הפסקת האש בלבנון, קריסת משטר אסד והדיווחים על התקדמות במו"מ להסכם שישיב את החטופים והחטופות מעזה יצרו מצג שווא, כאילו שריקת הסיום של המלחמה היא עניין של שעות וימים. אלא שאירועי היממה האחרונה מעידים על חזיתות פועלות ורוחשות ועל האסונות המיותרים שבאים בצידם.
בלבנון נפלו ארבעה לוחמי צנחנים במילואים, לראשונה מאז תחילת הפסקת האש. הכוח, שנמנה עם חטיבה שפועלת מ-7 באוקטובר ונלחמת בהצטיינות יתרה, חיפש אמצעי לחימה של חיזבאללה בכפר לאבונה, ירד למתחם תת-קרקעי ונהרג מפיצוץ שגרם לקריסת המתחם, כשגם חילוץ הגופות נמשך שעות רבות. מהתחקיר הראשוני עולה שאת המטען הניחה יחידה מיוחדת. הכוח מהצנחנים במילואים לא עודכן על כך, והתוצאה היא אסון שניתן היה למנוע. קשה להפריז בחומרת התקלה המבצעית, הדורשת תחקיר יסודי שיסביר למשפחות השכולות ולציבור כיצד היא התרחשה ומה נעשה כדי שלא תחזור עליה: גם אם הפסקת האש תחזיק מעמד, כוחות רבים עוד יצטרכו להיכנס לשטחים כאלה ואחרים, ואסור בתכלית האיסור שהסכנה תבוא בגלל פגם דרמטי בהעברת המידע.
גם בדרום יידרש הצבא לברר לעומק את התקרית שבה נפלו שלושה לוחמים ונפצעו עוד 12 (שלושה מהם במצב קשה) עקב טיל נ"ט ששוגר לעברם. הלוחמים התכוננו לעלות על משאית ממוגנת בדרכם הביתה. חוליית מחבלים התמקמה ליד המגנן, זיהתה את התנועה ופתחה בירי נ"ט ונשק קל. הפגיעה הייתה קטלנית וחמור מכך – מיותרת: בצה"ל אסרו על תנועה במשאיות במרחב באור יום, בדיוק מהחשש שהתממש. בפיקוד הדרום החלו בתחקור האירוע והממצאים יוצגו בפני המשפחות השכולות והציבור הרחב.
המשותף לשתי התקריות הוא המרחק הטרגי בין לוחמים שחוזרים לבסיסם בשלום לחיים שאבדו ומשפחות שנהרסו. לכן חשוב להזכיר שלא מדובר בגזירת גורל
כאמור, המשותף לשתי התקריות הוא המרחק הטרגי בין לוחמים שחוזרים לבסיסם בשלום לחיים שאבדו ומשפחות שנהרסו. לכן חשוב להזכיר שלא מדובר בגזירת גורל: זה חלק מהמחיר של מלחמה מתמשכת ושוחקת, מה שמשפיע בהכרח גם על אכיפת הכללים בשטח. אמנם בצבא מתמודדים עם אירועים כאלה ואחרים מהיום הראשון של המלחמה, אבל אין ספק שתשומת הלב והמיקוד לקראת היום ה-500 שונים מאוד ממצבם ביום ה-50.
גזרה נוספת היא מול החות'ים בתימן, ששיגרו בהצלחה כטב"ם שהתפוצץ ביבנה ללא התרעה. אמנם מערך ההגנה האווירית של צה"ל מיירט את רוב האיומים, אך הפעם הכטב"ם חצה את שטח ישראל, התגלה לאחר שחצה את שדרות ונעלם שוב במערכות אחרי שזוהה ומטוסי קרב דלקו אחריו. בצבא מתחקרים מדוע לא הופעלה ההתרעה ואולי אף יבחנו תגובות אפשריות בתימן, משם המתקפות ממשיכות להגיע אחת לכמה ימים. גם בצפון הבקעה לא שקט: צה"ל זיהה שני מחבלים חמושים וסיכל אותם באמצעות כטמ"ם, זו הפעם השנייה בתוך שבוע.
חופש הפעולה מוחלט: האיראנים ניתקו מגע, לחיזבאללה יש די והותר צרות וגם לרוסיה כבר לא דחוף לבדוק איזה מטוס עובר את הגבול, מתי ולמה
כל זה קורה בזמן שעיני העולם נשואות לסוריה ובהתאם גם תשומת הלב הישראלית. ראשית, צוותי קרב של הצנחנים וכוחות נוספים ממשיכים לפעול במרחב החיץ במתכונת של "הגנה קדמית", כדי למנוע איומים חדשים לאחר נפילת משטר אסד. אבל החלק המעניין והחשוב הוא הפעולות של חיל האוויר, שמשמיד באופן שיטתי את מה שנשאר מצבאו של הרודן הנמלט: עשרות רבות של מטרות, ובהן מאגרי אמל"ח שונים, מותקפות בגלים שוצפים, כדי שלא ייפלו לידיים עוינות ויהוו איום על ישראל. חופש הפעולה מוחלט: האיראנים ניתקו מגע, לחיזבאללה יש די והותר צרות וגם לרוסיה כבר לא דחוף לבדוק איזה מטוס עובר את הגבול, מתי ולמה. עם זאת, רצוי לצנן את האופוריה שנשמעת פה ושם לאור קריסת הציר השיעי: מדובר בבשורה חשובה לישראל ומכה קשה לאיראן, אבל עד כה, בכל פעם שמופיע "מזרח תיכון חדש" קורה משהו שגורם לנו לשאול אם עוד אפשר לקבל את הישן בחזרה.
