בסופו של דבר הם יצטרכו ללכת. כולם. ראש וראשון הקודקוד, שלא רק מסרב לקחת אחריות, אלא כופה על הקואליציה את החרפה של חקיקה שתעניק לו פטור מאחריות.
שרי הליכוד היו הראשונים, והוא בראשם, לדרוש בתוקף ועדת חקירה ממלכתית, כאשר האחריות לא הייתה שלהם. אבל לעצמם הם רוצים פטור. לא שוועדת חקירה ממלכתית היא האידיאל העליון, אבל בנסיבות שנוצרו, זו האופציה הנכונה ביותר. משום שבריחה מאחריות היא פגיעה באינטרסים הלאומיים. בריחה מאחריות היא בריחה משינוי ומתיקון. זה מה שמר כישלון מנחיל לעם ישראל. הרי כל כך הרבה כישלונות רשומים על שמו, אז עוד אחד רק מחזק את המורשת שעל שמו.
הוא לא לבד. יחד איתו עומדים ראשי מערכת הביטחון, מהשר הממונה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ ועוד רבים אחרים. ההבדל הוא שהם תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, כאשר הם יודעים מראש שהיא תטיל עליהם אחריות. אבל לא הוא. מר כישלון נמצא בקמפיין חסר תקדים, מדהים, שכל כולו האשמת הצבא והשב"כ. הוא לא רק מר כישלון. הוא גם מר התנערות.
בשנה האחרונה, מאז 7 באוקטובר, קרו שני דברים מרכזיים. ישראל החזירה לעצמה את כוח ההרתעה, בעקבות סדרה של הישגים משמעותיים. אלה הישגים שרשומים בעיקר על שמם של הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד. וקרה דבר נוסף: שפל מדיני חסר תקדים. שונאי ישראל מעולם לא הגיעו להצלחות כל כך מדהימות. אלה לא רק ההגבלות על משלוחי נשק, של כל מדינות אירופה, ולא רק ההפגנות בקמפוסים. יש כבר השפעה ישירה על הכלכלה, על השקעות בישראל, על שיתופי פעולה כלכליים, על המחקר האקדמי.
מר כישלון אחראי גם על השפל הזה. מדיניות קצת יותר חכמה הייתה מונעת חלק מהצרה הנוספת שנפלה עלינו. נתניהו היה יכול ליזום מהלכים מדיניים, וגם הפסקות אש, שחמאס היה מסרב להן, וכך להבהיר, לפחות לאלה שהיו מוכנים להקשיב, שהאחריות להמשך המלחמה, להרס ולחורבן – היא של חמאס ורק של חמאס. אבל נתניהו הוא כידוע גבר שבגברים. הוא לא יציע כאלה דברים, ולעזאזל האינטרסים הלאומיים. דווקא בשעה שישראל הייתה זקוקה לדיפלומטיה ציבורית – ישראל הזניחה אותה יותר מתמיד. לנתניהו היה תירוץ: אין לו דוברי אנגלית. אין לו? הוא אמיתי? כשהיה לו דובר אנגלית מצוין, יד נעלמה, אולי יד נשית, החליטה להדיח אותו. משום שיש כלל קבוע: העיקר זה אני ואני. ולעזאזל האינטרסים הלאומיים.
המלחמה לא הסתיימה. צה"ל בכוננות שיא בצפון בגלל השתלטות המורדים על חלקים גדולים מסוריה. זה לא הזמן להעביר את צה"ל לרמטכ"ל שעלול להיות מינוי פוליטי של נתניהו
המלחמה לא הסתיימה. צה"ל בכוננות שיא בצפון בגלל השתלטות המורדים על חלקים גדולים מסוריה. זה לא הזמן להעביר את צה"ל לרמטכ"ל שעלול להיות מינוי פוליטי של נתניהו. כך שאסור לרמטכ"ל, לראש השב"כ, לראש המוסד, ולאף אחד מהקודקודים, להפקיר את המשמרת. משום שגם אם הם כשלו, והם כשלו, הם היחידים כרגע ששומרים על האינטרסים הלאומיים. כאשר מר כישלון, בכל תחום, עושה כל מהלך נגד רצון הרוב – מדאגה למשתמטים ועד בעיטה במשרתים – אנחנו זקוקים לאנשים יותר רציניים בצמרת. ואם הוא זה שימנה את המחליפים שלהם – מצבה של ישראל יהיה הרבה יותר גרוע.
ישראל נמצאת בצרה צרורה כאשר אדם עם עבר פלילי, ששייך לקצה של הימין האנטי-ציוני, שכל הצהרה שלו גורמת עוד נזק למדינה – הוא הממונה על המשטרה. משטרת ישראל הופכת למשטרת בן גביר. זה תהליך מחריד. הוא רק התחיל, וכבר יש שורה של חקירות פליליות. מה יקרה, חלילה, אם מה שקרה למשרד לביטחון לאומי ולמשטרה יקרה למשרד הביטחון ולצבא? אז כן, הרצי הלוי יצטרך ללכת. אבל לא רגע לפני שהסכנה הזאת יורדת מהפרק. וזה יקרה רק רגע אחרי שנתניהו יואיל בטובו לעשות טובה גדולה לעם ישראל, ללכת – עם או בלי בחירות.
חלק מהמשטרה כבר בכיס של בן גביר. נותרנו עם הצבא והשב"כ. אז מה בדיוק מציעים אלה שרוצים שהרמטכ"ל יתפטר? שגם הצבא יהפוך למשטרה? הרי נתניהו, כדרכו, לא ימנה את הטוב ביותר, אלא את הכנוע ביותר
חובה גם לחשוב על התסריט הגרוע ביותר. ייתכן שישראל תגיע לרגע של משבר חוקתי. זה יקרה אם חלילה תחליט הממשלה שלא לציית להחלטת בג"ץ, שנכון להיום, כדאי לשים לב, יש בו רוב שמרני. אבל הרוב הזה לא מספק את קרעי, גוטליב ואמסלם. האיום ברמיסת שלטון החוק כבר ברקע. ואם חלילה זה יקרה, והלוואי שלא יקרה, יהיה צורך בהגנה על הדמוקרטיה. חלק מהמשטרה כבר בכיס של בן גביר. נותרנו עם הצבא והשב"כ. אז מה בדיוק מציעים אלה שרוצים שהרמטכ"ל יתפטר? שגם הצבא יהפוך למשטרה? הרי נתניהו, כדרכו, לא ימנה את הטוב ביותר, אלא את הכנוע ביותר. בדבר אחד צודקים דורשי ההתפטרות: הלוי יעשה טובה לעצמו אם יתפטר עכשיו.
אבל הוא יעשה רע למדינה ורע לדמוקרטיה. אסור שזה יקרה.
