הניתוחים הרבים שהתפרסמו השבוע בעיתונות הערבית בנושא הסורי לא סייעו להבין טוב יותר את ההתפתחות הסבוכה שהתלקחה בפתאומיות ובעוצמה רבה. במקומם עדיף אולי להתבונן בשלל הקריקטורות שהתפרסמו בימים האחרונים במדיה: באחת מהן נראה המזרח התיכון כזירת התגוששות שבה המוני מתאגרפים מכים זה את זה, בשנייה מתואר עימות בין ישראל לאיראן ובין רוסיה לאוקראינה, כשמבין רגליהן חומק בריצה מורד סורי-ג'יהאדיסטי, ובאחרת – להקת נשרים חגה מעל גווייה שמסמלת את סוריה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
אי-אפשר להפריז בחשיבות ההתפתחויות האחרונות בסוריה, ובראשן כיבושה המהיר של חלב, העיר השנייה בגודלה במדינה והמרכז הכלכלי בה, בידי קואליציה רופפת שכוללת עשרות ארגוני מורדים. אלה התהדרו השבוע בהרס פסלים של בני שושלת אסד, התכרבלו במיטות המשפחה בארמון הנשיאות בעיר, והציגו שלל אדיר של אמצעי לחימה שתפסו, לרבות מסוקים, מטוסים וסוללות הגנה אווירית.
לעיתוי המתקפה קשר הדוק לעימות בצפון. היא החלה מיד לאחר חתימת הסכם הפסקת האש לאור ההערכה של הכוחות המורדים שלפיה המכות שספגו חיזבאללה, איראן והמיליציות השיעיות בסוריה (שהיו להן עשרות הרוגים בתקיפות בשבועיים האחרונים) עירערו את המשענות המרכזיות של משטר אסד, הרעוע ממילא, והן מאפשרות לצאת להתקפה במטרה לזכות בנכסים אסטרטגיים.
המונח "מורדים" מגלם ערב רב של גופים, חלקם יריבים. הבולטים בהם מזוהים עם אל-קאעידה (בראשם היאת תחריר א-שאם שהוביל את כיבוש חלב), לצד ארגונים כורדיים, קבוצות שנתמכות על ידי טורקיה ושלל ארגונים ללא משנה אידיאולוגית ברורה. הצלחת המורדים מעוררת בעולם הערבי חרדה, בעיקר מחזרת סיוט מדינת דאעש, או כמו שציין ע'סאן שרבל, עורך היומון הנפוץ "א-שרק אל-אווסט": "סוריה היא לא אי. כל זעזוע בה מקרין על האזור כולו".
"המתקפה המחישה שצבא סוריה לא באמת השתקם בשנים האחרונות. עם זאת, המורדים יתקשו להגיע עד דמשק, וסביר שלא יתקדמו מעבר לחמה שמדרום לחלב", מסביר ד"ר סמיר א-תקי, סוני יליד חלב, שהיה איש ציבור בולט ועזב את ארצו בעקבות מלחמת האזרחים. "האתגר האמיתי למשטר אסד הוא לא חיצוני, אלא נובע מתוך העדה העלווית שרבים בה מתוסכלים מהמחיר הכבד ששולם מאז תחילת מלחמת האזרחים: כשליש מבניה נהרגו או היגרו. אבל יש כאן גם הזדמנות, כי יש כיום יכולת לשכנע מנהיגים בעדה לכונן סדר חדש בסוריה, שבמסגרתו הם יזכו לאוטונומיה וליכולת הגנה עצמית בחבל העלווים".
רוב השחקנים הזרים שמעורבים בנעשה בסוריה מפגינים חשש כבד נוכח ההתפתחויות האחרונות. בראשם – איראן שרואה בסוריה נדבך מרכזי במחנה ההתנגדות, והשקיעה כסף ודם בשימור שרידות אסד. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י טען השבוע כי מדובר ב"הפיכה שמשרתת את הפרויקט הציוני והתרחשה בעקבות קשר בין ישראל, ארה"ב והמורדים", והבהיר כי טהרן תמשיך לעמוד לצד אסד במאבקו. "למרות החשיבות הרבה שאיראן מייחסת לסוריה, היא תתקשה בנסיבות הנוכחיות לסייע לאסד, בשל מצב כלכלי קשה מבית, היעדר לגיטימציה ציבורית להעמקת הנוכחות בסוריה ואוזלת יד צבאית. הדבר יחייב את איראן להתמקד במאמצים דיפלומטיים כדי לפתור במהירות את המשבר בסוריה", מסביר ד"ר אראש עזיזי, חוקר איראני החי כיום בבוסטון.
מוסקבה, כמו איראן, רואה בהתפתחות האחרונה "כאב ראש" שמגיע בעיתוי גרוע, כשרוסיה שקועה עד צוואר במלחמה באוקראינה. הקרמלין מיהר להאשים את ארה"ב ואוקראינה בהתקפה על חלב, תוך כדי ניסיון להסתיר את הדאגה ואת המבוכה מתבוסת צבא סוריה, שלוותה בנפילת ציוד צבאי רוסי רב בידי המורדים. במקביל, הרוסים הבהירו כי הם נערכים לסייע בהדיפת המתקפה, דבר שכבר תורגם להתקפות אוויריות קשות, מהסוג שהחריב יישובים שלמים בסוריה בעשור האחרון. בנוסף, פוטין מיהר לפטר את סרגיי קיסל, מפקד הכוחות הרוסיים בסוריה, ומינה במקומו את גנרל אלכסנדר צ'ייקו, שפיקד על הכיבוש מחדש של חלב מידי המורדים ב-2016 ונודע בכינוי "הקצב מחלב".
טורקיה חריגה בגישתה למשבר. "אנקרה נתנה כנראה אור ירוק למורדים לפתוח במערכה, לרבות הג'יהאדיסטים שמתקיים איתם קשר ותיק", מסבירה ד"ר גליה לינדנשטראוס, מומחית לטורקיה מ-INSS. "לטורקים שני אינטרסים מרכזיים: פגיעה בשלוחת המחתרת הכורדית בסוריה וצמצום האוטונומיה הכורדית בצפון המדינה, והחזרת שלושה וחצי מיליון הפליטים הסורים שברחו לטורקיה. ייתכן שעידוד המתקפה נועד ללחוץ על אסד לקדם את שני היעדים. ארדואן לוקח כאן הימור מסוכן. העימות עלול להגביר את זרם הפליטים, ואף ליצור מתח עם רוסיה ואיראן שפועלות לשימור משטר אסד". בהקשר הזה תקף עלי אכבר ולאיתי, יועצו של ח'אמנאי, בחריפות את אנקרה ואמר: "טורקיה פועלת כמו בובה של ישראל וארה"ב. סיכמנו איתה דברים בנוגע לסוריה, אבל היא שינתה את דעתה מרגע שהבינה שוושינגטון סבורה שאסד צריך ליפול".
ישראל לא מעורבת במשבר כרגע, אבל הוא מגלגל לפתחה דילמות סבוכות. מצד אחד, אסד הוא אויב מר שמעניק לאיראן חופש פעולה, במיוחד בהקשר של חימוש חיזבאללה, וערעור מעמדו תורם להחלשת מחנה ההתנגדות בהנהגת טהרן. מצד שני, אויבי אסד מעוררים גם הם דאגה, וחשוב לא להתבלבל ולא לראות בהם בעלי ברית: הם אמנם צהלו על חיסול נסראללה, אבל גם התאבלו על מות סינוואר.
מאחורי פרצי השמחה בעקבות הפלת רודנים ומימוש מהפכות במזרח התיכון, נחבאים תמיד צללים שלפעמים גרועים מהסדר שקרס: המשטר האיסלאמי שהחליף את השאה באיראן, מדינת דאעש שהתבססה במקום הדיקטטורה של סדאם חוסיין, ומקבץ מלחמות האזרחים, ישויות הטרור וזירות הכאוס שהתפתחו בעקבות האביב הערבי. ישראל נדרשת להכרעה דומה לזאת של ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה (1990-1991), שנמנעה אז מהפלת שלטון סדאם מתוך ההבנה שהחלופה היא התעוררות שיעית – לקח שלא יושם במלחמה השנייה וגבה מוושינגטון מחיר כבד.
ישראל נדרשת לתמרון זהיר. החשוב מכל הוא לפעול מיידית נגד כל איום בדמות השתלטות המורדים על נשק לא קונבנציונלי, בפרט נשק כימי שאוחסן במכון 340 ובקומפלקס א-ספירה שנפלו בשבוע האחרון. במקביל, יש לשמור על טווח בטיחות מהקדֵרה הסורית הרותחת: לא להתערב במאבקי הכוח הפנימיים (בוודאי לא לשקול העברת סיוע צבאי למורדים), אבל גם לא לפתח פנטזיות לגבי בשלות אסד לנטוש את הברית ארוכת השנים עם איראן וחיזבאללה, ובכך לתקוע טריז במחנה ההתנגדות.
כמו תמיד במזה"ת, הברירה היא בין חלופות רעות. וכמו תמיד, מוטב להתמודד עם הרע במיעוטו או עם השטן המוכר. למרות האיומים שאסד מציב, הוא עדיין כתובת שניתן ללחוץ בכל הנוגע לסיכול חימוש חיזבאללה על ידי האיראנים. א-תקי היטיב לסכם: "גם בעוד 200 שנה סוריה תישאר מדינה חלשה – אבל לישראל עדיף שכן יציב מכאוס מתמשך".
• ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
