אפשר היה לדמיין שאחרי פרסום התוצאות העלובות של ישראל במתמטיקה ומדעים בשבוע שעבר, שר החינוך יהיה מהאנשים שלא מוציאים מילה מהפה שלא קשורה לענייני המשרד החשוב שעליו משום מה הופקד. אבל השר יואב קיש מכיר רק סוג אחד של משוואה (לדאוג לראש הממשלה + לא לשכוח את רעייתו בחזקת טיפוח הסניף במיאמי = קריירה פוליטית) וגם סוג אחד של מדע (ליקוק מולקולרי). לכן לא פלא שהוא, ודווקא הוא, יצא אמש בפנייה פומבית לשופטים במשפט נתניהו ולפרקליטות המדינה לדחות את העדות. איפה שזה באמת חשוב לו (והבה נודה על האמת המרה, היכן שהוא גם מסוגל), קיש שואף להיות התלמיד הכי מצטיין.
לפני שהשר המחונך היטב אמר את דברו, חלק מישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני הוקדש לנושא הנורא מדיני והמאוד ביטחוני של הצגת היועצת המשפטית לממשלה כמי שליבה האטום והגס מונע את דחיית עדות נתניהו במשפטו. למחרת הצטרף למקהלה גם שר החוץ גדעון סער, האיש שדרש לחוקק את "חוק הנאשם" שהיה מונע מנתניהו הרכבת ממשלה, וכעת מבקש מהיועמ"שית (שאותה מינה ושאותה הוא מפקיר כעת) להתחשב בו. סער, אחד שמצליח להוציא שם רע הן לזיקיות והן לקרנפים, הרי יודע שזאת הייתה גלי בהרב-מיארה ולא נתניהו, מעריציו ולהקת הפשיסטים שרוכבת על גבו, שהבטיחה לכל העולם ובג"צו שיהיה בסדר: ראש ממשלה שנאשם בפלילים יכול להמשיך לנהל מדינה, ועוד ישות מורכבת ומוקפת אויבים. מה כבר יקרה.
ומובן שקרה וקורה. נפילת משטר אסד היא אכן אירוע היסטורי ומהדהד (אם כי לא כמו הביקור של נשיא פרגוואי, או אורוגוואי או עורו אחים עורו או מה שזה לא היה וגרם ליו"ר הכנסת להזכיר מי הבוס), שמתרחש תוך כדי שישראל עדיין מצויה במלחמה, למרות שהחזית הצפונית בהפסקת אש והחזית הדרומית הסתיימה צבאית וכעת ממתינה לשאלה מה נתניהו מעדיף: חטופים וחטופות בחיים או פנטזיה על התנחלויות בעזה. רצה הגורל, או ליתר דיוק הפרקליטות שהתעקשה על כתב אישום משולב ומסורבל ושופטים שכנראה לא מבינים את הקונספט של "זמן", והגיע גם הרגע שבו נאשם מספר אחת מוזמן לממש את זכותו להגן על עצמו. הוא גם יכול לבחור שלא: הרי נתניהו הוא זה שאמר שוב ושוב (ואחריו כל מקהלת התוכים שעומדת לרשותו בתקשורת וברשתות החברתיות) שהתיקים "קרסו". לא "קורסים" או "יקרסו" - "קרסו", בלשון עבר. אם כך, אדרבא: יתכבד, לא יעיד ויקדיש את כל מרצו לאזור שמתעצב מחדש.
עינב שיףאבל נתניהו רוצה להעיד, ואם כך עליו לשלם את מלוא המחיר על חוסר תום הלב שבו התנהל מרגע שהחלו החקירות ועד למצב שבו מכהנת בישראל ממשלה אוטואימונית, שלא הייתה מוקמת אלמלא החוק האומלל שמאפשר לנאשם לכהן כראש ממשלה עד לקבלת פסק דין חלוט. למרבה המזל, החוק הזה אמנם מתיר לו לטרלל את המדינה, אך לפחות מקשה עליו לטרלל את ההליך עצמו (והוא מנסה, אוהו כמה שהוא מנסה). כל מי שעיניו בראשו וידו לו על ליבו יודע שתמיד תהיה סיבה לדחות עדות של ראש ממשלה, וגם שכל יום שעובר מבלי שהוא מקרב את הסאגה לסיומה הוא עוד יום שבו אומה שלמה כלואה בקורלס שמוליך אותה בדרך המלך לאבדון. וכשהוא יגיע, זה באמת כבר לא כזה משנה מי ישלוט בסוריה, כי סוריה כבר תהיה בתוכנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.12.24
