סיפור אחד לא מרפה מליאור חורב, עד לפני שבוע אסטרטג מטה משפחות החטופים. "זה סיפור שאקח איתי עד יומי האחרון - היום שבו קברו את כרמל גת בקיבוץ בארי. קשה לי מאוד בלוויות, גם ללוויות משפחתיות אני לא הולך, אבל היה לי מאוד חשוב ללכת לשם. ולפני שהלוויה התחילה ניגשתי לבני המשפחה בבית העלמין לתת חיבוק, ואחד מהם אמר לי ׳אתה אשם. התעוררתם מאוחר מדי׳. הוא חשב שהיינו צריכים לעשות את ההפגנות היותר גדולות עוד הרבה קודם. חיבקתי אותו, חזרתי לאוטו ולא יכולתי לנהוג לתל-אביב. במשך חמש שעות מצאתי את עצמי קפוא, לא מסוגל להניע את האוטו ממה שהוא אמר. כי אין פה נכון או לא נכון, כך הוא מרגיש״.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בכית?
"אני לא בוכה הרבה".
גם לא בתקופה הזו?
"בסוף, כדי להצליח אתה צריך להיות מאוד ממוקד. יש רכבת הרים רגשית, אבל היו לי עשרות אנשי צוות שהייתי צריך לנהל. זה לא מוצר. זה משהו שאתה צריך להיות אמפתי כלפיו, מזוהה איתו מאוד, לקום בבוקר לעוד יום של להמציא את עצמך מחדש״.
אבל משהו באירוע הזה שבר אותך.
"כן, כי היה קונקרטיזציה. הדמות של כרמל והמשפחה שלה היו עוגן משמעותי במטה. היה בעיסוק בהחזרתה משהו מאוד אופטימי בגלל האישיות שלה. והמחשבה שהיינו כל כך קרובים להחזיר אותם הביתה וכרמל וחמשת החטופים הנוספים שאיתה מתו מוות כל כך נוראי ומיותר ומזעזע נותנת המחשה וממשות לחשיבות של מה שאתה עושה. אני לא הייתי במטה בעסקה הראשונה. הייתי כששיחררו את נועה ארגמני ואת שלושת החטופים הנוספים והייתי כשחזרו חללים ונרצחים. אז אתה אומר, חלל ונרצח שחוזר לקבורה ראויה בארצו, זה גם הישג״.
6 צפייה בגלריה
עצרת בכיכר החטופים בשבת שעברה. "הניסיון של נתניהו להנדס את התודעה זה היבריס מטורף״ | צילום: טל שחר
לא קל כשמישהו מאשים אותך אישית במות יקירתו.
"אני לא רואה את זה כהאשמה, אני חושב שזו העובדה שבני המשפחות האלה מרגישים יכולת לומר לך את הקרביים שלהם. יש התפרצויות לפעמים, ולפעמים גם מישהו צריך להוציא את הזעם שלו, אז על מי הוא יוציא אם לא עליך? גם זה חלק מהעניין״.
זה היה פקטור בעזיבה שלך? אמרת איני יכול עוד?
"לא. יש לי כתפיים רחבות כמו שאת רואה. נדרתי נדר מהימים הראשונים שלי כאיש מקצוע: ביום שבו אני לא אוכל להשפיע יותר, צריך להעביר את המקל למישהו אחר. עשיתי הרבה. עשיתי הכי טוב שאני יכול, אני חושב שלעת הזו מיציתי. ואני עדיין שם, אני משתתף בסיעורי מוחות טלפוניים, אני כתובת לכל מיני משפחות ולצוות שרוצה להתייעץ. אבל בסוף, כשאתה בא למטה אתה לא מקבל לא חבילת אופציות ולא קידום. זה לא מקום עבודה. זה המקום היחידי שכל מי שבא בבוקר מת לראות שלט ׳נסגרנו, שלום ולהתראות׳״.
גם למעלה משלושה עשורים כאיש יחסי ציבור ויועץ אסטרטגי, תקשורתי ופוליטי בארץ ובעולם (בין היתר בקמפיינים לראשות הממשלה של אריאל שרון ואהוד אולמרט ובמסעות נשיאותיים במרכז ומערב אפריקה, אירופה ודרום אמריקה) לא הכינו את חורב לשבעת החודשים שלו במטה החטופים. ״כל ניסיון להשוות בין מה שעשיתי עד עכשיו לתקופה במטה הוא לא רלוונטי כי למקום הזה אין אח ורע בשום מקום בעולם״, הוא פוסק.
״בעלי המניות שלך הם הקורבנות עצמם. אתה עוסק באנשים שלא בחרו להשתייך למקום הזה, זה לא שהם באו למטה כי חבר המליץ עליהם, זה לא מועדון גולף. נגזר גורלם והם הפכו להיות בני משפחות חטופים ואי-אפשר לנהל את המקום הזה בשום אמות מידה של ניהול גוף מסחרי או ציבורי אחר.
"ויש שונות עצומה בתוך בעלי המניות. יש כאלה ששבו מהשבי, יש כאלה שהנרצחים והחללים שלהם מוחזקים בידי חיות האדם האלה בחמאס, ויש כאלה שיש להם אות חיים מיקיריהם. אתה גם לא יכול להיות שיפוטי. יש תפיסות שונות בקרב המשפחות על דרך הפעולה, יש אחד שמשוכנע שהדרך הנכונה היא כזו ויש שמשוכנע שהיא אחרת ולכן זה באמת אירוע מורכב.
"יש אנשים שעוסקים גם ברגע זה בלחבל באפשרות של עסקה, אלה יכולים להיות הסמוטריצ'ים והבן גבירים, שבנושא הזה ידם על העליונה עד לרגע זה, וזו יכולה להיות הסביבה הכי קרובה לראש הממשלה, חלקה עם טיוטת כתב אישום וחלקה נחקרה ושמרה על זכות השתיקה"
"כשיצאתי ביום שישי בפעם אחרונה מהמטה, שאלו אותי מה התובנה האחת שיש לך מהאירוע הזה. אמרתי שהשינוי הכי דרמטי היה שאם בהתחלה היו משפחות שלא לקחו חלק בפעולות המוחצנות של המטה כי הן פחדו שחמאס יזהה אותן וכתוצאה מזה יפגע ביקירים שלהן, אז היום יש משפחות שלא לוקחות חלק בפעולות של המטה כי הן מפחדות שיבולע להן פוליטית, מהממשלה או מהכנסת. שאולי חלילה יתנקמו ביקירים שלהן״.
זה פחד מבוסס?
"זה מבוסס בתחושות של חלק מהמשפחות. אמירות הנאצה שנשמעו כלפי עינב צנגאוקר - ׳תשכחי מזה שביבי יחזיר לך את מתן׳ - כי כל פשעה שהיא בחרה לנהל את המאבק שלה באופן יותר אקטיביסטי, זה דבר איום ונורא. זה נאמר לה בהפגנות בבגין, זה נאמר לה כשהיא הלכה ברחוב ואנשים תקפו אותה. השתתפו בדה-לגיטימציה הזו מובילי דעה ברשת, נציגיהם הבכירים של מכונת הרעל. אבל יש גם הרבה משפחות יותר נחבאות אל הכלים שאמרו, ׳אני לא רוצה שיוציאו את הילד או את הילדה שלי מהרשימה ההומניטרית׳. תחשבי על הפחד של בן או בת משפחה שחיים בבעתה, שאולי יבולע ליקיר שלהם לא מהשובים שלו, אלא מהממשלה שלו״.
6 צפייה בגלריה
עינב צנגאוקר בהפגנה בבגין. "כל פשעה שבחרה לנהל את המאבק שלה באופן יותר אקטיביסטי" | צילום: דנה קופל
אז יכול להיות מצב שיתנקמו בחטופים בגלל דרכי הפעולה של המשפחות שלהם?
״עד פרשת אלי פלדשטיין, או יותר נכון פרשת לשכת נתניהו, הייתי אומר לך שלא יכול להיות. אחרי הפרשה הזו הכל יכול להיות. זה בשילוב עם העובדה שהיה מי שמנע עסקת חטופים – ראש הממשלה מנע עסקת חטופים שהוא עצמו יזם בחודש מאי וחתום עליה, מה שאנחנו מיתגנו כעסקת נתניהו.
"אז התשובה היא שיש אנשים שעוסקים גם ברגע זה בלחבל באפשרות של עסקה, אלה יכולים להיות הסמוטריצ'ים והבן גבירים, שבנושא הזה ידם על העליונה עד לרגע זה, וזו יכולה להיות הסביבה הכי קרובה לראש הממשלה, חלקה עם טיוטת כתב אישום וחלקה נחקרה ושמרה על זכות השתיקה.
"פרשת פלדשטיין היא לא רק פרשת דרכים בסוגיית היחסים של המשפחות והמדינה או מטה המשפחות והממשלה, זה קו פרשת המים החמור ביותר בבסיס האמון הכי טהור שיש בין אזרח לממשלתו, בלי קשר אם הוא הצביע בעדה או לא, והוא שני בחומרתו אולי לטרגדיה של רציחת ששת החטופים, חלקם היו ברשימה הומניטרית וחלקם היו אמורים להשתחרר כבר בעסקה בחודש מאי.
"השבר הזה באמון לא בא על קרקע בתולה, הוא בא על רקע השבר היסודי שהתרחש ב-7 באוקטובר. לכן המשפחות גם נודדות אל המחוזות הללו. כולל התפיסה של הממשלה שהובלעה בשימוש המאוד-מאוד מכוון, דמגוגי, מניפולטיבי במסמך שנמצא בעזה, שכאילו מי שמעז למחות או מי שמעז להיאבק על יקיריו, בעצם משרת את חמאס, שזה, במילה אחרת, בוגד. זה דבר בלתי נתפס".
וזה מבחינתך משבר האמון הכי חמור?
"כן. כי הקיטוב בחברה הישראלית מלווה אותנו שנים. היה לו שיא אחד ברצח רבין, שיא שני בהתנתקות, שיא שלישי במערכות הבחירות הבלתי נגמרות ובהסתה שיש כלפי ציבורים מסוימים, כולל מפי ראש הממשלה עצמו. אבל כאזרח, גם כאזרח שעבד בלשכת ראש הממשלה, אתה אומר לעצמך שבוודאי בסוגיות של חיים ומוות, של שחרור חטופים, של מלחמה או שלום, המפלגתיות עוצרת. כשאתה מוציא צו 8 אתה מוציא אותו באופן עיוור, כשאתה שולח אנשים למלחמה אתה מוציא אותם באופן עיוור. וכשאתה משיב חטופים, אתה משיב אותם באופן עיוור.
"ברור שסומנתי מראש. וברור שיש מאמץ של מכונת הרעל להתערב במטה. כי ככל שהמטה הצליח יותר, כך הוא נתפס בעיני המכונה כאיום גדול יותר. כי אם המטה נהנה מדעת קהל תומכת, אז בתפיסה המעוותת שלהם הוא לכאורה איום על השלטון"
"הידיעה שהמפלגתיות העמוקה חדרה גם למקום הזה, היא תובנה מאוד קשה, כי אז מי שעוסק בזה הוא פוליטי, הוא נידון לקמפיין מפלגתי, וזה לא משנה אם אלה הנושאים והנותנים בצוות המשא ומתן, יועצים מקצועיים במטה, משפחות ש׳סטו מהשורה׳ לפי תפיסת לשכת ראש הממשלה או שהעזו לבוא לכנסת ולשטוח את מר ליבם בפני אנשים שנבחרו על מנת לשמוע אותם, וספגו קיתונות של בוז״.
במציאות הישראלית הכל טובל בסאבטקסט. בטח אם מחברים בין העובדה שחורב שמר לאורך השנים על קו אנטי-ביבי מובהק לבין טענות קודמו בתפקיד רונן צור לפוליטיזציה של המטה. גם עכשיו יש גורמים מבפנים שסבורים שזו הסיבה לפינוי התקן. לחורב תשובה אחרת.
״למה אני לא במטה יותר? זה שילוב של באמת זמן ארוך, הרבה יותר ממה שתיכננתי להיות שם, והגעה לשיא של מה שאני יודע לעשות, ואולי גם במידה מסוימת רצון של המטה ללכת בגישה שהיא פחות אקטיביסטית, שבעיניי היא גם פחות נכונה.
"אבל אני חושב שנוצרו היום תנאים להחזרת החטופים. העסקה בלבנון, ההיבחרות של טראמפ והעובדה שהמפלגות החרדיות תומכות באופן גורף בכל עסקה שיביא נתניהו. הדבר הזה, מול אילוצים פוליטיים כמו חוק הגיוס, שיהיה הרבה יותר קל לטפל בו אחרי הפסקת המלחמה והחזרת החטופים, יצר שילוב של אינטרסים ראויים ולא ראויים שיכול להביא את החטופים הביתה״.
אז למה ללכת עכשיו?
״עשיתי את המקסימום שאני יכול. כשנכנסתי לעבוד במטה רוב הציבור התנגד לעסקה לשחרור חטופים והפסקת המלחמה, וכשאני עוזב את התפקיד למעלה מ-70 אחוז מהציבור מוכנים להפסיק את המלחמה, לסגת מהרצועה ולהחזיר את כל החטופים, והמספר הזה זהה גם בקרב הציבור הכללי וגם בקרב הציבור החרדי. אני לא מכיר ב-30 השנים האחרונות נושא שהגיע לתמיכה ציבורית חוצת מחנות כזו, ואני לא יודע להרחיב את בסיס התמיכה הזה. אני לא יודע להביא את תומכי סמוטריץ' לוויתור על ההתיישבות בעזה ולנסיגה מהרצועה תמורת חטופים, אני בוודאי לא יודע להביא את זה אצל תומכי בן גביר או אצל מצביעי קרעי-אמסלם".
רונן צור טען בראיון אצלנו אחרי עזיבתו שמכונת הרעל משתלטת על המטה. ויש מי שאומר שהועזבת בגלל שאתה מתנגד ותיק לראש הממשלה. סומנת מראש?
״ברור שסומנתי מראש. וברור שיש מאמץ של מכונת הרעל להתערב במטה. כי ככל שהמטה הצליח יותר, כך הוא נתפס בעיני המכונה כאיום גדול יותר. כי אם המטה נהנה מדעת קהל תומכת, אז בתפיסה המעוותת שלהם הוא לכאורה איום על השלטון.
"אבל מכונת הרעל הפסידה. אנחנו עדיין זוכרים את אנטבה, כי אנטבה היה רכיב דרמטי בחוסן הלאומי שלנו, אנחנו זוכרים את המטוס של הצלב האדום שמחזיר את השבויים מסוריה וממצרים אחרי מלחמת יום הכיפורים. אנחנו יכולים להתווכח על המחיר ששולם בעסקת שליט או בעסקאות אחרות, ועדיין המדינה מילאה את חובתה. מכונת הרעל עוד לא בנתה כלום, עוד לא החזירה אף אחד. היא השפד״ן של הפוליטיקה הישראלית. רוב הציבור בחר לא להיות בצידה. רוב הציבור בחר לא לגחך על משפחות חטופים שמגיעות לאולפן".
אבל יש תחושה שהעיסוק בנושא החטופים הולך ודועך.
״עשינו תחקיר על סוגיות שהיו בעולם ב-40 השנים האחרונות שנמשכו פרק זמן ארוך ושמרו על עצמן ככותרת ראשית כל כך הרבה זמן. אפילו המלחמה של אוקראינה ורוסיה לא הצליחה לשמור על עצמה בסדר היום הציבורי, כפי שאנחנו במשך 14 חודשים שומרים על סוגיית החטופים. ההצהרה של טראמפ השבוע היא במרכז סדר היום, הדוח הרפואי על מצב החטופים זה סדר יום. האירועים כל שבוע בכנסת זה סדר יום. זה אחד ההישגים הכי גדולים שאני חושב שצריך לרשום לזכות המטה – שמירה על הנושא הזה בסדר יום כשאתה במלחמה, כשיש בחירות בארצות-הברית, כשיש משבר גיוס, כשיש משבר תקציב, כשיש משברים פוליטיים.
"ברור שהמשפחות מסתכלות על השורה התחתונה, והיא שהחטופים עדיין לא פה, אבל העובדה שזה עדיין במרכז סדר היום, לא משנה איזה ספין יעשו, זו עבודה של מטה משפחות החטופים, ואם זה לא היה אז גם לא הייתה את ההצהרה מטראמפ, וגם לא היו את ההצהרות מביידן, וגם לא הייתה את העובדה שראש הממשלה נמדד סקרית ואלקטורלית בין היתר על עסקת חטופים – כן או לא.
"האם יש שלוש או ארבע משפחות ששמחו על זה שהלכתי? כן. איילת וקובי סמרנו לא אהבו את הגעתי מהיום הראשון בגלל הדעות הפוליטיות שלי ובגלל קרבתם ללשכת ראש הממשלה. אמרתי לקובי אחרי פעם אחת שהוא נזף בי במסדרון שזה בסדר גמור, שעדיין אילחם ככל כוחי כדי שיונתן ז״ל יחזור הביתה.
"זה לא שזה לא קשה, לא שזה לא מייצר עוגמת נפש, אבל מדובר באנשים גיבורים. זה 14 חודשים של מאבק 24/7 עם פחדים איומים, עם ידיעות איומות, עם רכבת הרים של כן עסקה, לא עסקה. חלקם עברו אירועים רפואיים קשים מאוד, חלקם שילמו מחירים משפחתיים קשים מאוד. הם מנסים לישון בלילה בידיעה שהיקיר שלהם, קר לו והוא רעב. אני שואל את עצמי אם הייתי מסוגל לעמוד בעול הזה.
"ואני אוהב אותם, כולל כאלה שעשו לי חיים קשים, משני הצדדים. עינב צנגאוקר, שאני מעריץ, נתנה לי בראש הרבה פעמים. דניאל אלגרט ששובת רעב בירושלים נכנס בי בלי ברקסים ואני עדיין מעריץ ואוהב אותו אהבה גדולה. לראות את עינב נלחמת כמו שהיא נלחמת נותן כוחות מטורפים. ולראות את איילת סמרנו, שהיא לא ממסמפטיי, נלחמת היום להעמיד לדין את ראשי אונר״א בכל העולם, זה מעורר הערצה. אני לא הסיפור. אני רוצה לחשוב ולהאמין שהייתה לי תרומה מסוימת להצלחה שתהיה בסוף להביא אותם הביתה״.
את האצבע המאשימה חורב מפנה למקום ולאדם אחד. "בסוף עתידם של החטופים יוכרע בהחלטה בפה אחד, בפה של נתניהו. ברצותו תהיה עסקה, ברצותו לא תהיה עסקה. הלחץ של טראמפ יכול לסייע, אבל נתניהו פועל בעסקת החטופים תחת מנדט שמאפשר לו לפעול כמעט כדן יחיד לגורלם. היו עסקאות שהתפרקו בין הידיים בגלל דרישות שמי שהכניס אותן ידע שאין שום סיכוי שהן יתקבלו״.
שזה נתניהו?
״זה נתניהו. כאשר בינואר הציעו המתווכות, בתמיכה מוחלטת של צוות המשא ומתן הישראלי, עסקה בפעימה אחת, כלומר כל החטופים, נתניהו דרש שלבים כדי לחזור למלחמה. בינואר אני יכול להבין את זה, אני לא יכול להבין את זה אחר כך. התנאים של חמאס לא השתנו באופן מהותי. ההישגים של ישראל השתנו באופן מהותי לטובה. וזו רק שאלה של הרחבת המנדט לצוות משא ומתן, כי מאז ועד היום מאוד ברור מה צריך להיות כדי שתהיה עסקה - הפסקת המלחמה, נסיגה מחוץ לרצועה והשבת כל החטופים".
ואיך אתה מסביר את הפער בין כל אלה לבין העובדה שאין עסקה?
"כי כל האירוע מונע מאינטרסים פוליטיים אישיים. היום אין חולק על שני נתונים: אחד – ההישגים הצבאיים והביטחוניים הושגו, ואומר את זה כל מי שמבין בביטחון. בוודאי לאור הנכונות לסגת מלבנון ולהפסקת האש מול חיזבאללה. ושתיים – גם בקרב מצביעי נתניהו יש רוב לעסקה. אז למה, למרות שיש רוב כל כך גורף, נתניהו מהסס? בגלל האלמנטים בבייס, שנעים מבן גביר-סמוטריץ' וחלקים מאוד רדיקליים בתוך הליכוד, שמעדיפים התיישבות ברצועת עזה ויהיו מוכנים לקרוא להתיישבות על שם אחד החטופים.
"במטה עשיתי מדי שבוע סקר לבחון את עצמנו. ראש הממשלה הוא המרוויח הגדול פוליטית מהחזרת חטופים. היא מעלה את יוקרתו כמעט בכל הקהלים, היא מייצרת סולידריות, מייצרת אווירה שטובה לשלטון. אווירה מחורבנת היא רעה לשלטון".
אז איך אתה מסביר את עמדתו של נתניהו? זו ההתעקשות על הניצחון המוחלט?
"הקשקוש הזה על ניצחון מוחלט לא יכול להתקיים כשמאה חטופים נמצאים בצד השני של הגדר. כי בתפיסה הציבורית, בתפיסה של הרוב המוחלט של הלוחמות והלוחמים, הם יצאו למערכה הזו לתקן עוול נוראי של הפקרת החטופים והשבתם ארצה.
"ראש הממשלה לדעתי שבוי בדיסוננס פסיכולוגי עמוק שהוא בלתי אפשרי, מחשבה שאפשר לתקן לאחור את 6:29 בבוקר של 7 באוקטובר. אבל לא משנה כמה גדול וכמה הרואי יהיה הניצחון, אי-אפשר להחזיר את השעון לאחור. לדיראון עולם זה פרק נורא בהיסטוריה של מדינת ישראל. ולכן המחשבה שאני יכול לתקן את החיים לאחור היא נכונה במערכת של הנדסת התודעה, אבל דווקא כבן להיסטוריון הוא צריך לדעת שבסוף ההיסטוריונים יישבו על הארכיון והם ישפטו את המציאות כפי שהיא הייתה.
"הניסיון הזה להנדס לאחור את 7 באוקטובר ולחשוב שאפשר יהיה לא לשלם את המחירים הכואבים שהשבת החטופים מחייבת, הוא בעיניי טעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה, וחמור מכך, ניסיון לנהל מערכה תודעתית על הגב של החטופים והמשפחות, שבעיניי זה ליקוי מוסרי וערכי, היבריס מטורף״.
למה לא דיברת על זה בעודך בתפקיד? במשך שבעה חודשים לא התראיינת, גם לא אנשי המקצוע מהמטה.
״כשנכנסתי למטה הודעתי שעובד שיתראיין, זה יהיה יומו האחרון בתפקיד, כי למטה הזה יש פרזנטורים – החטופים עצמם והמשפחות שלהם. חשבתי שהופעה של אנשי מקצוע עשויה להיראות אינטרסנטית, וגם מקילה על לתקוף את המשפחות״.
מה זאת אומרת?
״כולנו אנשים עם רקע, יש לנו דעות, אני לא מכיר איש מקצוע מוביל וטוב שהוא טאבולה רסה, מי שהוא טאבולה רסה יכול להיות מקסימום דוגמן, הוא לא יכול להיות אדם שעוסק במהות. אנחנו אנשים עם דעות, אנחנו גם נלחמים על הדעות שלנו, ואנחנו משלמים מחיר עליהן. עמדותיי ידועות, אבל במטה אמרתי שמה שלא קשור לחטופים לא מעניין. לא עסקתי בהקדמת הבחירות ולא בוועדת חקירה ממלכתית ולא בהתחשבנות עם נתניהו על 7 באוקטובר״.
מה הייתה האסטרטגיה שלך?
״לקשור את החזרת החטופים בתקווה. כל מה שעמד לנגד עיניי זו העסקה הראשונה, שזקפה קומתו של עם מובס. ראיתי בשחרור החטופים חלק מהחזרת האתוס, וחיברתי את זה לרצון שלנו לראות את הבנים והבנות וההורים שלנו חוזרים משדה הקרב, את המפונים חוזרים לבתיהם ואת החטופים חוזרים הביתה, עסקה שמחזירה את התקווה לכל כך הרבה אנשים ולמדינה שלמה.
"ולכן עכשיו יוצא הקמפיין האחרון שעשיתי "פעימה אחת, תקווה אחת". ולכן זה גם רתם את העם, ועם המספרים אי-אפשר להתווכח. הרי חוץ מבסקרים של מומו פילבר, אצל כל שמונת הסוקרים הנתונים זהים. ואם מחר נתניהו יעשה עסקה הם יהיו הראשונים להסביר כמה היא טובה, ולא משנה מה יהיה מחירה".
"אין לי ספק שמבחינת שלמה קרעי ודוד אמסלם החטופים הם מטרד. כשאנשים כמו ניר ברקת, גילה גמליאל, ישראל כ"ץ ואלי כהן אומרים ׳אני אתמוך בכל עסקה שראש הממשלה יביא׳ זו עמדה פסיבית. אתה יושב בממשלה, אתה שולח אנשים למות, אתה לא יכול להיות מהאו״ם"
נתניהו סבור שלחץ צבאי ישחרר חטופים.
״ממה שאנחנו יודעים, למעלה מ-27 חטופות וחטופים נהרגו בשבי, חלקם הגדול או כתוצאה מפעילות צה״ל והריגתם במסגרתה או כתוצאה מהתקרבות של צה״ל למקומות שבהם הם הוחזקו. שמונה בלבד שוחררו במבצע צבאי, לגבי אחד מהם, פרחאן קאדי, לא ברור אם הוא מצא את הצבא או הצבא מצא אותו. אז זו אקסיומה שנשברה.
"גם ההחלטה, שהיא הפקרות מוסרית, שראש הממשלה קיבל לפי ההמלצה של גל הירש, להציע למיליציות שמחזיקות בחטופים לשחררם תמורת כסף, מסכנת את חייהם״.
למה?
״משום שזה עלול להביא למצב שמיליציות ינסו לנהל קרבות ביניהן על מנת להשיג את החטופים, כי זה נותן תגמול כספי. וגם בגלל הצורך של חמאס למנוע את זה בכל מחיר, כי חמאס מעוניין באסירים, לא בתגמול כספי. המשחק הזה נעשה באופן ציני על הגב של החטופות והחטופים.
"כל דרדק באמ"ן ובאגף מבצעים ובשב"כ יודע להגיד לך מתוך שינה עמוקה אחרי לילה רדוף שתייה מהם התנאים שצריכים לעסקה. אפשר להתווכח אם הם היו קיימים בינואר, במאי או ביוני. הם ללא ספק קיימים היום. ההחלטה להפסיק את המלחמה ולשחרר את החטופים היא החלטה פוליטית, והפוליטיקאים יישפטו על מידת המוסריות של ההחלטה שלהם״.
על המוסר ההולך ונשחק מרבה לדבר חורב (52) בשיחתנו ממשרדו בבורסה ברמת-גן, שאליו חזר השבוע. לא חסרה לו עבודה, אך ליבו, הוא מספר, עדיין בבניין המטה. עדיין מרגיש את כאב המשפחות, זועם על התמורות בשלטון ובחברה שהובילו ליחס מזלזל כלפיהן בקרב השלטון.
״אני זוכר את הביקור של אריק שרון בשבעה של גלעד זר, שהיה קב״ט של שומרון שנרצח״, הוא משחזר, ״אריק מגיע לנחם אותם וחוטף בראש מכולם, מכל המשפחה, והוא ישב כמו ספינקס ולא אמר מילה. שאלתי אותו אחר כך על האירוע הזה, והוא אמר ׳איו זכות יש לי? הם איבדו את הילד שלהם׳.
"אני שואל - ממה ביבי כן יהיה מוכן להזדעזע? מהי הפרה הקדושה שאתה לא תאפשר לסביבה שלך לשחוט? עינב צנגאוקר מתמודדת אחת לשבועיים עם ניסיון לרצח. לפני שבועיים וחצי, בעת שהיא וחבריה למטה הפגינו בשער בגין, ירד נהג זועם מהאוטו, התקרב אליה במרחק של סנטימטרים ואמר ׳אני ארצח אותך׳. זה תועד. האיש נכנס לאוטו ונסע, לא נעצר.
"מי שהיה צריך להתייצב לימין משפחות החטופים ולהגן עליהן זה ראש הממשלה, אבל הוא עסוק כל הזמן במה אומרים עליו ומה עושים כלפיו, ואפילו בפגישות של חלק ממשפחות החטופים איתו, רעייתו מספרת כמה קשה להם. הוּ דה פאק קֵרְס? מתי יחזור לפה מנהיג שרואה את תפקידו כמרפא של החברה הישראלית ולא האיש ששופך שמן למדורה?
"כשמישהו מחברי הכנסת שלו דיבר לא יפה לחטופים ביבי היה צריך לתת לו מכה על היד ולהגיד לו ׳כבה את הג’ורה׳. את יודעת שהסיעה היחידה שלא מאפשרת למשפחות חטופים להיכנס אליה מדי שבוע זו סיעת הליכוד? על מה? אז משפחת חטופים תתקוף אותך ממר ליבה. זה תפקידך! אתה הכותל של כולם״.
אתה חושב שכל חברי הסיעה מתנגדים לעסקה?
״לי אין ספק שמירי רגב מפסיקה את המלחמה מחר ומחזירה את החטופים. הבת שלה מניצולות הנובה. כמו הבת שלה יש שלא ניצלו מהנובה, הן בעזה. אני מכיר את רגב 20 שנה, היא יכולה לרמות את כולם, היא לא תרמה אותי, אבל זו עוצמת ההשחתה. שכשמירי רגב ניצבת מול בוראה בלילה, היא יודעת בדיוק מה צריך לעשות. הבעיה מה קורה כשהשמש עולה בבוקר.
"מנגד אין לי ספק שמבחינת שלמה קרעי ודוד אמסלם החטופים הם מטרד. כשאנשים כמו ניר ברקת, גילה גמליאל, ישראל כ"ץ ואלי כהן אומרים ׳אני אתמוך בכל עסקה שראש הממשלה יביא׳ זו עמדה פסיבית. אתה יושב בממשלה, אתה שולח אנשים למות, אתה לא יכול להיות מהאו״ם. כל יום שההצעה הזו לא באה, מישהו משלם את המחיר״.
האופוזיציה יכולה לעשות יותר?
״בעניין הזה לא. המחנה הממלכתי היו בקבינט המלחמה. גדי איזנקוט חתום על העסקה הראשונה, בלעדיו לא הייתה עסקה. האופוזיציה בעיניי היא לא הסיפור. הכנסת גם לא נדרשת להצביע על הצעת החלטה להחזרת החטופים, זו החלטת ממשלה. וכשם שאי-אפשר לחלק את האשמה על 7 באוקטובר, אי-אפשר גם לחלק את האחריות על החזרת החטופים״.
מה ראש הממשלה יעשה לתחושתך?
״הוא יהיה מוכן לשלם את המחיר כשזה ישתלם. אצל ביבי, זו שאלה של אם ברגע הנכון זה יהיה לו כדאי. הכדאי משתנה. יכול מאוד להיות שבשביל לפתוח את היחסים עם טראמפ ברגל ימין הוא יחזיר את החטופים. ואני הראשון שיעמוד בצידי הדרך עם הדגל כשהם יחזרו״.
אז אתה אופטימי?
"אני אופטימי כי אני חושב שזה חזק מכל ממשלה ומכל שליט, כי אני חושב שטראמפ רואה בזה הישג אדיר לתחילת הקדנציה שלו, וכי לא יכול להיות אחרת״.
