ראש ממשלת המעבר של סוריה המשוחררת, מוחמד אל-בשיר, הופיע ביום שלישי למסיבת עיתונאים ראשונה של ממשלת המעבר. מצד אחד היה דגל סוריה החופשית. מהצד השני – דגל השהאדה, שמונף על ידי קבוצות איסלאמיסטיות. סורים רבים הביעו כעס. "לא לשם כך שפכנו את דמנו", נכתב באחת התגובות. יש מקום לדאגה. המהפכה הח'ומייניסטית התחילה עם קואליציה רחבה, שכללה את השמאל האיראני של אותם ימים. ההמשך ידוע.
כך שקצת זהירות לא תזיק. יותר חשדהו מכבדהו. ובכל מקרה, המורדים לא יצאו לדרך בגלל הסכם הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה, כמו שיש מי שרוצה להשלות אותנו, וגם לא בגלל שהציר האיראני ספג מכה קשה. אז מה קרה? מאז החלה מלחמת האזרחים בסוריה, החריף העימות עם טורקיה השכנה. רג'פ טאיפ ארדואן תמך במורדים, ובמסגרת המאבק רב השנים שלו בכורדים, כבש שטחים בתוך סוריה.
מיליוני סורים נמלטו מהמדינה המדממת. כ-3.4 מיליון רשומים, ועוד מספר לא ידוע של בלתי רשומים, נתקעו בטורקיה. לא אהבו אותם שם, בלשון המעטה. הסכסוך בין מנהיגי שתי המדינות הלך והחריף. באחד משיאיו, ב-2020, הפציצו הסורים את מחוז אידליב, שטח בשליטת המורדים, עם נוכחות טורקית. 33 חיילים טורקים נהרגו. זה היה, לפי הגדרת אנקרה, "היום השחור ביותר מאז החל הסכסוך". טורקיה הגיבה בהפצצת 200 מטרות.
1 צפייה בגלריה
(תומך נתניהו ושלט נגד רה"מ מול בית המשפט. התרומה היחידה של המשפט היא הגדלת הקיטוב | צילום: דנה קופל)
בחודש יולי האחרון מחל ארדואן על כבודו, וביקש להיפגש עם אסד, כדי לקדם פיוס ופתרון לבעיית הפליטים. ממרומי ענן האשליות של תמיכה מצד איראן, רוסיה וחיזבאללה – הרודן הסורי הציב תנאים. המתח הלך ועלה. מאות נהרגו ב-2024. בנובמבר האחרון התגברו הפצצות ארטילריות של המשטר על מחוז אידליב. ב-27 בנובמבר הגיבו המורדים בחדירה לחלב. יכול להיות שאיראן הייתה מתערבת. יכול להיות שחיזבאללה היה שולח אלפי לוחמים שעדיין נותרו לו. אבל הכל קרה מהר מהצפוי. המשטר הסורי התמוטט תוך ימים בודדים, כמעט ללא קרבות.
שוויוני ופמיניסטי
סוריה עדיין מדממת. מיליציות פרו-טורקיות ממשיכות במלחמה נגד מיליציות כורדיות שנתמכות על ידי ארה"ב. 75,000 בני אדם, כורדים, יזידים ואחרים, נמלטו מחלב לרוג'בה. זה כלום לעומת אלפי ההרוגים ו-1.2 מיליון הפליטים מהעימותים ב-2020. נכבה ועוד נכבה, בהמשך לאינספור נכבות מאז החלה מלחמת האזרחים. זה עלול להחמיר. עשרות אלפי טרוריסטים של דאעש ובני משפחותיהם כלואים באזור הכורדי בסוריה. יש חשש שמתקפת הכוחות הפרו-טורקיים על האוטונומיה הכורדית תוביל לשחרורם. זו עלולה להיות תגבורת אדירה לג'יהאד. לא ברור אם אוטונומיית רוג'בה, שהתאפיינה במשטר שוויוני ופמיניסטי, תחזיק מעמד.
אין צורך באשליות. הקבוצות הסלפיסטיות לא יהפכו ליונות צחורות. קבוצת המורדים המובילה היא היאת תחריר א-שאם (הארגון לשחרור הלבנט), בראשות אבו-מוחמד אל-ג'ולאני, שבעבר היה מזוהה עם אל-קאעידה. הוא בנה לאחרונה תדמית קצת יותר מתונה, ומעדיף את שמו המקורי, אחמד חוסיין א-שרע. ארה"ב הגדירה אותו בעבר כטרוריסט, והכריזה על פרס של עשרה מיליון דולר על ראשו. באידליב, המחוז שבו הוא שלט, היו הפגנות נגדו ונגד הארגון שלו. היו לו גם חיכוכים עם טורקיה, שבסופו של דבר תמכה במורדים.
חבר בכיר אחר ברשימת המנצחים, ארדואן, איים בחודש יולי האחרון לפלוש לישראל. יש לו חלומות להקים מחדש את האימפריה העות'מאנית. או, נכון יותר, את הח'ליפות האיסלאמית. חלומות בהקיץ. העיקר שסולטן כבר יש. המורדים, מצידם, כבר פצחו השבוע בצווחות המוכרות, על שחרור אל-קודס. הם שייכים לאותו זרם סוני שחמאס שייך אליו. וגם ארדואן. אז כן, ציר הרשע בהשפעת הג'יהאד השיעי נפגע. אבל ציר רשע בהשפעת הג'יהאד הסוני מתארגן מכיוון צפון.
ההצגה הגרועה בעיר
שלטון החוק, צריך להודות, אף פעם לא נראה עלוב כל כך. זה משפט? לא, אף מילה נגד השופטים עצמם. הם זהירים. הם סבלניים. הצדדים משני עברי המתרס לא הצליחו להעמיד נגדם אפילו טענה רצינית אחת. והרי סביר להניח שרבים וטובים, ובעיקר פחות טובים, אורבים לכל פליטת פה או מעידה, שתעיד על כך שהם, רחמנא ליצלן, לא ביביסטים אדוקים, או להפך. והם לא מספקים את הסחורה. הבעיה היא עם המשפט במובנו הרחב. ומכיוון שצריך לחזור ולומר שאף אחד לא ישנה את דעתו בעקבות משהו שיאמר בנימין נתניהו בעדותו, כפי שאף אחד לא שינה את דעתו עד היום, כולל גם לא אחרי התחינה הסמויה של השופטים לרדת מעבירת השוחד, ומכיוון שאף אחד לא ישנה את דעתו גם לאחר שיינתן פסק דין, אז המשפט העיקרי מתנהל בתקשורת. אנחנו בהצגה. ונדמה שאין פרשן פוליטי שלא סיפר לנו שנתניהו, בעצם, לא דיבר אל השופטים. הוא דיבר לבייס. ופרשנים, צריך לומר, צודקים לפעמים. אז עם מה נותרנו? עם התגוששויות ברשתות.
סביר להניח שרבים וטובים, ובעיקר פחות טובים, אורבים לכל פליטת פה או מעידה, שתעיד על כך שהם, רחמנא ליצלן, לא ביביסטים אדוקים, או להפך
הנה, אביעד גליקמן מערוץ 13 כתב משהו, ומיד התנפלו עליו. 0:1 לחסידי נתניהו. הם שיכנעו את המשוכנעים. ועוד רגע מישהו מהצד השני יחשוף סתירה בין העדות של נתניהו לבין מידע גלוי וידוע, ונגיע ל-1:1. במשחק כדורגל יש לפחות תוצאות אמת. במשפט נתניהו, שהפך להצגה הגרועה בעיר, התוצאה ידועה מראש. כך שיורשה לי לומר לכל חסידי שלטון החוק, משני הצדדים, שלא ברור איך הם חסידי שלטון החוק כשהם חרצו דין עוד לפני כתב האישום: חבל על הזמן שלכם. לא תשכנעו איש. כל יום שעובר הוא עוד פגיעה בשלטון החוק ובאמון הציבור במערכת המשפט.
כשעיתונאי, וכל עיתונאי הוא פרשן, מציג מידע שאמור להיחשב לעובדה, ולא לדעה, הוא פסול מראש משום שספק אם יש עיתונאי אחד שלא שייך למחנה כלשהו. זה לא חשוב אם אתה מתנחל דתי שידוע שהצביע לבית היהודי. אם אמרת מילה אחת שמתפרשת כביקורת על נתניהו – אתה אויב העם. ולהפך. זה לא חשוב אם אתה איש שמאל מובהק. מילה אחת לטובת נתניהו הופכת אותך לפשיסט. יש לי ניסיון. הייתי כבר בשני המחנות. והנאצות, הו הנאצות מגיעות משני המחנות. התייחסות עניינית? הצחקנו אותם. כך שהדברים הללו הם בקשה. אולי אפילו תחינה.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזידי. מספיק. ההתגוששות על נתניהו מחזירה אותנו למקום הנורא ביותר בדיון הציבורי. דיון מתיש. חסר טעם. יש ציבור שטענות טובות כן משפיעות עליו. מה הפתרון לבעיה הפלסטינית? איך מונעים את הפיכת ישראל לישות דו-לאומית, מהים עד הירדן, כפי שהשמאל הרדיקלי רוצה והימין הרדיקלי מוציא לפועל? איך מגייסים צעירים חרדים לצה"ל? מה עם הכישלון במיגור הפשיעה? האם המדינה חייבת לממן סרט או הצגה, שמפיצים תעמולה נגד המדינה? התרומה היחידה של משפט נתניהו היא הגדלת הקיטוב. ייתכן שהנשיא יכול לעשות מעשה ולמצוא הסדר טיעון שיציל אותנו מהתרומה הזאת. בינתיים, הוא רק הורס אותנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.12.24
