח של בן גביר קל, הוא משלשל לכיסו מזומן אלקטורלי בערימות וממלא את הכיס במצביעים עתידיים שנראה להם סבבה להשאיר את החטופים למות במנהרות חמאס, אבל לא הוא הבעיה אלא אלו שימשיכו להאמין לו.
אולי עכשיו הם יבינו שאלו לא המינויים שזוהמו בידיים גסות, גם לא החקיקה הפרסונלית שנועדה להגן על קצינים שמעלו בתפקידם בתנאי שעשו זאת לטובת ראש הממשלה ששוב "לא ידע על קיומו של המסמך", אפילו לא שוטרים מסוימים שמרגישים נוח להשתולל על מפגינים – זאת המניפולציה שמתבצעת באורח המחשבה שלהם. הגביר שלהם מודיע בבוקר על מלחמתו באימאמים ובערב על מלחמתו ביועמ"שים. הוא ממשש באצבעות גסות את קווי המתאר הידועים של חוק וסדר, פורע להנאתו גבולות חדשים של רע וטוב – והם אומרים אמן. זה כמה שבועות שבהרב-מיארה רודפת אותו אישית, אבל לבן גביר זה מרגיש כמו נצח. כמו חטוף במנהרת חמאס שאף אחד לא היה מספיק אמיץ כדי לשחרר אותו.
הבן גביריזם הוא תופעה פוליטית מסוכנת לציבור הישראלי, וכל זה עוד לפני שדיברנו על תרומתו האדירה לשנאת ערבים ולהשתקת קצינים במשטרה שחושבים אחרת ממנו
הבן גביריזם הוא תופעה פוליטית מסוכנת לציבור הישראלי, וכל זה עוד לפני שדיברנו על תרומתו האדירה לשנאת ערבים ולהשתקת קצינים במשטרה שחושבים אחרת ממנו. עם קצת מזל, זאת עשויה להיות הקדנציה האחרונה שלו כשר בכיר בממשלה - מי כמוהו יודע כמה תקלות פוליטיות היו צריכות להתרחש כדי שנזכה לחזות באם כל התקלות, מינויו לשר לביטחון לאומי – אבל עדיף לא לסמוך על זה. כל זמן שהאיש הזה אחראי על זרועות החוק בישראל, חובתנו האזרחית היא להישאר ערניים ולהשגיח עליו מקרוב.
