אל תחילת היום השני לעדותו בבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיע הנאשם ראש הממשלה בנימין נתניהו במצב רוח אופטימי למדי. שעות ספורות קודם לכן, בדיון אחר שהתקיים בירושלים, הסירו מעליו שופטי העליון את החרב המתהפכת של הוועדה לחקירת טבח 7 באוקטובר, והשיבו לידיו את המנדט החוקי להמשיך ולמרוח לנצח את חקר האמת. השופטים הסבירו לעותרים ולבני משפחות החטופים, הנרצחים והשורדים של הטבח שישבו באולם, את המציאות העגומה והיא שאין בסמכותם להורות לממשלה או לכפות עליה הקמת ועדה כזאת.
אם היו יכולים לדבר חופשי, השופטים היו אומרים לעינב צנגאוקר שהממשלה פשוט לא מעוניינת לבדוק למה הבן שלה מתן עדיין נמצא שם, אבל ביושבם בכיסא העליון נאלצו להסתפק ברמזים עבים ששלחו לחלל האולם וחשפו את האמת העירומה. ישמע הציבור וישפוט. השופט דוד מינץ הזכיר שהממשלה אפילו לא ישבה והחליטה אם לשקול את העניין, ושאל את עו"ד מיכאל ראבילו שמייצג את הממשלה, אם תסכים לקיים דיון על הקמת ועדת חקירה. מי שציפה להתפתלות של מבוכה מצד נציגו של השלטון, לאיזה הסבר מגומגם על תאריך עתידי מדומיין או למתקפת נגד כמיטב המסורת בחוגי הימין, התאכזב קשות. עורך הדין של ממשלת ישראל השיב בפשטות ש"אם היה איזה שר שסבור שצריך לדון בעניין הזה הוא היה מגיש בקשה לדון בזה. כשהיה את המחנה הממלכתי הייתה דרישה של זה, עכשיו זו ממשלה פחות רחבה". במילים אחרות, ותודה לעורך הדין ראבילו שסייע לדייק את האירוע, אין צדיק אחד בסדום.
שנתם אינה נודדת, מצפונם אינו מייסרם, וחטופים ישראלים במנהרות חמאס אינם סיבה מספיק טובה כדי לסיים את המלחמה בעזה. במקום להתייצב לצד העותרים ולבקש יחד איתם לרדת לעומקן של הטעויות המחרידות שעלו בחיי יקיריהם, מתייצבים השרים לצד אדונם היחיד ומבקשים לרדת לחייהם של פרקליטים ושופטים שהעזו להעמידו לדין כאחד האדם. התחרות בין השר המנופף יואב קיש לבין השרה לשעבר גלית דיסטל-אטבריאן - "רואים על נתניהו שהקדוש ברוך הוא מרחף עליו" - שמתמחה לאחרונה באבחון הילות, הולכת ומסלימה. היא שפטורה מלעסוק בצורכי משרד ממשלתי ופנויה לשוח עם ראש הממשלה דברי "אמונה ופילוסופיה" ואף לשמש דוברתו האישית לעת מצוא, והוא שרק השבוע השיק את מקומה החדש של ישראל כשיאנית שלילית של מיומנויות הלמידה, הם רק טעימה יומית מתרכיז הדמוקטטורה שנרקח פה מאז הוגש כאן כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, ומוגש בימים אלו כשירות רע לציבור.
לשר קיש לא באמת אכפת שהישראלים נמצאים במקום ה-27 באוריינות קריאה. יש מצב שזה לגמרי משרת אותו. ככל שהציבור לא יבין מה הוא קורא, ככה יהיה קל יותר לשכנע אותו שביבי גם מלך ישראל וגם קורבן בישראל
לשר קיש לא באמת אכפת שהישראלים נמצאים במקום ה-27 באוריינות קריאה. יש מצב שזה לגמרי משרת אותו. ככל שהציבור לא יבין מה הוא קורא, ככה יהיה קל יותר לשכנע אותו שביבי גם מלך ישראל וגם קורבן בישראל, גם הכי חזק וגם הכי אומלל, גם הכי ראוי לסגידה וגם הכי זקוק לחמלה, גם מנצח את כל האויבים המרים וגם קורבן של כל כלי התקשורת, גם צייד פוליטי מתוחכם וערמומי וגם ניצוד לאומי נרדף וטרגי, גם קוזאק וגם נגזל. המון מילים שקיש וחבריו היו מעדיפים שההמון הנבער לא יכיר, ככה זה כנראה כששר החינוך מתרכז בלחנך את הציבור מחדש ולאלף אותו לאמונה עיוורת במנהיג העליון במקום סתם להשכלה בסיסית.
אתמול היו אלו לכאורה שני דיונים נפרדים, בשתי סוגיות שונות, אבל מה שעומד בבסיס שניהם בעיניים של נתניהו הוא הפחד מפני החקירה, מפני הדרישה כלפיו לספק נרטיב אמיתי וסדור, ובעיקר מפני המעמד שבו יידרש לתת דין וחשבון על טעויות שעשה ושבעקבותיו הוא עלול לאבד את השלטון. גם אם הצטערתם לראות אותו על דוכן הנאשמים, וגם אם הרגשתם מסופקים מכך שלא הצליח לחמוק מאימת הדין, אין מצב שלא שמתם לב לקדחת שאחזה בשרי ובחברי הכנסת של הליכוד. חרדתו מפני אובדן כס ראש הממשלה, היא זאת שהפעילה אותם לפני כמעט ארבע שנים כשהפסידו בבחירות, שגררה את יולי אדלשטיין יו"ר הכנסת היוצא דאז לתקוע מקלות בגלגלי הדמוקרטיה ולנצל את מעמדו כדי לא לכנס את הכנסת, ולחבל בתוצר הלאומי של הקלפי הישראלי.
הממשל על שלל נציגיו החוקיים עושה בנו שפטים משפטיים. כשהחוק לא מוצא חן בעיניו הוא פשוט ממציא חוק חדש
הממשל על שלל נציגיו החוקיים עושה בנו שפטים משפטיים. כשהחוק לא מוצא חן בעיניו הוא פשוט ממציא חוק חדש, כשדיון ממשלתי על הקמת ועדה ממלכתית לא בא לו בטוב הוא מקיים דיון במליאה על הדחה של היועצת המשפטית, כשמינוי של נשיא בית משפט עליון לא תואם את האג'נדה שלו הוא פשוט משאיר אותו ריק. הליכודניקים נהיו להטוטנים בקרקס של ביבי, וכל מה שמעניין אותם זה לא להפריע את שלוות השררה של מנהיגם.
אחרי 433 ימים בשבי חמאס, כבר די ברור שהחטופים לא חזרו הביתה כי היו לממשלה הזאת משימות דחופות יותר לבצע, כמו ביסוס המשטר באמצעים לא חוקיים ואי-סיום המלחמה בכל מחיר. נראה שככל שמתרבים משרדי הממשלה, כך מתמעטים בתוכם האמיצים שיקומו וידרשו לחקור איך נשחטו תינוקות, ילדים, נשים וקשישים ביום הנורא ההוא. פעם היו קוראים לזה שוחד פוליטי, היום זאת סתם תאוות שלטון.
