עם חיילי צה"ל על אדמת סוריה: ביום שישי האחרון, סביב חצות, תצפיתניות אוגדת הבשן (210) וחיילי הבט"ש שאחזו במשקפות בדרום הרמה, נדהמו מהמחזה שנגלה לעיניהם: קצין סורי ריכז את לוחמיו בצורת ח' במוצב תל קודאנה, והורה להם לנטוש את הבסיס הפלוגתי, שחולש על יישובים ישראליים כמו קשת ואלוני הבשן.
תוך עשר דקות הם עלו בחופזה על משאיות ונמלטו מזרחה, משאירים מאחוריהם שלושה טנקים סובייטיים, שבעה טילי נ"ט ותעלות לחימה מעופשות. לא חלפו יומיים ואת המוצב הזה, שמכונה גם "פיתה סורית", כבשו לוחמי גדוד 101 של הצנחנים, מבלי לירות ולו כדור אחד. 50 שנות הסכם הפסקת אש נמוגו באחת - ללא קרב.
כתב ynet יואב זיתון בתוך סוריה
(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכה: שובל ארליך)
אחרי חצי שעה של נסיעה מטלטלת בטיגריס הממוגן, לאורך הציר המבוקע שבין מושב אלוני הבשן לשטח הסורי, ניתן היה לזהות את השינוי. בירידה המתונה דרך חורשת אורנים, צבע החביות שמסמלות את הגבול התחלף לגווני אדום-לבן-שחור, כצבעי דגלה של סוריה. אנחנו מעבר לגבול.
קו החביות הוא קו הגבול שמוכר על ידי העולם בין ישראל לסוריה, ושרד 50 שנים בדיוק של הסכם הפסקת האש בין שלטון אסד האב לישראל. כעת הגבול הזה היטשטש, כמעט נעלם, ועשוי להישאר כך חודשים ארוכים, אולי שנים.
הגרסה הרשמית של צה"ל היא "תפיסת שטחים שולטים במרחב החיץ של הגבול", אך מרחב החיץ הוא אדמה ריבונית סורית, כזו שהייתה עד ליום שישי בשליטת צבאו של אסד. ארבעה צוותי קרב חטיבתיים מהצנחנים, חטיבת הקומנדו ו-188 של השריון, פועלים פה במה שצה"ל מכנה "הגנה קדמית". מדובר בתוכנית מגירה שקיימת בכל אוגדה מרחבית כבר שנים, ושגם יושמה במלחמות ובמבצעי עבר: לזנק ראשונים במצב חירום מלחמתי לעמדות מפתח בשטח האויב שסמוך לגבול, כדי לסכל ולהרחיק מראש כל איום על התושבים.
מאות חיילי צה"ל נוסעים כעת ברכבים קלים כמו ג'יפי דיפנדר וטנדרים, אך גם עם טנקים ודחפורי די-9, בין רחובות קוניטרה וכפרים סוריים צמודי גבול אחרים, בהם קודאנה, אליהם נכנסו אתמול לראשונה כתבים ישראלים.
הילדים הסורים שנולדו בישראל
קשה להאמין, אבל לתושבים הסורים פה זה כמעט טבעי, נורמלי. "הם לא קיבלו אותנו באורז (כמו שתושבי דרום לבנון קיבלו את לוחמי צה"ל במבצע שלום הגליל ב-1982 – י”ז), אבל הם שמחו שבאנו, ויצאו לדבר איתנו בגלוי אחרי שנים שפחדו לעשות זאת מתחת לעיני חיילי צבא אסד", תיאר אתמול סמח"ט ב' של החטיבה המרחבית 474, סגן-אלוף (במיל') ינון אוריה, שמתגורר באחד המושבים בגולן, בשכנות לכפרים הסוריים.
"היו בני זוג סורים מבוגרים שפנו אליי לפני כמה ימים לאור יום וסיפרו לי, תוך כדי שעיבדו את אדמתם, עד כמה הם שמחים שאסד נפל", הוא הוסיף. "הם רוצים רק שקט ופרנסה, וזוכרים כמה עזרנו להם במלחמת האזרחים בעשור הקודם". כ-70 אלף סורים גרים בגולן הסורי, ועיירת המחוז היא חאן-ארנבה, שסמוכה לקוניטרה ונמצאת בצד השני, הצפוני, של הגזרה. "קודם הגענו לכאן, ועכשיו נדבר", הסביר אחד המפקדים הבכירים כאן.
בצה"ל הבינו כמה חשוב לייצב את המציאות באופן יזום והפעם לא חיכו - לקח מכיבוש עזה שלא צלח שם, ושמנוסה, עדיין לא בהצלחה גדולה, בדרום לבנון. מסרים חיוביים הועברו מצה"ל למושל המחוז הסורי ולראשי הכפרים. השיח איתם לא חדש, והזרעים אליו נשתלו כבר במבצע "שלח לחמך" בעשור הקודם, שבו השקיעה ישראל מיליוני שקלים בסיוע רפואי לאלפי סורים שטופלו בישראל, וגם - לפי פרסומים זרים - ציידה אותם בנשקים. עשרות תינוקות סורים שנולדו בבתי החולים זיו בצפת או המרכז הרפואי לגליל בנהריה רואים כעת, כילדים בני שמונה, את לוחמי אגוז וצנחנים מפטרלים בין חצרות בתיהם.
לוחמי צה"ל צפויים להישאר פה לפחות עד סוף החורף, ונערכים בהתאם: למרגלות התל שבו אנו נמצאים, דחפורים פורצים צירים חדשים כדי להתמודד עם השלג שמתקרב, וביגוד תרמי עבה כבר חולק ללוחמים שיעשו פה בעיקר בט"ש פסיבי, סטטי במהותו: שמירות, סיורים ומארבים.
על שגרת התושבים הסורים, שלא נעצרה לרגע, לא מוטלת שום הגבלה מצד צה"ל. מכולות מגורים מחוממות ו"נתיקות", שניתנות לקיפול מהיר, נחתו אתמול במרכז המוצב עבור חיילי צה"ל, לצד גנרטור רועש. "תשתיות החשמל פה מיושנות מאוד, כמו הציוד הצבאי הסובייטי שמצאנו והחרמנו - שלושה טנקים ושבעה טילי נ"ט", סיפר אחד הקצינים. "החיילים שלנו ישנו בהתחלה בחדרים המבוטנים שבין התעלות ששימשו את החיילים הסורים עד לפני פחות משבוע, אבל זה ממש לא נעים לישון שם".
עמדת כניסת מאולתרת עם כיתוב גדול "ש"ג" מאוישת על ידי שלושה לוחמי צנחנים. אחד מהם מבקש שלא נחשוף את פניו, אולי טראומה מהנזקים שגרמה הלחימה בעזה למעמדם של לוחמי צה"ל בעולם. מצב הרוח שלהם גבוה, החיוכים בשמיים, ובכלל התחושה כאן אופטימית וטובה בהרבה מזו שחשתי בשדות הקטל של הנגב המערבי ב-7 באוקטובר, בערי ההרס ג'באליה וחאן יונס שברצועת עזה בכניסותיי הראשונות לשם, או בכפרים אל-עדייסא ועיתרון שבהם ביקרתי בדרום לבנון. פה, אולי בפעם הראשונה, ההרגשה היא שמשהו טוב בפתח, שהאופק חיובי יותר לתושבי האזור, למזרח התיכון כולו. אחד הקצינים הדרוזים מצה"ל אפילו ניצל את המציאות המדהימה כאן כדי להעביר שלשום משלוח סיוע לקרובי משפחתו שבסוריה.
16 צפייה בגלריה
פעילות קרקעית במדינת אויב שלישית, תוך קצת יותר משנה. אזור החיץ בגבול סוריה
(צילום: יואב זיתון)
הלוחמים כאן ערניים וקובעים עובדות בשטח: ביומיים הראשונים הם זיהו כמה מבני המקום הסורים, מגובים כנראה במורדים חמושים, בוזזים ציוד ונשק ממוצב של אונדו"ף. חיילי צה"ל תיווכו בתקיפות בין הצדדים ואילצו אותם להחזיר מיד את הציוד, שהושב במהירות לפקחי האו"ם. אלה עדיין מפטרלים כאן במדי התכלת, אך התייתרו הלכה למעשה.
"בצה"ל מתכננים לשהות פה כל עוד אין ישות מדינתית לגיטימית מוכרת, מוגדרת ומוסדרת בדמשק, שתקבל אחריות גם על הגולן הסורי", מסביר אחד המפקדים. "אחרת נראה פה ארגוני טרור, ואנחנו ממש לא מתכוונים שיהיה לנו גבול נוסף עם מחבלים, כמו עם עזה או לבנון. נעביר את המקל פה בחזרה רק לכוח סדור ומדינתי, גם אם זה ייקח שנה".
"דפי מעקב" אחרי צה"ל
והשנה הצפויה הזו הופכת שוב סדרי עולם בצה"ל: לגולן הגיעו גדודים מתוך דרום לבנון, בהפתעה מוחלטת ובניגוד לכל גרף תכנון. ייתכן שחלק מהעמדות הצה"ליות האחוריות בצד הישראלי של הגבול ישנו היערכות, כאילו לא היו חסרות לצבא צרות.
בינתיים את ההגנה הקדמית יעשו כוחות סדירים, תחת מפקד האוגדה המרחבית 210, תת-אלוף יאיר פלאי, ככל הנראה קצין הסדיר היחיד פה שהספיק כטירון בגולני - שעליה פיקד כמח"ט בתמרון בעזה - להתאמן על כיבוש מוצב מסוג "פיתה סורית". צה"ל הפסיק לתרגל זאת בתחילת שנות ה-2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה וההבנה שאבד סופית הסיכוי לכבוש מוצבים בסוריה.
המוצבים, בראשי התלים, קיבלו את שמם בשל צורתם המזכירה פיתה. תעלות היקפיות בנויות סביב הפיתה ובבטנה בנויים חדרי מגורים מבוטנים לחיילים. אתמול צעדתי בתעלות הסוריות הללו, המעופשות והנטושות. על קיר אחת מהן ראיתי את תמונתו הקרועה של בשאר אסד, כשהוא משופד במצחו על וו תלייה.
באחת מעמדות התצפית שיוצאות מהתעלות ניצב דרוך צלף מהצנחנים, שלא הסיר את עיניו מהמשקפת, דרך חרך שעד לפני שבוע אויש על ידי חייל סורי. הלוחם, חייל בודד מגדוד 101, אמר לי במבטא אמריקני כבד: "בחודשים האחרונים לחמתי בעזה ובדרום לבנון, פה זה עולם אחר".
בחדרים הפנימיים שבתוך המוצב מצאתי מסכת אב"כ סורית זרוקה וצלחות מסטינג מברזל, כמו אלו ששימשו את חיילי צה"ל בשנות ה-60. באחת מהן עוד הושאר מזון שהעלה עובש, עדות להימלטות החפוזה של חיילי אסד מהמוצב בסוף השבוע שעבר.
בצד - בין תקרות שחורות לארגזי תחמושת ריקים שעליהם כיתובים באותיות קיריליות - מוטלים מלוכלכים על הרצפה דפים כתובים בערבית. תרגום מהיר של חלקם מתאר את חיילי צה"ל ואת שגרת יומם מעבר לגבול, כפי שנצפתה מפה במשך 50 שנים.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.12.24
