50 שנה אחרי שצה"ל יצא מהמובלעת הסורית, אותה כבש במלחמת יום הכיפורים, לוחמי צה"ל שוב פרוסים בשטח הסורי ועושים היסטוריה. מי שצופים בהם, הפעם מהצד, הם מפקדי ולוחמי העבר - שלא יכולים להישאר אדישים.
"לראות את התמונות האלו זה ימות המשיח", הסביר תא"ל בדימוס אביגדור קהלני, מי שהיה מג"ד 77 במלחמה, גדוד העז מחטיבה 7 שנודעה בעקבות קרבות הבלימה העקובים מדם בגזרה הצפונית, ולאחר מכן בהבקעה לסוריה ובהגנה על שטחי המובלעת הסורית.
"למובלעת נכנסו שתי אוגדות", שחזר קהלני, שהוא וחייליו נותרו תחילה 18 ימים בתוך סוריה. "הוציאו רק את הגדוד שלי אחרי שגולני כבשו את החרמון ומיד נכנסה לתוקף הפסקת האש. החליטו להוציא אותנו כי אחי עמנואל נהרג עשרה ימים קודם לכן, ואני המשכתי להילחם ולא ידעתי דבר. גם האח של אשתי נהרג בחציית התעלה באותם ימים. כשיצאנו הבנתי למה המח"ט יאנוש (אביגדור בן גל - ק.א.א) הזהיר אותי לא לרוץ ראשון, זירז אותי ביציאה והיה היסטרי.
"נסעתי ל-24 שעות הביתה, חזרתי לגולן ומשם שוב נכנסנו לסוריה. הכוחות היו מתחלפים בהגנה על המובלעת. אחרי חודש וחצי הבנתי שלמשפחה מאוד קשה אחרי שאחי נפל ואשתי איבדה שני אחים והבנתי שאני צריך לצאת", הוא הוסיף.
כמי שמכיר את השטח היטב, קהלני עוקב באדיקות אחר הנעשה בסוריה. "גדוד 77 נמצא שם וזה מרגש מאוד. אני בקשר איתם כל הזמן", הוא סיפר. "אנחנו נמצאים ברגע היסטורי. אין צבא סורי, שחטו אותו. לראות את כל הטנקים, המטוסים, הספינות, מחסני התחמושות, שהכול הושמד על-ידי חיל האוויר. טנקים עומדים בלי צוותים, מטוסים בלי טייסים, כולם ברחו. לא יכולנו לדמיין את זה בשום תרחיש. זה עושה טוב לראות את ההישגים הגדולים של הדור הזה".
7 צפייה בגלריה
"עושה טוב לראות את ההישגים הגדולים של הדור הזה". תא"ל (במיל') אביגדור קהלני
(צילום: שאול גולן)
7 צפייה בגלריה
תא"ל (במיל') צורי שגיא. "זאת לא אותה סוריה וזה לא אותו צבא סורי - וטוב שכך"
( צילום: שאול גולן)
תא"ל בדימוס צורי שגיא (90) היה מח"ט 317 של חטיבת הצנחנים במילואים, שלחמה במובלעת הסורית. "אנחנו נשארנו במובלעת חצי שנה", סיפר שגיא. "זאת הייתה מלחמת התשה לכל דבר. הסורים לא השלימו ולו לרגע עם זה שאנחנו יושבים שם. הלחימה במובלעת הייתה המשך ישיר של המלחמה. אני זוכר היטב את הצבא הסורי, צבא רציני מאוד ואין ספק שלראות אותו נופל זה דבר משמח מאוד. מה שכן, אני לא סומך על האויבים שלהם כל כך".
שגיא רשם חודשים רבים במובלעת, ומכל אלו יש לו סיפור אחד משעשע שהולך איתו כל השנים. "רפול היה מפקד אוגדה ואני הייתי איתו לכל אורך הצבא. תמיד הוא היה אומר שאני אף פעם לא נפצע, כי הוא כן נפצע כמה פעמים", הוא שחזר. "שבת אחת יצאתי לחופש ויצאתי למסיבה, במועדון התפתחה קטטה ואני ניגשתי להפריד וחטפתי מכה גדולה בפנים, כך שביום ראשון חזרתי למובלעת עם תחבושת גדולה על האף. עד יומו האחרון רפול היה בטוח שאני מותח אותו ושנפצעתי מהירי של הסורים. עכשיו הכול אחרת, זאת לא אותה סוריה וזה לא אותו צבא סורי - וטוב שכך".
אל"ם בדימוס משה לוי (75) היה גם הוא בשטח, כקמב"ץ של "כוח נתי", כוח מאולתר שהוקם יומיים אחרי פרוץ המלחמה מלוחמים שעלו וחזרו מחו"ל, מבני ישיבות ומלוחמים שלא שובצו ביחידות אחרות. "הובלנו את הכוחות לכיוון תל ענטאר, בקטע הדרום מזרחי של המובלעת, שם פעלנו. יותר מאוחר לקחנו חלק בהדיפת הצבא העיראקי שבא מכיוון דרום", תיאר לוי.
את שבעת החודשים בהם שהו במובלעת, תיאר לוי כ"אינטנסיביים מאוד". "גם בתוך המובלעת התאמנו יום ולילה, הייתה תחושת שליחות שעכשיו צריך להיות הכי טובים", הוא נזכר. להבדיל מלוחמים אחרים, לוי לא נתקף בפרץ נוסטלגיה לנוכח הדיווחים: "אני מאוד גאה בלוחמים, זאת תעוזה גדולה והחלטה רצינית להיכנס קדימה, אבל אני לא מותח חזה, ממש לא. אני רואה שטח גדול מזרחה לנו שנמצא בשליטה של ארגון לא צפוי ואני מאוד מודאג מהמצב שם".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.12.24
