השדרה המרכזית של בירת גיאורגיה מספרת למעשה סיפור של שתי שדרות שונות. בשעות הבוקר היא הומה בקונים, אנשים שיושבים בבתי קפה, תיירים שיורדים מהאוטובוסים העמוסים ומשוטטים. אבל כשיורדת החשיכה, השדרה משנה את פניה. כיכר העצמאות המפורסמת מתמלאת באוטובוסים שמהם יורדים מאות שוטרים, לצד כאלו שהגיעו בטנדרים הפתוחים, ולא רחוק משם עומדים מכת"זיות וטנדרים סגורים שמחכים לעצורים הרבים שעוד יהיו. יש שם שוטרי סיור, שוטרים עם קסדות ואמצעים לפיזור הפגנות וסמויים עם פנים מכוסות או סתם בבגדים אזרחיים. שום שוטר לא עונד תו עם שמו או אמצעי זיהוי אחר.
בסביבות השעה 19:00 נוהרים למקום אלפי אזרחים גיאורגים. הם צועדים לאורך השדרה עד שמגיעים לבניין הפרלמנט, לכיכר שבה נפגשים הייאוש והתקווה. בדרך יש דוכנים של מתנדבים שמחלקים למפגינים מרקים ותה חם, ערימות של עשרות שמיכות ממתינות למי שיחטוף בהמשך הערב זרנוקים של מים בקור של אפס מעלות. כמעט כולם מכסים את עצמם בדגל גיאורגיה או בדגל האיחוד האירופי, כמעט כולם גם עם משקפי שחייה מסביב לצוואר או מסכות קורונה, מחכים לחצות. בינתיים, זה סוג של פסטיבל רחוב. הרוב המוחלט של הנוכחים הם צעירים, ששורקים במשרוקיות, מחצרצים בזמבורות. מי שעם מגפון משלהב את הקהל, שחוזר אחריו: "אני גיאורגיה, אני אירופה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
לקראת חצות מגיעים רעולי הפנים של המפגינים. קבוצה קטנה של עשרות, יחד עם הרבבות שנמצאים ברחובות ומפגינים נגד מדיניות הממשלה – זה השבוע השני ברציפות. מאות מחזיקים בידיהם מכוויני לייזר ירוקים. עוד מעט הם ישתמשו בהם כדי לסנוור את השוטרים, אבל בינתיים אין מילימטר של אלימות באוויר.
בחצות ניתן האות. המפגינים ירו זיקוקים לשמיים, והשוטרים שהמתינו עד אז ברחובות צדדיים החלו בתנועה. שוטרי הסיור נשארו במקומם, ואילו השוטרים לפיזור הפגנות שעטו לכיוון המפגינים, בזמן שהסמויים כבר נבלעו בקהל הרב. אחרי כמה שניות החלו להתפזר סילוני גז מדמיע באוויר. המפגינים רצו לכל עבר, רבים מהם כרעו מהזרם של המכת"זיות ונפלו לרצפה. הפסקול הוא של צרחות כאב ופחד, צרחות נוראיות באותנטיות שלהן.
השוטרים הסמויים, חמושים באגרופנים, הרביצו למי שנראה להם כמי שמפר את הסדר ולא נשמע להוראות. מי שנשאר על הרצפה חטף בעיטות לראש ולבטן, אלימות קשה, סדיסטית. זה דבר אחד לראות את זה בסרטונים ברשתות, ודבר אחר לחלוטין לראות מול העיניים שלך שוטרים בועטים בראש של מפגין ששוכב מחוסר הכרה על הרצפה.
אלה שנעצרו הועברו באלימות לטנדרים הסגורים שחיכו בכיכר העצמאות, השוטרים הסמויים הפליאו בהם שוב מכות, והעבירו אותם להמשך טיפול אצל שוטרי הסיור. עד היום נעצרו כבר יותר מ-500 מפגינים, שעוברים משפט מהיר – כשהעדים הראשיים ברוב המקרים אלה שוטרי הסיור. "משפטי בושה", קוראים לזה המפגינים, עם רופאים שנותנים אישור שהעצור כשיר למשפט ומעצר ו"שופטי גומי" שחותמים בלי לשמוע עדויות. זה, כמובן, בנוסף לעשרות עצורים נוספים שנלקחו מבתיהם או ממקום העבודה שלהם.
6 צפייה בגלריה
מפגינות ליד השוטרים שנערכים להפגנה. "אנשים שאמא שלהם ילדה אותם בלי רגש, להרביץ ככה למפגינים"
(צילום: זאב אברהמי)
"אנחנו מכירות אלימות של שוטרים מהפגנות קודמות", סיפרה אחת המפגינות, מאריאם, סטודנטית בת 23. "אבל פעם הם היו מרביצים במקומות בגוף שאי-אפשר לראות את המכות. עכשיו הם מרביצים לאנשים בפנים, שוברים להם את האף והלחיים".
מה ההבדל?
"עכשיו הם מבינים שאנחנו לא הולכים לשום מקום. הם רוצים לגמור הכל עד לשנה החדשה, כי הם חושבים שכולם יהיו אז עסוקים וההפגנות ידעכו. אז הם מרביצים כדי שאנשים יפחדו, שיחשבו פעמיים לפני שהם יוצאים להפגנה הבאה, כי לך תדע איך תחזור, אם בכלל תחזור. אף אחד לא יודע מי אלה בכלל 'המשטרה האזרחית', כנראה בריונים שהממשל אסף. פסיכופתים סדיסטים שמקבלים כסף עבור האלימות שלהם, אבל היו עושים את זה גם בחינם. ויש גם את הרובוקופים".
הרובוקופים?
"אלה השוטרים לפיזור הפגנות, שוטרים רגילים שמרביצים לנו בלי הבחנה, ממלאים הוראות של הממשלה, אנשים שאמא שלהם ילדה אותם בלי רגש, להרביץ ככה למפגינים שקטים ולא אלימים".
ההפגנות בטביליסי באות והולכות מאז האביב, אז הפגינו האזרחים נגד ההחלטה של הממשלה לחוקק את "החוק הרוסי" – חוק שתבע שקיפות ורישום מארגונים לא-ממשלתיים שהסבסוד שלהם ממקורות חוץ הוא מעל ל-20 אחוז. אחר כך היה המסע המופלא של נבחרת הכדורגל הלאומית באליפות אירופה, והכל נרגע יחסית – עד לתוצאות הבחירות לפרלמנט.
הבחירות שנערכו בסוף אוקטובר היו סוג של "משאל עם" בין רוסיה למערב, והיוו נקודת מבחן משמעותית עבור גיאורגיה. בשל החשיבות הרבה שיוחסה לבחירות, החליטו מפלגות האופוזיציה לשים את האגו בצד ולהתאחד, כדי להביס את מפלגת "החלום הגיאורגי". "היינו חייבים להתאגד כדי להילחם ברשע איוואנישווילי (בידזניה איוואנישווילי, מנהיג מפלגת “החלום הגיאורגי” - ז”א), אוליגרך שעשה את המיליארדים שלו ברוסיה וחזר לפה כדי לשלוט בנו, כאילו שאנחנו הרכוש שלו", מסבירה נטליה צ'דלשווילי, יועצת לענייני חוץ ויחסים בינלאומיים במפלגת "יונייטד נשיונל מובמנט", שהודחה מהשלטון על ידי מפלגתו של איוואנישווילי ב-2012.
6 צפייה בגלריה
נטליה צ'דלשווילי. "היינו חייבים להתאגד כדי להילחם ברשע איוואנישווילי"
(צילום: זאב אברהמי)
באיחוד האירופי תלו תקוות גדולות בחילופי שלטון, בתקווה להתניע מחדש את המגעים להצטרפות גיאורגיה לאיחוד, תהליך שהוקפא לפני כחצי שנה, אחרי שטביליסי נדרשה לנקוט צעדים מעשיים כדי לחזק את הדמוקרטיה שלה. אבל מי שניצחה בבחירות, אחרי לא מעט דיווחים על אי-סדרים בהצבעה, הייתה מפלגת השלטון, ובאופוזיציה מיהרו להודיע שהבחירות זויפו, ושהם לא מכירים בתוצאות.
"הבחירות זויפו בפעם השנייה ברציפות, בהיקף שלא ייאמן. הפחידו אנשים, קנו בוחרים, איימו וסחטו אותם. אין מצב שהם יכלו לנצח את הבחירות", טוענת צ'דלשווילי. "כל הסקרים וכל דעת הציבור העידו על זה, אבל הם החרימו מאנשים את תעודות הזיהוי שלהם והצביעו איתן כמה פעמים בקלפיות שונות. הם צילמו את הבוחרים והציצו לראות במי הם בחרו – זאת הצבעת אימה. העובדה שרוב מכריע של האנשים שפיקחו על הבחירות היו אנשים שלהם לא מזיקה".
טענות האופוזיציה קיבלו גיבוי מהנשיאה סלומה זורבישווילי, פרו-מערבית שמתנגדת לממשלה ותפקידה בעיקר סמלי. הנשיאה אמרה שהבחירות זויפו, קראה לאזרחים לצאת לרחובות – והכריזה שלא תפנה את המשרד עם תום כהונתה. הקריאות של זורבישווילי למדינות העולם שלא להכיר בתוצאות הבחירות התקבלו בברכה בפרלמנט האירופי. לפני כשלושה שבועות אימץ הפרלמנט האירופי החלטה שאינה מכירה בתוצאות הבחירות וקוראת לקיים בחירות חדשות בתוך שנה, תחת פיקוח בינלאומי.
נטליה צ'דלשווילי: "ישראל וגיאורגיה מוקפות בסכנה, ולעיתים הסכנה הזו משותפת, אבל אני לא רואה קווים מקבילים בין ההפגנות בשתי הארצות. בישראל אנשים עדיין יכולים לבחור"
בתגובה הודיעה הממשלה הגיאורגית שעד 2028 לא יתקיימו שיחות עם האיחוד האירופי על הצטרפות המדינה לאיחוד, בטענה שבבריסל מנצלים את המגעים כדי "לסחוט" את טביליסי ו"לארגן מהפכה במדינה", צעד שעורר ביקורת רבה באופוזיציה – ומוציא כל יום אלפי אזרחים לרחובות. "אירופה זה המקום שאמור לשמור על המורשת שלנו, התרבות, המסורת, כמו מדינות אחרות באיחוד. איך הם הפכו אותה להיות אויבת שלנו?" שואלת צ'דלשווילי. "זו חזרה על הנרטיב הרוסי על איך שאירופה רוצה לגנוב לנו את הזהות, את ערכי המשפחה. אנחנו במאבק הישרדות. הם יצטרכו להרוג את כולנו כדי לקחת מאיתנו את העצמאות".
את חושבת שהמערב יתערב יותר במצב בגיאורגיה?
"אני חושבת שהוא חייב, כי אנחנו מדינה עם ערך גיאו-פוליטי מאוד חשוב, והמערב חייב מדינה יציבה שאפשר לסמוך עליה באזור. קצת כמו ישראל של אירופה. אני חושבת שאיוואנישווילי הימר על ניצחון מהיר של רוסיה באוקראינה והפסיד, ועכשיו במשטר של טראמפ יהיו הרבה אנשים שהם אנטי-רוסיה, ובעיקר אנטי-סין, שלא ממש יעזרו לשלטון פה".
את רואה קווים מקבילים בין גיאורגיה לישראל?
"יש הזדהות, כי שתי המדינות מוקפות בסכנה, ולעיתים הסכנה הזו משותפת, אבל אני לא רואה קווים מקבילים בין ההפגנות בשתי הארצות. בישראל אנשים עדיין יכולים לבחור, אין חוקים נגד להט"בים, האזרחים יכולים עדיין להכריע, ואין משטר שמצייר את האחר כ'להט"בים רשעים שרק רוצים להרוס את גיאורגיה'".
כמעט כל מי שדיברתי איתו בטביליסי טוען שמדובר בתוכנית מסודרת של רוסיה, שהחלה כבר ב-2012, עם הזכייה של מפלגת "החלום הגיאורגי" בהובלת האוליגרך שחזר הביתה – בידזניה איוואנישווילי. הוא עשה את הונו ברוסיה, חזר לגיאורגיה ועסק בצדקה ותרומות – עד שהחליט להתמודד בבחירות לפרלמנט. הוא הציג עמדות פרו-מערביות לצד מדיניות פרגמטית כלפי מוסקבה – אבל היה ראש ממשלה רק במשך שנה אחת, אחר כך הוא מינה אנשים אחרים לתפקיד, והמשיך לשלוט במפלגת השלטון, ובמדינה, מאחורי הקלעים.
"כשהוא עלה לשלטון הוא ניקה את השולחן והשאיר איתו אנשים פרו-מערבים ועשה כמה פעולות שגרמו לאנשים לחשוב שהוא הולך לכיוון אירופה", מתארת נינה נקשדיץ, סגנית עורך ערוץ "מתאווארי" ולשעבר שגרירה בצ'כיה. "אבל לאט-לאט הוא נפטר מכולם והתחיל להשתלט על כל המשרדים החשובים ולשים שם את האנשים שלו. מה שאנחנו רואים עכשיו זו הצטברות של כל מה שהוא עשה, המסכה הוסרה. הרבה חשבו שהוא לא יהיה מושחת, בגלל שהוא מיליארדר, אבל הוא רוצה להיות המיליארדר היחיד פה. הוא לא בנה פה כלום, שום תעשייה או מפעלים שהבטיח לקדם".
המעבר למאחורי הקלעים לא תמיד הביא איתו את המינויים הכי מתאימים. "הוא עובד מאחורי הקלעים, ממליך ראשי ממשלות ושופטים, וכל המוסדות החוקתיים והביטחוניים נמצאים תחתיו", מוסיפה צ'דלשווילי. "הוא מינה פה שומרי ראש פרטיים שלו לתפקידי שרים בביטחון פנים ואת רופא השיניים שלו לשר הבריאות. בקרוב יהיו בחירות לנשיאות והוא מריץ לתפקיד שחקן כדורגל לשעבר, שאני די בטוחה שהוא לא יודע קרוא וכתוב, אבל יודע לקלל. איש שבלי בושה מכריז שהוא פרו-פוטין".
6 צפייה בגלריה
בידזינה איוואנישווילי. "חזר לפה כדי לשלוט בנו, כאילו שאנחנו הרכוש שלו"
(צילום: Giorgi Arjevanidze, AFP)
באופוזיציה טוענים שאחרי המלחמה באוקראינה מוסקבה החליטה להשקיט את גיאורגיה. לטענתם, הרוסים למדו את הלקח מאוקראינה וימנעו מראש כל ניסיון גיאורגי להרים ראש, ובשל כך נמצאים במדינה מאות סוכני ביון רוסים שמנווטים את העניינים.
המלחמה באוקראינה הייתה גם נקודת מפנה במדיניות החוץ הפומבית של איוואנישווילי. הוא פיתח עוינות למערב והמפלגה שלו תפסה קו יותר ויותר פרו-רוסי. "עד המלחמה באוקראינה הוא רקד על שתי החתונות והמלחמה הכריחה אותו להחליט", מסבירה סלומה סמשווילי, חברת פרלמנט מהאופוזיציה שהייתה בעברה שגרירת גיאורגיה באיחוד האירופי. "הוא החליט לפייס את פוטין כי חשב שיהיה ניצחון מהיר לרוסים והוא רצה להגיד לו שהוא בצד שלו, שלא ייגע בו. אני לא האמנתי לאיוואנישווילי מההתחלה. חשבתי שהוא אוליגרך רוסי ופרשתי מהשירות הדיפלומטי כשהוא נכנס למשרד. אי-אפשר לעשות מיליארדים ברוסיה ואז להשפיע על התהליך הפוליטי בגיאורגיה אם אתה לא בובה של פוטין".
בחדר מסיבת העיתונאים בקומה הראשונה בבניין הקרמי של מפלגת "החלום הגיאורגי", לבאן מחאשווילי לא מבין מה האופוזיציה רוצה. אחרי כמעט עשור של פעילות פוליטית הוא נבחר באוקטובר לראשונה לפרלמנט, ומונה לאחראי על פרויקט האינטגרציה של גיאורגיה עם האיחוד האירופי. "מעולם לא אמרנו שאנחנו מפסיקים את האינטגרציה, אלא שאנחנו מכינים את עצמנו לקראת השיחות על האינטגרציה, שממילא לא היו מתחילות. אם אירופה תגיד מחר שהיא רוצה להתחיל בשיחות של כניסה שלנו לאיחוד, ראש הממשלה שלנו כבר אמר שהוא יעשה את זה מיד", הוא טוען בתוקף.
"אבל זה לא יקרה", הוא מיד מבהיר. "לכן זה לא באג'נדה שלנו, אלא רק לבוא מוכנים לשיחות ב-2028. האופוזיציה לא יכולה להראות שום נייר או הצהרה שלנו שאנחנו מפסיקים את השיחות לאינטגרציה".
אז למה הציבור לא שומע על זה?
"כי יש תעמולה של האופוזיציה בעזרת גורמים חיצוניים, שאומרים שאנחנו עצרנו הכל וההסתה הזאת נגדנו עובדת. אנשים זורקים בקבוקי מולוטוב על הפרלמנט, זה לא קרה כאן מאז מלחמת האזרחים לפני 30 שנה. הסיבה היחידה שזה לא מידרדר לשם (למלחמת אזרחים – ז"א) זו התגובה של כוחות הביטחון לאלימות השיטתית נגדם. יש לנו גם בעיה של תקשורת, אנחנו לא מראים את ההתקפות עלינו".
6 צפייה בגלריה
לבאן מחאשווילי. "אני מאמין שחמישה אחוז מהמפגינים הורסים את השם הטוב של הרוב"
(צילום: זאב אברהמי)
מחאשווילי מודה שהייתה גם אלימות מצד כוחות הביטחון, אבל מפנה אצבע למאשימים. "אני מאמין שחמישה אחוז מהמפגינים הורסים את השם הטוב של הרוב. הקיטוב במדינה קיים והוא רק מעמיק, ואנחנו בנקודת האל-חזור, או קרובים אליה. הם עשו אותו דבר בבחירות הקודמות, סירבו לקבל את התוצאה והחרימו את הפרלמנט במשך שנה. עכשיו הקיטוב הוא הרבה יותר גדול, אבל עבורנו זה נון-סטארטר, לא נעשה בחירות חוזרות ואנחנו לא מוכנים לקבל התערבות של גורמים זרים מערביים בפוליטיקה הפנימית שלנו".
אולי הייתם צריכים להיות רגישים לכבוד הגיאורגי ולא להכריז מיד על שיחות רק ב-2028?
"רק הזמן יראה אם צדקנו או לא. הם קוראים לנו 'עבדים רוסים' ושמות דומים מאז 2012, כשבאותו הזמן עבדנו בלי הפסקה כדי לעודד את האיחוד עם אירופה, גם מבחינה כלכלית וגם כדי שמאז השלטון שלנו גיאורגים יכולים לטייל בכל אירופה בלי ויזה. עשינו הרבה רפורמות כדי לעמוד בדרישות האיחוד, 35 חיילים שלנו נהרגו באפגניסטן לצד נאט"ו. כמה מדינות מהמערב בכלל שלחו 35 חיילים לאפגניסטן?"
ולמה במערב לא רואים את זה?
"במערב רואים את זה עכשיו בגלל העלייה של הימין אצלם, הם גם מתחילים בתהליכים של מלחמה וניסיון להחרים מפלגות, אבל בגדול הם מסתכלים על האזור הזה כאילו זה ג'ונגל. אני רוצה להתאחד איתם, אבל אני לא מוכן להיות כמו ארצות אחרות שהתקפלו כדי להתקבל. אנחנו יודעים שנצטרך לעשות ויתורים, אבל רוצים לשמור על האינטרסים שלנו.
לבאן מחאשווילי: "באופוזיציה קראו לנו 'עבדים רוסים' בזמן שעבדנו בלי הפסקה כדי לעודד את האיחוד עם אירופה. יש פה מאבק על כלום"
"אני יכול להבין שאנשים אמוציונליים וכועסים על הנושא, אבל הם לא מבינים שהם רק כלים במאבק פוליטי, שהרעיון של איחוד הוא רק נשק במאבק הזה. אנשים מסתכלים על אירופה ורואים רק את הדברים הטובים, אבל מה נעשה כשנצטרך לקלוט מהגרים כמו כל אירופה? האזרחים צריכים להבין שלהיכנס לאיחוד גורר גם אחריות".
מחאשווילי בטוח שבסופו של דבר הפערים עם המפגינים קטנים, וגם יש לו הצעה. "זה מרתיח אותי לראות את ההפגנות, כי אנחנו נמצאים באותה עמדה. יש לנו אותן מטרות, אבל האסטרטגיה שונה – אנחנו לא מוכנים להתחנן. יש פה מאבק על כלום, רק כי הם בכלל לא מוכנים לדבר איתי. אם תהיה הסכמה מהמפלגה שלי, אני מוכן לשמש כגשר בין הצדדים. אבל אני לא חושב שהצד השני יקבל אותי כגשר".
"זה שיש מישהו מ'החלום הגיאורגי' שאומר שהוא האחראי על האינטגרציה לאיחוד זו בדיחה", מתפקעת מצחוק סמשווילי. "כל הפרלמנט הזה הוא לא לגיטימי, הממשלה הנבחרת והנשיא המיועד לא לגיטימיים. בגלל זה, בניגוד לפעמים הקודמות, לא אשב בפרלמנט עד שיקראו לבחירות חדשות".
הוא אומר שהם לא עצרו את המגעים לאיחוד.
"הם שקרנים. זו ממשלת בובות של רוסיה, ומחאשווילי הוא כלום בתוך המפלגה, אוספים אותם מהרחוב לספר סיפורים. הם עשו מה שהרוסים רצו, כי רוסיה רוצה להוריד מעל הגב שלה את תיק גיאורגיה לפני השיחות על אוקראינה. אז עכשיו אנחנו מחוץ לתהליך, ותכף מדינות באיחוד ידרשו מאיתנו ויזה כדי להיכנס".
איך זה ייגמר?
"הם יהיו מוכרחים להיכנע. אנחנו לא בלארוס שעוצרים מאות אנשים ונגמרת ההתנגדות, פה כמה שדוחפים אותנו – אנחנו דוחפים בחזרה פי שניים. אם איוואנישווילי יידחק לפינה הוא לא יוציא טנקים, אלא יעבוד על איך לברוח מפה. הוא יודע שאם הוא יורה לצבא על מהלך כזה הצבא יפנה נגדו והאזרחים יטפלו בו כמו שטיפלו בקדאפי. אני בטוחה שהוא לא שמח לראות את הגורל של אסד, ואיך רוסיה לא ממש הייתה יכולה לעזור לו יותר".
בינתיים, גם הערב יגיעו רבבות אזרחים מודאגים אל שדרות שותא רוסתווילי, על שם המשורר הגיאורגי המפורסם, ויפגינו מול בניין הפרלמנט. על עץ חג המולד שהוצב במקום תלו כמה סטודנטים תמונות של מפגינים שפניהם רוסקו בהפגנות. עד מתי תהיו פה, שאלתי אחד מהם, אסף קופטצדה. "עד הסוף", הוא ענה.
"אנחנו באים לפרלמנט בכל ערב כי זה גורם לנו להבין שאנחנו לא לבד", הוסיף קופטצדה. "בהתחלה חשבנו שאנחנו נלחמים על הזהות שלנו ושל המדינה, אבל אנחנו במלחמת קיום. המשטר והמשטרה הבהירו לנו את זה בעשרת הימים האחרונים. מלחמת קיום, עד שהם יוציאו נשק חם וטנקים. אנחנו לא בלארוס, אנחנו לא נסכים להיות מדינת חסות של פוטין. אנחנו עם של גיבורים, של גאווה ושל כבוד. אנחנו מוכנים לשבת בכלא עד יומנו האחרון, ואם צריך אנחנו מוכנים למות. זה שווה את מה שאנחנו נאבקים עליו".
מאריאם, שמפגינה לצידו, מסכמת: "בסוף אתה מתרגל לחרדה התמידית, למכות, מתחסנים. זה פחות כואב בפעם השנייה, פחות קר. אבל אני חוזרת לפה כל לילה. אני והחברות שלי מצוידות במכשירים להגנה עצמית כמו טייזר או גז מדמיע, ואני אומרת לרובוקופים שהם יכולים לשבור לי את העצמות, אבל הם לא ישברו את הרוח שלי".
× × ×
נמל התעופה של טביליסי מרגיש קצת כמו בית, שיחות בעברית ופרסומות דיגיטליות לאטרקציות תיירות או דיל של רכב, גם כן בעברית. טביליסי היא אחד היעדים היותר פופולריים עבור הישראלים, עם שבע-שמונה טיסות יומיות, כמעט כולן מלאות. בגיאורגיה חיים היום אלפי יהודים וכ-600 ישראלים. "טוב פה, בטוח, והלוואי שהייתי אוהב את עצמי כמו שהגיאורגים אוהבים אותנו ונותנים לנו כבוד", אומר חיים חיון שפתח לפני כחצי שנה את מסעדת "לה קאסה" הכשרה, מול משרדי הוועד האולימפי הגיאורגי. על הקירות יש מיליון סטיקרים בעברית, וכמעט כל לילה נגמר בחפלה.
אתם מתערבבים עם ההפגנות?
"השתגעת?!" עונה לי נטלי פרידמן, אשתו של חיון. "עד שיש סכסוך אחד שישראל לא קשורה אליו אתה רוצה שאני אדחוף את האף?"
במרחק הליכה משם, 250 מטרים בערך, כבר מתגודדים עשרות אלפי צעירים לעוד לילה של התשה. קודם יבואו המשרוקיות, הזמבורות והמגאפון, אחריהם הזיקוקים והחזיזים, ואז שברי זכוכיות, קולות האלה המכה בגוף, הגז המדמיע והצרחות במשך שעות, על קו התפר שבין תקווה לייאוש.
